מגש הכסף

נתן אלתרמן, בסביבות 1952

מגש הכסף הוא שיר עברי נודע של נתן אלתרמן, שפורסם במדורו "הטור השביעי" שבעיתון "דבר" ב-19 בדצמבר 1947.[1]

השיר נעשה אהוד ביישוב ולאחר הקמת המדינה, ומקובל לקוראו בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. הוא הולחן על ידי נורית הירש, על ידי נחום היימן ועל ידי אורי קריב. שלושת הלחנים הם בביצועו של יהורם גאון.[2]

שם השיר הפך למטבע לשון המתאר את תרומתה של גבורת הלוחמים במלחמת העצמאות להקמת המדינה.

תקופת כתיבתו ויצירתו

השיר פורסם ב-19 בדצמבר 1947, שלושה שבועות בלבד לאחר כ"ט בנובמבר 1947, שממנו ואילך נפתחה מלחמת העצמאות. השיר פורסם שנית בלקט של ארבעה מטורי "הטור השביעי", שהופיע ב"דבר השבוע" ב-26 במרץ 1948 לכבוד צאתו לאור של ספרו של אלתרמן "הטור השביעי: שירי העת והעתון".[3]

גלומה בשיר התייחסות לאירועי שנות המרד והמרי של ארגוני המגן העבריים בשלטון הבריטי בארץ ישראל, שהתגברו לאחר רדיפות היהודים באירופה והשואה במהלך מלחמת העולם השנייה. בעת כתיבת השיר נאבקו כוחות המגן העבריים על משמר היישובים ונערכו להתמודדות הצפויה עם יציאת הכוחות הבריטים מהארץ.

אלתרמן התכתב בשירו עם מילותיו של חיים ויצמן, מי שכיהן כראש ההסתדרות הציונית (ונבחר לאחר הקמת המדינה לנשיא), אשר צוטטו בעיתון "הארץ" ב-15 בדצמבר 1947. בעיתון תואר נאומו של ויצמן בוועידה הארצית של "המגבית המאוחדת" באטלנטיק סיטי שבארצות הברית[4], בעצרת שנועדה לגיוס כספים, ובה נכלל הציטוט הבא מפיו: "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף... תוכנית החלוקה אינה מקנה ליהודים אלא סיכוי" (במקור באנגלית: "no state has been handed to us on a silver platter").[5] מילותיו של ויצמן, בנוסח "אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף", מצוטטות כמוטו בשירו של אלתרמן.

תכנים ואמירות

אלתרמן הביא בשירו עיקרים מהרעיון הציוני. המילים "מדינת היהודים" מתכתבות עם ספרו בכותר זה של בנימין זאב הרצל על הצורך בהקמתה של מדינה יהודית עצמאית בכברת ארץ מוגדרת. הנכונות להקרבה למען זאת, ותפיסת העצמי ככלי בלבד לנוכח צורכי האומה, בוטאה בדבריהם של חלוצים בני העלייה השנייה. רעיונות אלו נשזרו בשירו, מעודכנים באירועי המרי העברי, החלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר וההכנות לסיום המנדט הבריטי בארץ, הקמתה העתידית של מדינת ישראל והידיעה על מערכות צבאיות קשות אשר היו צפויות להתחולל כנגד הכוונה להקימה על ידי היישוב.[6]

בשיר המחורז חמישה בתים.

הבית הראשון

הבית הראשון פותח בהכרזה על מצב גאופוליטי חדש בארץ ישראל, שמתאפיין לכאורה בשלווה: "והארץ תשקוט", צמד מילים הרומז לביטוי המצוי בפסוקי התנ"ך.[7]

קוראי השיר או שומעיו מתרשמים כביכול כי עתה נוצרו תנאי מחיה רגועים בני קיימא או לפחות הפוגה, לאחר ימים רבים של סערה, ולאחר מערכה כבדה.[6] המילים הבאות מפרטות את מצב האומה: מהימים הסוערים והרועשים נותרו אדמומיות "עין שמים”. במצב זה, על פי המשורר, מצבה של האומה:

"קְרוּעַת לֵב אַךְ נוֹשֶׁמֶת…
לְקַבֵּל אֶת הַנֵּס הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי."

