מערכת זיהוי תווי פנים

זיהוי תווי פנים דו ממדי

חלק מהאלגוריתמים מזהים תווי פנים על ידי אלימינציה של תכונות שונות שאינן רלוונטיות לצורך הזיהוי. לדוגמה, ייתכן ואלגוריתם לנתח המיקום היחסי, הגודל, והצורה של העיניים, האף, עצמות הלחיים והלסת של אדם. תכונות אלה משמשות לאחר מכן לצורך איתור של תמונות אחרות בהן קיימות תכונות תואמות. אלגוריתמים אחרים מנרמלים את כל מאגר הנתונים המכיל את תמונות הפנים, לאחר מכן דוחסים את הנתונים הקיימים ורק הנתונים הנחוצים לצורך זיהוי תווי הפנים נשמרים. רק לאחר מכן נערכת ההשוואה בין התמונה שנלקחה ובין מאגר הנתונים של תווי הפנים.

זיהוי תווי פנים תלת ממדי

זיהוי תווי פנים תלת ממדית היא טכניקה חדישה נוספת אשר הוכיחה בעבר כי היא מצליחה להשיג רמת דיוק גבוהה יותר. טכניקה זו משתמשת בחיישנים תלת ממדיים על מנת לאסוף נתונים על צורת הפנים של האדם. מידע זה משמש לאחר מכן לצורך זיהוי תכונות ייחודיות על שטח הפנים כמו גודל העיניים, האף והסנטר.^[2]

אחד היתרונות של זיהוי תווי הפנים התלת ממדי הוא שטכניקה זו אינה מושפעת משינויים בתאורה בדומה לטכניקות האחרות. היא יכולה לזהות גם פנים ממגוון של זוויות כולל מן הצד (פרופיל).

ניתוח מרקם העור

טכניקה חדישה נוספת משתמשת בפרטים ויזואליים על העור, אשר נאספו אל מאגר הנתונים מתוך צילומים דיגיטליים או תמונות סרוקות. טכניקה זו, הופכת את הקווים הייחודים, הדפוסים וכן כתמים המופיעים על העור למידע נוסף אשר עוזר לזהות את האדם.

ניסויים שונים הוכיחו כי טכניקות ניתוח מרקם העור מסוגלות להגדיל את האפקטיביות של מערכות זיהוי תווי הפנים ב-20 עד 25 אחוזים.^[2]

חולשות

מערכות זיהוי הפנים אינן מושלמות והן מתקשות להפיק תוצאות טובות תחת תנאים מסוימים. מערכות זיהוי פנים רבות פועלות באופן אפקטיבי יותר כאשר הן מעבדות תמונות של אנשים אשר נלקחו מלפנים לעומת תמונות אשר נלקחו בפרופיל.

מקרים נוספים בהם המערכות אינן עובדות היטב כוללים תאורה גרועה, כאשר האדם חובש משקפי שמש, כאשר לאדם שיער ארוך, כאשר אובייקטים אחרים מכסים באופן חלקי את פניו וכאשר התמונות ברזולוציה נמוכה.

חסרון מהותי נוסף הוא שהאפקטיביות של מערכות זיהוי פנים רבות נמוכה בהרבה במידה והתמונה מכילה הבעת פנים כלשהי. אפילו במידה והאדם חייך בתמונה, הזיהוי יאבד מן היעילות.

אפקטיביות

המבקרים של הטכנולוגיה מתלוננים כי מערכת זיהוי הפנים אשר הותקנה ברובע נְיוּהָאם של לונדון, נכון לשנת 2004, לא זיהתה אף פושע למרות שמספר פושעים אשר רשומים במאגר הנתונים חיים ברובע ובשל כך שהמערכת פעלה באזור זה במשך מספר שנים ברציפות.^[3][4]

ניסוי אשר נערך על ידי המשטרה המקומית בטמפה, פלורידה, הפיק גם כן תוצאות מאכזבות.^[4]

כמו כן מערכת זיהוי תווי פנים אשר נועדה לאתר טרוריסטים פוטנציאלים בשדות תעופה מרכזיים נכשל במהלך ניסוי הבכורה שנערך בשדה התעופה לוגאן שבבוסטון.^[5]

פגיעה בפרטיות

למרות היתרונות הפוטנציאליים של טכנולוגיה זו, אנשים רבים מודאגים מפלישה לפרטיותם. אנשים רבים חוששים מכך שטכנולוגיה זו תוביל לכך שהחברה כולה תמצא תחת מעקב תמידי כאשר הממשלה והרשויות תוכלנה לדעת היכן כל אדם נמצא ומה הוא עושה בכל עת. ההיסטוריה מוכיחה שמדינות שונות עשו בעבר שימושים לרעה בטכנולוגיה מסוג זה. ^[6]