מקס שלר

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

מקס שלר
הושפע מ בלז פסקל, רודולף אויקן, וילהלם דילתיי, פרנץ ברנטנו, אדמונד הוסרל, פרידריך ניטשה, הנרי ברגסון, גאורג זימל
השפיע על מרטין היידגר, מרטין בובר, ויקטור פרנקל, חוסה אורטגה אי גאסט, יוחנן פאולוס השני, אדית שטיין

מקס פרדיננד שלר (בגרמנית: Max Scheler;‏ 22 באוגוסט 1874 - 19 במאי 1928) היה פילוסוף יהודי-גרמני שעסק בתחומים של פנומנולוגיה, אתיקה ופילוסופיה אנתרופולוגית.

חייו

שלר נולד במינכן שבקיסרות הגרמנית דאז, לאם יהודייה-אורתודוקסית ולאב נוצרי-לותרני. ב-1899 המיר שלר את דתו לקתולית. עד 1921 היה שלר מחויב מאוד לנצרות הקתולית ואף קרא לתנועת התחדשות קתולית.[1] אך מ-1921 והלאה ניתק את עצמו שלר באופן פומבי מאמונה באלוהות היהודית-נוצרית.[2]

שלר למד במינכן וברלין רפואה, פסיכולוגיה ופילוסופיה. מבין מוריו לפילוסופיה באותה תקופה היו וילהלם דילתיי וגאורג זימל. ב-1896 עבר ליינה והשלים את לימודיו בהדרכתו של רודולף אויקן. במהלך לימודיו ביינה פגש ב-1901 את אדמונד הוסרל והתוודע לפנומנולוגיה שלו, ולאחר מכן קרא את ספרו "חקירות לוגיות". בנוסף, קרא שלר את הפילוסופיה של אנרי ברגסון, והיה גורם משמעותי בהבאתה בפני החוגים האינטלקטואליים בגרמניה.[3].

פילוסופיה

בניגוד להוסרל, שראה בפנומנולוגיה מתודה במובן החמור של המילה, ראה בה שלר "גישה לראיה רוחנית... של משהו שאחרת היה נשאר חבוי"[4]. הפנומנולוגיה לדעתו היא שיטה לחקירת מהויות וקשרים מהותיים. שלר שלל את הגישה הקאנטיינית והנאו-קאנטיינית הטוענת שההתנסות בדברים כשהם-לעצמם היא מתווכת. לדעתו, הפילוסופיה הקאנטיינית והנאו-קאנטיאנית סובלת מיחס של אי-אמון וחשדנות בסיסית כלפי העולם. לעומת זאת הפנומנולוגיה מתייחסת אל העולם באהבה בוטחת, שדרכה העולם מתמסר ומגלה את עצמו. חוזקה של פילוסופיה מיוסד על האהבה. על ידי יחס האהבה ו"הראיה הרוחנית" ניתן להתנסות באופן ישיר במהויות, "לראות" אותן ולחוש בהן באופן אינטואיטיבי. השקפה זו סוללת לשלר את הדרך לביסוס אובייקטיבי של ערכי המוסר, אשר גם אותם ניתן לחוש ובשל כך יש להם תוקף כללי. שלר הבחין ב-4 סוגי ערכים שחשיבותם עולה לפי סדר זה: ערכי החושים (הנאה גופנית), ערכי החיים (אצילות), ערכי הרוח (יופי, צדק) וערכי הדת (קדושה). אף על פי שלערכים ישנו תוקף מוחלט, טען שלר שישנו רלטיביזם ביחס להכרתם: התנאים החברתיים משפיעים על אופן ההכרה שלהם.

לאחר מותו בפרנקפורט ב-1928, והוא בן 54, אמר עליו היידגר ששלר היה "הכח הפילוסופי החזק ביותר בגרמניה המודרנית, לא, באירופה המודרנית ואף בפילוסופיה בת זמננו כולה"[5].

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ https://archive.org/details/vomewigenimmensc00sche
  2. ↑ Schneck, Stephen Frederick (2002) Max Scheler's acting persons: new perspectives
  3. ↑ http://plato.stanford.edu/entries/scheler/
  4. ↑ http://plato.stanford.edu/entries/scheler/
  5. ↑ Heidegger, Metaphysische Anfangsgruende (s.anm 1), 62
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.