זיוה שמיר מצביעה על כפל המשמעות של המילה "נס": "מסירת סיפורה הפלאי של הקמת המדינה, מסירת דגל המדינה, סמל הריבונות, כבטקסים לאומיים ממלכתיים".[8]

הבית השני

הבית השני מתחיל במילים:

"הִיא לַטֶּקֶס תִּכּוֹן ..."

בתפאורת השיר משתתפים הלילה ואור הלבנה.[6] "האומה" - דמות ראשית ביצירה: "עוטה חג ואימה”. המשורר מתאר את חוויתה, או חוויתם הקיבוצית של אנשי היישוב ערב הכרזת המדינה. לאחר תיאור הנוף הנפשי המעורב של האומה, מובאת עלילת התרחשות של מפגש; "מנגד" ו"אל מול" פני האומה החוגגת והחרדה, מציב המשורר שתי דמויות: אישה ואיש צעירים, לוחמים חמושים שבאו בלבושם מהקו הראשון של החזית, והכוונה, מבלי שהדבר צויין במפורש, אל חברי הארגונים הצבאים שלפני הקמת המדינה.[6]

הבית השלישי והבית הרביעי

בבתים אלה משורטטות הדמויות, אשר הצעירוּת היא מקווי דמותם העיקריים:[6]

"נַעֲרָה וָנַעַר
וְאַט-אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל הָאֻמָּה.
לוֹבְשֵׁי חֹל וַחֲגוֹר, וְכִבְדֵי נַעֲלַיִם
...
וְנוֹטְפִים טַלְלֵי נְעוּרִים עִבְרִיִּים...
דֹּם הַשְּׁנַיִם יִגְּשׁוּ וְעָמְדוּ לִבְלִי-נוֹעַ"

אל הצעירות שקטת המבע, מצרף המשורר אמירה מהותית על קיימותם של שתי הדמויות; המילים רומזות על אפשרות למותם העתידי או לידיעה שכבר אירע: "וְאֵין אוֹת אִם חַיִּים הֵם אוֹ אִם יְרוּיִים."

והמילים, יוצרות את הרושם, שהדמויות אינן בחיים ושצעדיהן אל מול פני האומה הוא כזיכרון לחייהם, נכונותם ולהקרבתם עבורה, רושם המתחזק בהמשך השיר בשורה: "כָּךְ יֹאמְרוּ. וְנָפְלוּ לְרַגְלָהּ עוֹטְפֵי-צֵל."

אבל הדמויות הצעירות והחמושות, לכאורה אינן מוכרות לאומה; כך מתברר מן השאלה אשר שם המשורר בפיה בבית החמישי.

הבית החמישי

השאלה שהמשורר שם בפיה היא: "אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה, שְׁטוּפַת דֶּמַע-וָקֶסֶם,
וְאָמְרָה: מִי אַתֶּם?"

אי ההכרה הראשונית מוחלפת בהמשך ברגשות עמוקים של פליאה - "קסם", וצער עמוק על קורבנם של הצעירים - "דמע", המתעוררים אצל "האומה", "אל מול" הופעתם של הצעירים לובשי המדים, לנוכח נפילתם הפאטית לרגליה, המסמלת את מותם בקרבות,[6] עונות בשלווה שתי דמויות הלוחמים ומודיעות כי הן "מגש הכסף", כלומר הכלי שעל גבו הוקמה הריבונות העברית בארץ; ומאבקם, וגם אם מותם, במסירות נפש ובהקרבה מודעת הוא למענה:

"וְהַשְּׁנַיִם, שׁוֹקְטִים,
יַעֲנוּ לָהּ: אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף
שֶׁעָלָיו לָךְ נִתְּנָה מְדִינַת-הַיְּהוּדִים."

הפגישה והדו-שיח בין האומה לבין שתי הדמויות מסתיים בנפילתם לרגליה, ובכך מסתיימת עלילת הפגישה המורכבת מניגודים (כמו "דמע" ו"קסם", "חג" ו"אימה") והנסערת ("ונפלו לרגלה", "דמע").

