מלידה
מָלִידַה היא טקס הנערך בקרב קהילת עדת בני ישראל שבהודו. הטקס נקרא מלידה על שם המאכל המיוחד שמכינים רק באירוע זה. הטקס כולל פיוטים, קריאת פסוקי ברכה וטעימה מהמלידה וממגוון פירות.
המלידה נחגגת לאורך כל השנה באירועים חשובים בחיי הקהילה והמשפחה כמו: לידה, ברית מילה, בר מצוה, חנוכת בית, הבעת משאלה, הודיה, נישואים, חנוכת בית כנסת ועוד... הסדר נערך ברוב עם ובהשתתפות מניין גברים לפחות, נשים וילדים גם נטלו חלק בסעודה.
רקע
המסורות של "בני ישראל" בהודו, קשורות קשר הדוק לדמותו של אליהו הנביא. הרקע לכך הוא אגדה ידועה בקרב הקהילה שלאחר שהמשפחות הראשונות הגיעו להודו והתיישבו בה, הגיע אליהו הנביא לבקרם בכפרים שגרו בהם וגם באליבג, לעודדם ולהבטיח להם שבקץ הגלות ישובו לארץ ישראל. בחנדאלה (KHANDALA), המקום אליו לפי המסורת הגיע אליהו הנביא מצביעים על סלע גדול ובו קו ארוך השקוע באבן, המצביע על הסימן שהשאירו גלגלי המרכבה של אליהו הנביא; לצד הקו שני חורים גדולים באבן המציינים את פרסאות הסוסים כאשר קפצו כדי לעלות השמימה.
אגדה נוספת מספרת שאליהו הנביא הפיח חיים באבותיהם הקדומים של עדת בני ישראל שנסחפו לחוף, אחרי שספינתם נטרפה בים בסמוך לכפר נאונגאון.
בעקבות מסורות עתיקות אלו עדת בני ישראל מאמינה שאליהו הנביא שליחו של הקב"ה להציל ולשמור על עדת בני ישראל. לאורך שנות הגלות על אדמת הודו הפכה דמותו של אליהו הנביא לנערצת על בני העדה ובכל אירוע הם נוהגים לערוך את טקס המלידה להזכיר את שמו ולבקש את עזרתו שיהיה מליץ יושר בעדם לפני הקב"ה.
מהלך הטקס
לקראת חגיגת המלידה דואג ראש המשפחה לקנות מיני פירות ובעיקר פירות משבעת המינים, תמיד הקפידו לקחת מספר אי זוגי של פירות, את הפירות מניחים על צלחת או קערה גדולה שבמרכזה מניחים את ה"מלידה"- תקרובת מתוקה העשויה אורז מיובש ומבושל בתוספת סוכר, שבבי פיסטוקים ושקדים, קוקוס מגורר, צימוקים והל. לצד המגש נוהגים להניח מין מסוים של בשמים בדרך כלל הדסים או ציפורן וכן אגוזים ומיני מתיקה.
לאחר תפילת ערבית מגיעים בני המשפחה והחברים, בעל השמחה מניח את מגש המלידה ואומר: "בשם ה' נעשה ונצליח". ראש המשפחה מתחיל את הטקס באמירת: "בסימן טוב ובמזל טוב אליהו הנביא זכור לטוב" ובזמירת הפיוט: "אליהו הנביא... במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד" ( על סדר הא' ב') והמשתתפים חוזרים אחריו. לאחר מכו ממשיכים לשורר את לקט פסוקי הברכות מהתורה :"ויתן לך אלוקים מטל השמים...", " המלאך הגואל..." שלש פעמים, ומזמור שיר למעלות.
לאחר מכן מברכים על הבשמים ו"פרי העץ" ו" פרי האדמה" וברכת "שהכל" על המלידה.
במהלך הסעודה נהוג לשורר את הפיוטים: "חדש ששוני" ו "אגיל ואשמח" ועוד שירים בשפת המרטי על אליהו הנביא.
לקריאה נוספת
קהילת בני ישראל מהודו תיעוד מנהגים ומורשת, רונן טלקר, ניסן תש"פ.