מערכת הרבייה הנקבית

הנרתיק

הנרתיק הוא תעלה גמישה העשויה מרקמה פיברומסקולרית (מורכב מסיבים ורקמת השריר) באורך 10 ס"מ, תעלת הנרתיק מובילה מחוץ הגוף לצוואר הרחם. הוא מהווה חלק מתעלת הלידה בהקשר להריון. הנרתיק משמש להזדווגות ולניקוז דם הווסת מהרחם.^[1]

צוואר הרחם

צוואר הרחם, החלק הנמוך ביותר, חלק צר הנמצא בחלק העליון של הנרתיק. צורתו כשל גלילי או חרוט, בולט בחלקה העליון הקדמי של קיר הנרתיק. כמחצית אורכו הוא גלוי, השאר נמצא מעל אזור הנרתיק ואינו חשוף. לצוואר הרחם יש שכבת שריר עבה מבחוץ והוא הפתח דרכו העובר מתגלה במהלך הלידה, כמו כן הוא ממלא תפקיד משמעותי בהגנה נגד חדירת זיהומים.^[2]

הרחם

הרחם הוא איבר הרבייה הנשי העיקרי. הרחם מספק הגנה מכנית, תמיכה תזונתית ופינוי פסולת עבור העובר המתפתח עד הלידה. בנוסף, הצירים, שהם התכווצויות בקיר השרירים של הרחם, חשובים על מנת לדחוף החוצה את העובר בזמן הלידה.

הרחם הוא איבר חלול ושרירי בצורת אגס. אורכו הרגיל הוא כ־8 ס"מ. תפקידו העיקרי הוא לאפשר לתא רבייה מופרה, אשר משתילה עצמה לתוך רירית הרחם, חומרי מזון מן הדם שמוזרם לרחם לשם מטרה זאת. תא הרבייה המופרה הופכת לעובר, המתפתח עד הלידה. אם תא רבייה לא נטמעת בקיר הרחם, האישה מתחילה את הווסת.

בהשפעת ההורמון אסטרוגן מתפתחת הרירית ומתעבה (שלב השגשוג). לאחר מכן בהשפעת ההורמון פרוגסטרון, המופרש לאחר הביוץ, עוברת הרירית שינוי המכשיר את הרירית לקליטת הריון. אם לא מתרחש הריון בזמן זה חלה התנוונות וקילוף של הרירית המלווה בדימום המכונה וסת.

ליקויים בהתפתחות רירית הרחם, למשל רירית דקה מהרצוי, עלולים לפגום בסיכוי השרשת העובר ולגרום לעקרות האישה.

הרחם מכיל שלוש רצועות מייצבות אשר עוזרות לייצב את מיקום של הרחם באמצעות הגבלה של טווח תנועתו. רצועה אוטרסקרלית שומרת על הרחם מפני לנוע מעלה קדימה. הרצועה הסיבובית מגבילה את התנועה האחורית של הרחם. הרצועה הקרדינלית גם מונעת את התנועה בחלקה התחתון של הרחם.^[2]

חצוצרות

החצוצרות הן שני צינורות באורך של כ־10 ס"מ, המובילים מן השחלות אל הרחם. בקצה המשפך הרחב של החצוצרות מצויים מבנים דמויי עלי כותרת (פימבריה), המקובעים בקרבת השחלות וקולטים את תא הרבייה לאחר הביוץ, מאחר שלתא הרבייה אין יכולת תנועה עצמית, תלויה העברתה מהשחלה ועד לחלל הרחם בתפקוד החצוצרה. הביצית נעה לכיוון הרחם, נדחפת יחד על ידי תנועות של ריסונים (cilia) על הציפוי הפנימי של החצוצרות, מסע זה לוקח שעות או ימים. אם תא הרבייה מופרה בעודה בחצוצרות, אז בדרך כלל היא תשתיל עצמה ברירית הרחם, תהליך אשר מסמן את תחילת ההריון.

השחלות

השחלות הן איברים קטנים, ממוקמות ליד קירות הרוחב של חלל האגן. איברים אלה אחראים על אגירה של תאי הרבייה והפרשת הורמונים, מכילות כ־300,000-400,000 תאי רבייה. התהליך שבו תא רבייה משתחררת נקרא ביוץ. המהירות של הביוץ היא תדירה ומשפיעה ישירות על אורכו של המחזור החודשי. בזמן הבשלה של תא רבייה, זקיק, נוצר קרע בשחלה, ומתאפשרת יציאה של ביצית הנכנסת אל החצוצרות.

במהלך ההפריה תא הרבייה ממלא תפקיד; הוא משחרר מולקולות חיוניות המנחות את תא הרבייה הזכרי ומאפשרות את הצמדות פני השטח של הביצה לפני השטח של תא הרבייה הזכרי. לאחר מכן תא הרבייה יכולה לספוג את תא הרבייה הזכרי, זהו תחילתו של תהליך ההפריה.^[3]

וסת חודשית

הוסת היא תהליך פיזיולוגי-הורמונלי המתרחש באופן מחזורי בגוף הנקבה אצל חלק מהיונקים והוא הכרחי לצורכי רבייה. שלב הדימום הנורמלי אורך 2–7 ימים. בגוף הנקבה האנושית הווסת מתרחשת אחת לחודש במשך כל תקופת הפוריות, החל משלב הבגרות וכלה בגיל המעבר (הקרוי בלעז "מנופאוזה"). הווסת ידועה בלשון העם בשם המחזור החודשי, אף שכינוי זה אינו מדויק: המחזור החודשי, כשמו כן הוא - תהליך המשתרע על-פני כל החודש, ואילו הווסת היא רק אחד השלבים בו.