המילים: "והשאר יסופר בתולדות ישראל” ניתנות להתפרש בכמה אופנים. מבחינה פואטית הן מבדלות בין התרחשות המפגש ועלילתו המפורטים בשיר (שהחלו לאחר המילים "והארץ תשקוט"), מפגש פואטי ומטאפורי שהוא מעבר למהלך הזמן, ומחזירות את המאזינים לדובר אל ה"תולדות” - ההיסטוריה, הזמן והמשך מהלך החיים. באמצעות המפגש המתואר הציב אלתרמן את מלחמת העצמאות והקמת המדינה כאירוע מכונן "בעל משמעות אדירה בתולדות העם היהודי"; כמו גם תובנות רבות על מצב החברה היישובית ועם ישראל בכללו באותה תקופה.[6] על פי דן לאור, השיר מעגן את מאורעות תש"ח ומלחמת העצמאות בתוך: "רצף של היסטוריה יהודית שהייתה והיסטוריה יהודית שעוד תבוא".[6] דן מירון קבע כי השיר עומד "במרכזה של המודעות הישראלית העצמית", וכי הנער והנערה המוסרים לאומה את "נס העצמאות" הם במוקד התפיסה העצמית הישראלית.[9] על פי חוקר האמנות גדעון עפרת: "השיר הפך למרכיב חובה בטקסי יום העצמאות ולנכס-צאן-ברזל של תודעת ה"קוממיות" המאחדת גאווה ואֵבל".[10]

ייצוגים של השיר בתרבות ובאמנות

הפסל "מגש הכסף" של בתיה לישנסקי בירושלים
  • השיר הוסף להגדות של פסח רבות שראו אור בקיבוצים, לאנתולוגיות של מערכת החינוך הישראלית בהוצאת משרד החינוך וכן בפרסומים של משרד הביטחון.
  • פסל בשם "מגש הכסף", מעשה ידי הפסלת בתיה לישנסקי, מוצב בפתח בית הנשיא יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית בן צבי שהיו הורים שכולים, שבנם נהרג במלחמת העצמאות. הוא תבליט ברונזה שנוצר בשנת 1968. בתבליט מופיעות תשע דמויות של צעירים נעות בשדה שיבולים. שתי הדמויות הראשונות, נער ונערה, מושיטות ידיהן קדימה וגופן נוטה, כמו תחת משאו של מגש הכסף.
  • ב-1982 פרסם הסופר עמוס עוז שיר במחאה על מלחמת לבנון הראשונה כמלחמת ברירה, גם הוא נושא את הכותרת "מגש הכסף". שירו קשור ומושפע משירו של אלתרמן, ומשתמש בו כדי להראות את ההבדל שבין מלחמת העצמאות למלחמת לבנון, שאליה עוז מתייחס כמיותרת.
  • ב-1984 יצא למסכים סרטו של יהודה ג'אד נאמן בשם "מגש הכסף".[11]
  • ב-2003 פרסם עפר שלח ספר העוסק בצה"ל, ובצורך בחשיבה מחודשת לגבי פעילותו, מטרותיו ומיקומו באתוס הישראלי. בשם הספר, "המגש והכסף", ישנה בו אמירה אירונית על מהפך שעבר על צה"ל מקום המדינה ועד היום.
  • חוברה לו יצירה מוזיקלית ידי המוזיקאי חיים אלכסנדר אשר בוצעה על ידי מקהלות.[12]
  • השיר נקרא במסכתות וטקסים בימי זיכרון לחללי מערכות ישראל.
  • בול יום הזיכרון תשע"ג (2013) הוקדש לשיר זה בעיצובו של הבול ובציטוט הבית החמישי מתוכו[13].
  • במשחק מילים על שמו של השיר נקראה בשם "מגש הכסף" סדרת טלוויזיה עוסקת במצב הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל בשנת 2015. אין שום קשר בין הסדרה ובין השיר.

