מטרופולין טוקיו
| ||||||||||||||||
מטרופולין טוקיו הוא המטרופולין הגדול ביותר ביפן, והוא כולל את כל חבל קאנטו ואת מחוז יאמאנאשי. ביפנית נקרא המטרופולין אזור הבירה הלאומית (Shuto-ken 首都圏).
נכון לשנת 2014 עומדת אוכלוסיית מטרופולין טוקיו על 37,883,000 תושבים,[1] מספר העושה אותו לאזור המטרופוליטני הגדול בעולם לפי אוכלוסייה. המטרופולין חולש על שטח של 13,500 קילומטרים מרובעים, וצפיפות האוכלוסייה בו היא 2,642 נפש לקמ"ר, פי שניים מבבנגלדש.
מטרופולין טוקיו הוא האזור המטרופוליני בעל הכלכלה הגדולה ביותר, ונכון לשנת 2008 התוצר המקומי הגולמי שלו עמד על 1.49 טריליון דולר אמריקני בשווי כוח הקנייה.[2]
הגדרה
המושג מטרופולין טוקיו טומן בחובו מספר הגדרות שונות המשמשות לצרכים שונים. חלק מההגדרות מעוגנות בחוקים או בתקנות ממשלתיות, וחלקן משמשות לצורכי מחקר או בשימוש יומיומי בפי הציבור. ההגדרות שונות זו מזו בכמות האוכלוסייה שהן מקיפות:
| שם האזור | פירוט | אוכלוסייה | שטח | צפיפות אוכלוסייה | שנת מידע | מפה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| טוקיו ההיסטורית | 23 הרבעים של טוקיו | 8,949,447 | 621.9 | 14,390 | 2010 |  |
| מטרופולין טוקיו | תחום שיפוט ברמת המחוז | 13,047,446 | 1808 | 7,216.5 | 2010 |  |
| אזור התעסוקה המטרופוליטני של טוקיו | כל הרשויות בהן לפחות 10% מהתושבים עובדים ב-23 הרבעים של טוקיו | 31.7 מיליון | - | - | 2000 |  |
| מטרופולין אחד, שלושה מחוזות (一都三県 Itto Sanken) | כולל פרברים מרוחקים מטוקיו, אזורים כפריים ואיים באוקיינוס השקט | 35,623,327 | 13,555.65 | 2,627.9 | 2010 |  |
| האזור המטרופוליטני של קאנטו | כל הרשויות בהן לפחות 1.5% מהתשובים בני 15 ומעלה נוסעים מדי יום ל-23 הרבעים של טוקיו או לעיר ראשית אחרת (יוקוהמה, קווסאקי, סגמיהארה, צ'יבה וסאיטאמה) | 36,923,193 | - | - | 2010 |  |
| האזור המטרופוליטני של טוקיו רבתי | כל הרשויות שנמצאות ברדיוס של 70-50 קילומטרים מבניין השלטון המטרופוליני של טוקיו בשינג'וקו | 32,713,768 (50 ק"מ) 36,303,058 (70 ק"מ) | - | - | 2010 | |
| חבל קאנטו | הגדרה רחבה ביותר. כוללת אזורים כפריים רבים. | 42,607,376 | 32,423.9 | 1,314.1 | 2010 |  |
| אזור הבירה הלאומית | מוגדר בחוק תכנון אזור הבירה הלאומית. כולל את חבל קאנטו ואת מחוז יאמאנאשי | 43,470,148 | 36,889.28 | 1,178.4 | 2010 |  |
אזור הבירה הלאומית
המושג אזור הבירה הלאומית מעוגן בחוק תכנון אזור הבירה הלאומית משנת 1956, שכולל באזור את העיר טוקיו ואת כל ששת המחוזות בחבל קאנטו, כן את מחוז יאמאנאשי מחבל צ'ובו. הגדרה זו כוללת את כל אזור מטרופלין טוקיו, אך גם אזורים הרריים מיושבים בדלילות ואת איי בונין המרוחקים.
ערים
ערים בתוך טוקיו
טוקיו מוגדרת כאזור המטרופוליטני (都 to) היחיד ביפן, ומעמדה שווה למעמד שאר מחוזות יפן. עיריית טוקיו נקראת "ממשלת המטרופולין טוקיו."
מטרופולין טוקיו המזרחי
עד סוף מלחמת העולם השנייה נחשב החלק המזרחי של מטרופולין טוקיו של היום לעיר טוקיו. לאחר המלחמה שונתה החלוקה הפנימית בתוך העיר לרבעים מיוחדים (特別区 tokubetsu-ku), שלכל אחד מהם מעמד של עיר. עם זאת, בספירת ערי יפן נחשבים הרבעים כעיר אחת.
