מצבה

מצבות
בית הקברות היהודי בעיר טוקאי, הונגריה

מצבה היא לוח אבן, עץ או מתכת המשמש לשתי מטרות:

  1. מצבת קבורה – עליה מציינים את שם הנפטר, תאריך לידתו ותאריך פטירתו ולעיתים מוסיפים כמה מילים המייחדות את האדם הנפטר. המצבה יכולה להיות גם בצורת בית קבורה.
  2. מצבת זיכרון – יכולה להבנות בצורות ובגדלים שונים. מטרתה להזכיר ולפאר אירוע או אדם מסוים.

לעיתים גם מוסיפים סימן או פסל למצבה כדי להעיד על דתו של הנפטר: מגן דוד ליהודים, צלב ופסלי אותו האיש לנוצרים, סהר למוסלמים, פסלי בודהה לבודהיסטים וכו'.

מצבות קבורה ביהדות

במקרא הופיעו המצבות במטרה לציין מקום קבורה כמו ציון מקום קבורתה של רחל בידי יעקב.[1] אבשלום הקים לו מצבה עוד בחייו.[2].כמו כן מצבות הוצבו לצורך חתימת הסכם בין שני צדדים. בספר בראשית מסופר על המצבה שהקים יעקב לציון ההסכם שערך עם לבן[3] יהושע בן נון הציב שתים עשרה אבנים בגלגל.[4] מצבה מופיעה במקרא כשם כללי לאתר פולחן.[5] שם המצבה ביהדות הוא "נפש" נפסק להלכה מסכתות קטנות מסכת שמחות ברייתות מאבל רבתי פרק ד הלכה יב והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. ומציינין את כל בית הקברות, ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות". משנה מסכת שקלים פרק ב משנה ה "מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו"


באשר למצבות קבורה ביהדות, ישנם מנהגים שונים המשתנים מעדה לעדה לגבי מועד קביעת המצבה, כאשר המנהג הנפוץ ביותר הוא לאחר שלושים יום ממועד הפטירה.

ברוב ארצות חוץ לארץ נהוג לעשות מצבה "עומדת", בעוד שבארץ ובארצות המזרח נהוג לעשות מצבה "שוכבת".

על המצבה נהוג לכתוב בחלקה העליון את המילים "פה נקבר" (פ"נ), או לפעמים "פה טמון" (פ"ט), ולאחריהן שמו של הנפטר ושמות הוריו (לעיתים, במיוחד במצבות על קברן של נשים מוזכר גם שם בן הזוג), תאריך הפטירה העברי ומספר מילים המתארות את הנפטר. בתחתית המצבה מופיעים לעיתים קרובות ראשי התיבות ת.נ.צ.ב.ה. (=תהא נשמתו/ה צרורה בצרור החיים), בעקבות דבריה של אביגיל לדוד (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק כ"ט).

נהוג לציין את קברותיהם של כהנים בסמל של צורת הידיים בעת שמברכים את ישראל, ואת קברותיהם של לויים בסמל של נטלה, בגלל זכותו של הלוי ליטול לידיים של הכהן לפני הברכה.

לפי פוסקי ההלכה, ובהם הרב עובדיה יוסף, אין לכתוב על המצבה תאריך פטירה לפי הלוח הגרגוריאני, אלא רק את התאריך העברי.[6] בג"ץ, לעומת זאת, פסק ברוב דעות שעל חברה קדישא להתיר כתיבת תאריך פטירה לפי הלוח הגרגוריאני למי שחפץ בכך.[7]

לאחר השואה נעשה רווח המנהג לחקוק על גבי מצבתו של נפטר יהודי שמות של קרובי משפחתו, קרבנות השואה, אשר מקום קבורתם לא נודע, על מנת שבכך תקום מצבה כלשהי להם.

גלריה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק כ'
  2. ↑ ספר שמואל ב', פרק י"ח, פסוק י"ח
  3. ↑ ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים מ"ה-נ"ב
  4. ↑ ספר יהושע, פרק ד', פסוקים כ'-כ"ד
  5. ↑ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק כ"ב
  6. ↑ יהודה שלזינגר, ‏הרב עובדיה: צריך לנפץ מצבות עם כיתוב לועזי, באתר ישראל היום, 9 ביולי 2010
  7. ↑ ביהמ"ש העליון התיר לרשום תאריך לועזי על מצבה, באתר גלובס, 7 ביולי 1999
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.