מיג-21

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מיג-21
מיג-21PFM של חיל האוויר המצרי
מאפיינים כלליים
סוגמטוס קרב
קוד נאט"ופישבד - Fishbed
ארץ ייצורברית המועצות  ברית המועצות
יצרןמיג
טיסת בכורה16 ביוני 1956
תקופת שירות1959 – עדיין בשימוש
צוותטייס יחיד
יחידות שיוצרו11,496 ללא התחשבות ביחידות של קוריאה הצפונית[1]
משתמש ראשיברית המועצות
משתמשים משנייםאוגנדה, אזרבייג'ן, אינדונזיה, אלג'יר, אנגולה, אפגניסטן, אתיופיה, בולגריה, בורקינה פאסו, בנגלדש, גינאה, גינאה ביסאו, דרום תימן, הונגריה, וייטנאם, זמביה, טנזניה, יוגוסלביה, לאוס, לוב, מאלי, מדגסקר, מוזמביק, מונגוליה, מזרח גרמניה, מצרים, ניגריה, סוריה, סין, סלובקיה, סרביה, עיראק, פולין, פינלנד, צ'כוסלובקיה, צ'כיה, קוריאה הצפונית, צפון תימן, קובה, קירגיזסטן, קמבודיה, קרואטיה, רומניה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו, תימן
מחיר
הנתונים לדגם BIS
ממדים
אורך15.76 מטר
גובה4.12 מטר
מוטת כנפיים7.15 מטר
שטח כנפיים23.0 מ"ר
משקל ריק5,350 ק"ג
משקל מטען מרבי4,640 ק"ג
משקל טעון8,726 ק"ג
משקל המראה מרבי10,100 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט1,000 קמ"ש
מהירות מרבית2,230 קמ"ש
קצב נסיקה235 מטרים/שנייה
טווח טיסה מרבי450 ק"מ
סייג רום19,000 מטר
עומס כנף379 ק"ג למ"ר
אורך מסלול מינימלי480 מטרים
חימוש
תותחיםשני תותחי 23 מ"מ מרכזיים GSh-23 או תותח 30 מ"מ מרכזי נודלמן-ריכטר NR-30 (בגרסת F-13)
פצצותעד 2,000 ק"ג פצצות או טילים בלתי-מונחים על 2 או 4 נקודות נשיאה תחת הכנפיים
הנעה
מנוע סילון טומנסקי R-25-300 עם מבער אחורי
תרשים

מיקויאן מיג 21 (רוסית: МиГ-21; קוד דיווח נאט"ו: Fishbed - פישבד) הוא מטוס קרב קל על-קולי רב-משימתי בן הדור השני מתוצרת משרד התכנון מיקויאן-גורביץ' בברית המועצות. כנפי הדלתא שלו הפכוהו למטוס הסובייטי הראשון ששילב יכולות יירוט ותקיפה יחדיו. עיצוב זה אפשר למטוס להגיע למהירות מאך 2 תוך שימוש במנוע סילוני חלש יחסית ובעל מבער אחורי. מה שהפך אותו לשקול ל-F-104 סטארפייטר האמריקאי של לוקהיד ולמיראז' 3 הצרפתי של דאסו בני אותה התקופה.

המיג-21 הוא מטוס הקרב הנפוץ ביותר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ושני רק ל-C-130 במטוסים הצבאיים בכלל באותה תקופה.

היסטוריה ודגמים

אב הטיפוס של המיג-21, שסומן Ye-6, טס לראשונה בשנת 1956 והמטוס הראשון נכנס לשירות מבצעי בחיל האוויר הסובייטי בשנת 1958. דגם מיוחד הוא דגם אימון דו־מושבי (Mongol).