מטרופולין טוקיו המערבי
מערב טוקיו, הנקרא גם אזור טאמה (Tama-chiiki 多摩地域), מורכב מלמעלה מ-30 ערי פרברים שמספר תושביהן נע בין עשרות אלפים למאות אלפים, בהן הצ'יאוג'י (563,265 תושבים) ומצ'ידה (426,349 תושבים).
ערים מחוץ לטוקיו
הערים המרכזיות המרכיבות את מטרופולין טוקיו השוכנות מחוץ לעיר הן:
- יוקוהמה (3.69 מיליון תושבים)
- סאיטאמה (1.2 מיליון תושבים)
- סגאמיהרשי (0.7 מיליון תושבים)
- צ'יבה (0.96 מיליון תושבים)
- קווסאקי (1.4 מיליון תושבים)
לערים אלה מצטרפות ערים רבות נוספות במחוזות צ'יבה, קנאגווה וסאיטאמה, שאוכלוסייתן נעה בין עשרות אלפים למאות אלפי תושבים, בהן הערים פונבאשי (610,572 תושבים), קווגוצ'י (579,069 תושבים), מצודו (481,574 תושבים), איצ'יקאווה (469,603 תושבים), ויוקוסוקה (414,960 תושבים).
ערים נוספות
הגדרת האזור המטרופוליטני של קאנטו, בה משתמשת לשכת הסטטיסטיקה של יפן, כוללת גם את הערים הבאות במחוזות השונים:
גאוגרפיה
במרכזו של האזור האורבני שוכנים 23 הרבעים המיוחדים של טוקיו, אשר לצורכי ממשל נחשבים לעיר אחת ובשטחם נמצאים אזורי מסחר גדולים כגון שינג'וקו, שיבויה וגינזה. מסביב לרבעים נמצאות ערי פרברים שהתפתחו ללא קווי גבול ברורים ביניהן, ולפיכך נוצר אזור אורבני רציף אותו מקיף כביש 16 בלולאה באורך 40 קילומטרים, שמרכז טוקיו במרכזה. בסמוך לכביש הלולאה שוכנות הערים יוקוהמה, הצ'יאוג'י, סאיטאמה וצ'יבה. אזור קו החוף של מפרץ טוקיו, מהעיר טוקיו ועד יוקוהמה בדרום, ומטוקיו עד צ'יבה במזרח, הוא האזור התעשייתי של חבל קאנטו.
כלכלה
כלכלת מטרופולין טוקיו היא מהגדולות בעולם, וביחד עם ניו יורק ולונדון מהווה את אחד מהמרכזים הפיננסיים והמסחריים החשובים בעולם.
| מחוז | תוצר מחוזי גולמי (במיליארדי ין[3]) | תוצר מחוזי גולמי (במיליארדי דולר אמריקני[4]) |
|---|---|---|
| טוקיו | 91,139[5] | 760 |
| קנאגווה | 29,757 | 248 |
| סאיטאמה | 20,108 | 167 |
| צ'יבה | 19,006 | 158 |
| איבראקי | 11,188 | 93 |
| טוצ'יגי | 7,808 | 65 |
| גונמה | 7,428 | 62 |
| יאמאנאשי | 3,123 | 26 |
| אזור הבירה הלאומית | 182,129 | 1,520 |
תחבורה
אוויר
במטרופולין טוקיו שני שדות תעופה: נמל התעופה טוקיו האנדה, המטפל ברוב הטיסות הפנימיות מטוקיו, ונמל התעופה טוקיו נריטה, המשמש כנמל התעופה המרכזי לטיסות בינלאומיות אל ומחוץ ליפן. באזור שוכנים אף מספר בסיסים צבאיים: בסיס אצוגי (הצי האמריקני והכוח הימי של כוחות ההגנה של יפן), בסיס יוקוטה (חיל האוויר של ארצות הברית) ובסיס זמה (צבא ארצות הברית).
רכבות
באזור מטרופולין טוקיו קיימת רשת ענפה של מסילות רכבת מסוגים שונים, החל ברכבת המהירה שינקנסן, רכבות פרווריות, רכבות תחתיות, מונורייל, חשמליות ועוד. בסך הכל חולפים באזור כ-136 קווי רכבת שונים, ולהן כ-1,200 תחנות. זו אחת ממערכות התחבורה הציבורית הגדולות בעולם הן במספר הנוסעים - כ-40 מיליון נסיעות ביום - והן בגודלה הפיזי - כ-2,578 קילומטרים. בתחנת שינג'וקו חולפים מדי יום כ-3.64 מיליון אנשים.[6]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ World Urbanization Prospects the 2014 revision
- ↑ Which are the largest city economies in the world and how might this change by 2025?, עמ' 22.
- ↑ נכון לשנת 2010
- ↑ המרה ביחס 1 דולר=119.82 ין
- ↑ Gross Production - Statistics Japan
- ↑ Busiest station, ספר השיאים של גינס