המחזור החודשי כולל הבשלה ושחרור של תא רבייה בשחלות, אשר עוברת דרך החצוצרות אל תוך הרחם. אם במהלך המעבר היא נפגשת עם תא רבייה זכרי הוא יכול להיכנס ולהתמזג עם תא הרבייה ולהפרות אותה.

בתהליך ההפריה הטבעי, מתפתחים בשחלה זקיקים המכילים תאי רבייה. פעם אחת לחודש משתחרר תא רבייה מהשחלה ונאסף על ידי החצוצרה שם הוא מתאחד עם תא הרבייה הזכרי. לאחר ההפריה בחצוצרה, מתפתח תא רבייה המופרה לעובר המועבר בתוך 4–6 ימים לרחם ומשתרש ברירית הרחם. התרחשות זאת מתחילה את תקופת ההריון ואת תחילת התפתחות העובר עד הריון מלא. כאשר העובר כבר מפותח מספיק כדי לשרוד מחוץ לרחם, צוואר הרחם מתרחב והתכווצויות של שריר הרחם דוחפות את הרך הנולד דרך תעלת הלידה.^[1]

דלקת הנרתיקית

דלקת הנרתיק היא דלקת בנרתיק הנגרמת בעיקר על ידי זיהום. היא המצב הגינקולוגי הנפוץ ביותר. קשה לקבוע כל אורגניזם ספציפי האחראי על רוב דלקות הנרתיק, כי זה משתנה בטווח של גיל, פעילות ושיטות הדבקה שונות של זיהוי חיידקי. דלקת נרתיקית לא בהכרח נגרמת על ידי זיהום המועברות במגע אינטימי כיוון שיש הרבה גורמים זיהומיים וחיידקים אשר אוהבים לעשות שימוש בסמיכות הריריות, הפרשות הנמצאות בנרתיק. דלקת הנרתיק מאובחנת בדרך כלל בהתבסס על הנוכחות של הפרשות מהנרתיק, אשר יכול להיות בצבע מסוים, ריח, או איכות (סמיכות או משתנים נוספים).^[5]

נרתיק חיידקי

זהו מצב גניקולוגי בנרתיק אצל נשים. מצב זה שונה מן הדלקת הנרתיקית כיוון שאין דלקת. חיידקי וגניטיס הם פולימיקרובים, וכוללים מינים רבים של חיידקים. האבחון עבור נרתיק חיידקי עשוי להיות אם שלושה מתוך ארבעת הקריטריונים הבאים נמצאים:

1. הפרשה דקה והומוגנית
2. חומציות (pH) של 4.5 בתוך הנרתיק
3. תאי אפיתל בנרתיק עם חיידקים קשורים אליהם
4. ריח לא טוב.

מצב זה קשור עם סיכון מוגבר של מצבים זיהומיים אחרים באיברי הרבייה כגון דלקת קרום הרחם (endometritis).^[5]

זיהום שמרים

זוהי סיבה נפוצה של גירוי בנרתיק, על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעה לפחות 75% מהנשים הבוגרות חוו זיהום זה לפחות פעם אחת בחייהן. זיהומי שמרים נגרמים על ידי צמיחת יתר של פטרייה בנרתיק המכונה קנדידה. זיהומי שמרים נגרמים בדרך כלל על ידי חוסר איזון של חומציות בנרתיק, אשר בדרך כלל נוטה להיות חומצי. גורמים אחרים, כגון הריון, סוכרת, מערכת חיסונית חלשה, בדים צמודים במיוחד, או שימוש באביזרים שונים גם יכולים להוות סיבה. הסימפטומים של זיהומים פטרייתיים כוללים גירוד, צריבה, גירוי והפרשות דמויות גבינת קוטג' מהנרתיק. נשים גם דיווחו כי הם חוות כאבים בזמן קיום אישות, כמו גם בזמן הטלת שתן. על מנת לאבחן דלקת שמרים יש לנטול דגימה של הפרשות מהנרתיק ובחינתם תחת מיקרוסקופ, באם נמצאות ראיות של שמרים, ניתן לאבחן זיהום שמרים. הטיפול משתנה ועשוי לכלול קרמים אשר נמרחים בתוך או סביב אזור הנרתיק, או גלולות העוצרות את הצמיחה של הפטריות.^[5][4]

ניתוח באיברי הרבייה

ניתוח איברי הרבייה הנשיים (Genitoplasty) מתייחס לניתוח המבוצע כדי לתקן נזק של איברי הרבייה, במיוחד לאחר סרטן והטיפול בו. יש גם ניתוח כירורגי קוסמטי אשר משנה את המראה של איברי הרבייה החיצוניים.