מוחמד נימר אל-הווארי

מוחמד נימר אל-הווארי
לידה 1908 (113 בערך)

מוחמד נימר אל-הווארי (בערבית: محمد نمر الهواري; 1908- 11 ביולי 1984) היה מקים ארגון הנג'אדה - ארגון פלסטיני צבאי למחצה שפעל לפני מלחמת העצמאות ובמהלכה. לימים היה שופט בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ביוגרפיה

הווארי, היה פלסטיני יליד נצרת ממוצא בדואי, הוא שימש כמורה בחברון, ולאחר מכן כעורך־דין בנצרת וביפו. הוא היה אלמוני בציבור הפלסטיני, לא נמנה עם המשפחות המובילות בקרבן, ומעמדו היה לצנינים בעינהן.

היעד שאליו חתר אל-הווארי היה הקמת מדינה ערבית גדולה בכל האזור, שבה יינתן מעמד מוגן ליהודים, שאת מפעלם העריך.

אל-הווארי נמנה עם תומכי המלך עבדאללה הראשון, אשר סייע לו לעמוד לזמן-מה בלחצי המפלגה הלאומנית בהנהגת משפחת חוסייני. אל-הווארי עמד בקשרים עם שירות הידיעות של ההגנה ונפגש מספר פעמים עם ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית, ג'וש פלמון, לצורך תיאום עמדות. מסמכים מציעים שאל-הווארי אף הופעל על ידי פלמון ועזרא דנין החל מ-1945 כמשקל נגד למפלגה החוסיינית. לפי טענתו לאחר המלחמה, הוא צפה מראש כי ההנהגה הפלסטינית תוביל את הערבים לתבוסה מול היהודים, המאורגנים טוב יותר, והעריך כי גם הסיוע ממדינות ערב לא ימנע זאת.

אל-הווארי היה אחראי על הביטחון הציבורי ביפו מטעם הועד הערבי העליון, ואף על פי כן התייחסו אליו אנשי הוועד בחשד. עם הגיעו של חסן סלאמה ליפו איבד אל-הווארי את השליטה באירועים.

אחרי כניעתה של יפו במאי 1948, עבר אל-הווארי לעבר-הירדן, ופתח בעמאן משרד לגיוס מחודש של פליטים לנג'אדה - מאמצים אלו לא נשאו פרי. ב- 1949 הוא ניסה לארגן נציגות של פליטים להופעה לפני ועידת לוזאן - ועדת הפיוס של האו"ם לענייני ארץ ישראל[1]. אל-הווארי נשלח ללוזאן מטעם מלך עבר הירדן, אבל בהמשך ניסה ליצור קשר ישיר עם הנציגים הישראלים, כמייצגם של הפליטים. ב-1950, ביוזמת פלמון והסכמת דוד בן-גוריון הותר לאל-הווארי לחזור לארץ, במטרה להקים מפלגה שתתחרה במפלגה הקומוניסטית הישראלית על קולות אזרחי ישראל הערביים. היוזמה נכשלה, ואל-הווארי התיישב בנצרת והחל לעבוד כעורך-דין. בין היתר ייצג את עקורי הכפר איקרית ועתר נגד הפקעת קרקעות מערביי נצרת. הוא המשיך לקדם יוזמה לחזרת חלק ניכר מהפליטים לתחומי ישראל ומתן פיצוי כספי לאחרים.

הקומוניסטים הערבים יצאו נגד חזרתו של הווארי, טענו כי ארגון הנוער שהקים היה פשיסטי והאשימו אותו בחבירה למופתי אל-חוסייני ובהסתה גזענית נגד היהודים[2].

עם הקמתו של בית משפט מחוזי בנצרת בשנת 1968 מונה אל-הווארי לאחד משלושת השופטים בו[3], וכיהן בו עד פרישתו ב-1978.[4]. היה חבר בוועדה לחקירת נסיבות הצתת מסגד אל-אקצא ב-1969.

בשנת 1955 פרסם ספר שדן בסיבות לתבוסת הערבים במלחמת העצמאות, בספר מתח ביקורת קשה על המנהיגות הפלסטינית והערבית והאשים אותן בהשתת אסון על האוכלוסייה הפלסטינית.

לקריאה נוספת

  • מוחמד נימר אל הווארי, סוד התבוסה, נצרת, 1955. (בערבית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ .משה שרת ראש הממשלה השני מבחר תעודות מפרקי חייו ‭[1965-1894]‬ > פרק שמיני 1950-1948 שר חוץ של מדינה צעירה: עיצוב דפוסי הממשל ומדיניות החוץ > מחיר השלום: ועידת לוזאן וההצעה להחזרת מאה אלף פליטים ערבים
  2. ↑ אמיל חביבי, מלאכת רמיה בזויה של א. בארי, פורסם ב"קול לעם", 26 בינואר 1955
  3. ↑ אל־הווארי בין שמונה שופטים מחוזיים חדשים, מעריב (עיתון), 20 בנובמבר 1968
  4. ↑ דבר, 16.4.1978
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.