אזכורים נוספים של הביטוי

ביולי 2009 התבטא הנשיא שמעון פרס בנוגע לאפשרות למשא ומתן בין ישראל לסוריה באומרו ש: "סוריה לא תוכל לקבל את רמת הגולן על מגש של כסף בעודה ממשיכה לשתף פעולה עם איראן וחזבאללה". כעבור ימים אחדים שר החוץ של סוריה, ואליד אל מועלם, ענה לפרס כך: "אנחנו רוצים לקבל את הגולן על מגש של זהב. זוהי אדמתנו!"[14].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ נתן אלתרמן, מגש הכסף, דבר, 19 בדצמבר 1947 (פרסומו הראשון של השיר בעיתון במדור הטור השביעי).
  2. ↑ "מגש הכסף" בביצועו של יהורם גאון, סרטון באתר יוטיוב.
  3. ↑ נתן אלתרמן, מגש הכסף, דבר, 26 במרץ 1948.
  4. ↑ דייויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 22 דצמבר 2017
  5. ↑ מרדכי נאור, הולדתה של אגדה, הטור השמיני – מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל אביב, 2006: פרק תשיעי, עמ' 209–213, באתר "נתן אלתרמן"; פורסם גם במרדכי נאור, ‏"מן העתון אל השיר: החידה מאילו מדברי ויצמן נטל אלתרמן את הביטוי "מגש הכסף" – פוענחה", קשר 15, אביב 1994, עמ' 72–77.
  6. 1 2 3 4 5 6 7 8 דן לאור, "מגש הכסף": הרקע, השיר, ההתקבלות, הרצאה שניתנה באוניברסיטת תל אביב, סרטון באתר יוטיוב.
  7. ↑ ראו למשל: "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" (ספר שופטים, פרק ח', פסוק כ"ח).
  8. ↑ זיוה שמיר, הרעיון ההיסטוריוסופי הסמוי המונח על "מגש הכסף": טורו של אלתרמן שניבא את הקמת המדינה, הלך ומלך: אלתרמן – בוהמיין ומשורר לאומי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת ספרא, עמ' 154-137, באתר "נתן אלתרמן".
  9. ↑ דן מירון, אל מול האח השותק, עמ' ?
  10. ↑ אלתרמן והאמנות הסמויה מן העין, באתר אלתרמן.
  11. ↑ ראו פרטים בערך יהודה ג'אד נאמן. על הסרט, ראו: אודי אדיב,‫ הרדיקליזם הפוליטי של הקולנוע הישראלי : "מגש הכסף" כמשל, מחברות קולנוע דרום, 1, 2006, עמ' 67-55.
  12. ↑ השיר "מגש הכסף" בביצוע אסתר טוגנדהפט, רוזה סנדר, מקהלת קול ציון לגולה, באתר "אוצר הזמר העברי" של רשות השידור
  13. ↑ מידע על בול יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשע"ג, באתר התאחדות בולאי ישראל.
  14. ↑ סוריה משיבה לפרס: רוצים את הגולן על מגש זהב, 7.7.2009, ווינט
נתן אלתרמן
ספרי שירה
(ושירים בולטים מתוכם)		 כוכבים בחוץ (1938) (עוד חוזר הניגון • פגישה לאין קץ • האם השלישית) • שמחת עניים (1941) • שירי מכות מצרים (1944) • עיר היונה (1957) (ליל חניה) • חגיגת קיץ (1965) (שיר משמר)
משירי הטור השביעי הלשון השוודית • מגש הכסף • מכל העמים • מכתבו של מנחם מנדל • מסביב למדורה • נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי • ניו פומבדיתא • עוד יסופר • על זאת • צריף בנגב
מחזות פונדק הרוחות • כנרת כנרת • משפט פיתגורס • אסתר המלכה
הבמה הקלה לי-לה-לו • שוק המציאות • צץ וצצה
פזמונים ושירים נוספים אל תיתנו להם רובים • אליפלט • זה היה בחנוכה • זמר שלוש התשובות • חנה'לה התבלבלה • כלניות • ליל חניה • ערב עירוני • קונצרטינה וגיטרה • שיר הסנדלר • שיר ערש
תרגומים שלמה המלך ושלמי הסנדלר (תרגום ופזמונים) • בלדות ישנות ושירי עם סקוטיים • שייקספיר: יוליוס קיסר • אותלו • נשי וינדזור העליזות • מולייר: תעלולי סקפן • הקמצן • דון ז'ואן • החולה המדומה • ז'אן רסין: פדרה • ז'אן אנוי: אנטיגונה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.