מדרכה עילית

מדרכה עילית במיניאפוליס

מדרכה עילית - מראה פנים

מדרכה עילית בדיזנגוף סנטר

מדרכה עילית בגובה שלוש קומות בקלגרי

מדרכה עילית היא מעבר עילי המאפשר להולכי רגל לעבור מבניין לבניין מבלי לגעת בפני הקרקע. בערים בדרך כלל מדובר במעברים מקורים בין שני בניינים שמטרתם להגן על העוברים ושבים מפני פגעי מזג האוויר.

המעברים הם בדרך כלל בבעלות חברות פרטיות ולא שטחים ציבוריים. בדרך כלל גובה המעבר הוא קומה או שתי קומות מעל גובה הרחוב, אולם ייתכנו מעברים גבוהים יותר, כמו למשל במגדלי פטרונס. המערכת הגדולה ביותר של מעברים מקורים הקיימת היא המערכת של קלגרי באלברטה קנדה, הקרויה "+15". אורכה 16 ק"מ, והיא מחברת מעל 100 בנייני משרדים.

ישנן מערכות דומות תת-קרקעיות, המכונות "עיר תת-קרקעית".

בישראל קיימות מספר מדרכות עיליות ביניהן: מעברים מעל נתיבי איילון בתחנת רכבת מרכז, קישור בין תחנת רכבת השלום למרכז עזריאלי, מעברים מעל רחוב דיזנגוף בדיזנגוף סנטר ועוד.

היבטים אורבניים של מדרכה עילית

גישות עכשיוויות בתכנון ערים מדברות על השפעתן השלילית של מדרכות ומעברים עיליים עבור רקמות עירוניות. מדרכות אלו לרוב מתוכננות ונבנות על ידי גופים מסחריים פרטיים, בעיקר קניונים והן משפיעות מאד על תנועת הולכי הרגל בעיר. שיקוליהם של גופים אלה הם מסחריים ומטרתם ניתוב הולכי הרגל אל חנויות נוספות שבבעלות הקניון על מנת להגדיל את הכנסותיהם. גם בחיבורים בין קניונים שונים, כפי שקיים במקרים רבים בעולם, מדובר למעשה בשיתוף פעולה עסקי. ההשלכות האורבאניות של מדרכות עיליות אלו הן פגיעה במסחר החופשי המתקיים ברחוב ו"הריגת הרחוב". בערים רבות בהן המדרכות העיליות קיימות כתופעה, ההפרדה בין מפלס הרחוב והמפלס העילי משאירה את מפלס הרחוב מוזנח ומאוכלס בעיקר בהומלסים, נרקומנים ואוכלוסיות בעייתיות אחרות או שהיא פשוט גורמת לרחוב להפוך לאט לאט לכביש מהיר בשל היעדרות הולכי רגל.

רשימת ערים עם מדרכות עיליות

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.