לחוח
| לחוח | |
|---|---|
 | |
| מידע | |
| מוצא: |   |
| מרכיבים עיקריים: | קמח, סולת, שמרים, מלח וסוכר |
לחוח (בערבית: لحوح, בסומלית: Laxoox) הוא סוג של פיתה שמקורה בתימן, בסומליה ובג'יבוטי. היא פופולרית גם בישראל, אליה הובאה עם עלייתם לישראל של יהודי תימן. ללחוח מרקם ספוגי ולח והוא נאכל בדרך כלל עם מרק או חילבה.
הלחוח המקורי יוצר בתימן בדרך כלל מדורה או מדוחן או משילוב שתיהן - שהם סוגי קטניות. כיום מכינים אותו מקמח חיטה, ומרכיביו הם קמח, סולת, שמרים, ומעט מלח וסוכר אשר מעורבבים יחד ליצירת בלילה אחידה.
הכנת הלחוח כיום מתבצעת על ידי יציקת מנה מדודה של בלילה על משטח מתכתי (כגון פלאנצ'ה או מחבת) או משטח קראמי המחומם לטמפרטורה גבוהה. בחימום המהיר של הבלילה נוצרות בועות קיטור המקנות ללחוח את המרקם ספוגי ורך בצידו העליון שנותר בגוון בהיר בעוד שצידו התחתון שבא במגע עם המשטח המחומם משחים. בעבר התבצע חימום הלחוח על משטח מיושר (ממתכת או אבן) אשר חומם מעל למדורה. הלחוח דומה במידה ניכרת לאינג'רה האתיופית.
בהלכה
בלי קביעת סעודה ברכתו של הלחוח היא "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה".
בקביעת סעודה יש הפוסקים[1] שברכתו "המוציא" ו"ברכת המזון" - בתנאי שהוא עבה באמצע (אם הוא ממש דק - "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה", אם בינוני - מהספק יאכל בתוף סעודה עם לחם), ויש פוסקים[2] שמהספק יאכל אותו בתוך סעודה עם לחם (אם הוא ממש דק - "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה").
מהלחוח יש להפריש חלה עם ברכה (בתנאי שהוא עבה באמצע, ושנאסף מהמחבת לתוך כלי)[3], בפועל בד"כ לא עומדים בתנאים אלו והוא חייב בהפרשת חלה ללא ברכה[4].
ראו גם
קישורים חיצוניים
רישיון cc-by-sa 3.0
הערות שוליים
- ↑ הרב יצחק רצאבי, שלחן ערוך המקוצר ל"ד י"א. הרב דוד יוסף, הלכה ברורה קס"ח. הרב יוסף צובירי, הובא בספר מנחת מרחשת.
- ↑ הרב אורן צדוק, בספר מנחת מרחשת. הרב שלמה קורח והרב פנחס קורח הובאו שם.
- ↑ הרב יצחק רצאבי, שלחן ערוך המקוצר ק"ע י"ט.
- ↑ הרב אורן צדוק, בספר מנחת מרחשת.