בזירה המזרח-תיכונית

מטוסי מיג-21 סופקו למדינות רבות במזרח התיכון שהיו מקורבות לברית־המועצות דוגמת מצרים, סוריה ועיראק. כחודש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים הפילו טייסי חיל האוויר הישראלי ששה מטוסי מיג-21 סוריים. במלחמה עצמה הושמדו מטוסי מיג-21 רבים על הקרקע במבצע מוקד. בשנת 1970 בעת מלחמת ההתשה נערך קרב אוויר בין שמונה מיראז'ים וארבעה פנטומים ישראליים לבין 24 טייסי מיג-21 רוסיים שהוצבו במצרים - קרב שהסתיים בהפלת חמשה מיגים. המטוס השתתף גם במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל, ונמצא עד היום בשירות חילות האוויר של סוריה ומצרים, אך פינה את מקומו כמטוס המוביל לטובת מטוסים חדישים יותר - בסוריה מיג-29, מיג-23 ומיג-27, ובמצרים F-16 ומיראז' 2000.

מטוס מיג–21 היה המטוס הראשון שהופל במטוס F-15, על ידי טייס ישראלי בשנת 1979.

מיג 21 בישראל

ערך מורחב – מבצע יהלום
מיג–21 במוזיאון חיל האוויר

בשנת 1966 ערק לישראל הטייס העיראקי מוניר רדפא במטוס מיג–21. המטוס נבדק על ידי חיל האוויר והלקחים שהופקו מבחינתו על הקרקע ובזמן טיסה סייעו לטייסי חיל האוויר להלחם נגדו. מטוס זה היה בתקופה קצרה מבצעי וחומש בטילי אוויר-אוויר מסוג שפריר 2 לאחר שבוצעו בו התאמות על ידי מהנדסי רפא"ל, במטרה ליירט מטוסי מיג-21 מצריים מדגם צילום שמטוסי המיראז' כשלו ליירט, ערב מלחמת ששת הימים. אולם בתקופת היותו מבצעי לא בוצעו טיסות צילום והמיג לא הוזנק מעולם כנגד מטרת אויב. אותו מטוס הועבר לארצות הברית, ולאחר שנים הועבר מטוס מיג-21 אחר בחזרה לישראל, הנמצא כיום במוזיאון חיל האוויר בחצרים.

מלחמת וייטנאם

כאחד ממטוסי הקרב החדישים באותה תקופה נעשה במיג-21 שימוש רב במלחמת וייטנאם. עם זאת, טייסים צפון-וייטנאמים רבים העדיפו על פניו את המיג-19 שיכול היה לשאת משקל רב יותר על כנפיו.

הערכת ביצועים יחסית למטוס המיראז' 3

לפי דני שפירא[2] למטוס המיג-21 היו מגבלות מהירות נמוכות מאשר למיראז' 3 אך הדלק שבו הספיק למשך שהיה באוויר גדול יותר. הנסיקה שלו הייתה טובה יותר מאשר של המיראז' 3 אך בגובה נמוך ביצועיו היו נמוכים יותר.

לטיס מיג שפלט עצמו בגובה נמוך ובמהירות גבוהה, היה סיכוי טוב להישאר בחיים מכיוון שהחופה שימשה כעין מגן רוח בזמן ההפלטה מאחר שהייתה מחוברת בציר לחלק הקדמי של המטוס ולמושב המפלט.

ראות הטיס אחורה הייתה גרועה. תפעול ההגאים של המיג קשה במהירויות שמעל 500 קשר, ובעומס תאוצה גבוה הטייס היה חייב להפעיל כוח רב והמטוס איבד כמחצית מכושר תמרונו.

מנוע המיג ומערכותיו היו אמינים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Yefim Gordon. MiG-21 (Russian Fighters). Earl Shilton, Leicester, UK: Midland Publishing Ltd., 2008. ISBN 978-1-85780-257-3.
  2. ↑ דני שפירא, "לבד בשחקים", עמ' 251-253, הוצאת מעריב, 1994.
מטוסי המיג
מטוסי קרב מיג-1 • מיג-3 • מיג-5 • מיג-9 • מיג-15 • מיג-17 • מיג-19 • מיג-21 • מיג-23 • מיג-25 • מיג-29 • מיג-29M/מיג-33 • מיג-29K • מיג-31 • מיג-35 • מיג-41
מטוסי תקיפה מיג-6 • מיג-23 • מיג-27
אבות טיפוס מיג-7 • מיג-8 • מיג-110 • מיג I-270 • מיג 1.44/1.42
מטוסי אימון מיג AT
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.