מרסל ינקו

מרסל ינקו
מרסל ינקו, 1980
שם לידה מרצ'ל הרמן ינקו
לידה 24 במאי 1895
בוקרשט, רומניה
פטירה 21 באפריל 1984 (בגיל 88)
עין הוד, ישראל
לאום יהודי
תחום יצירה ציור, אדריכלות
זרם באמנות דאדא, אופקים חדשים, סימבוליזם, קוביזם
מרסל ינקו ביציאה מבית הקפה, "קפה הפוך", עין הוד, 1964
"קריתא דירושלם כד יכנש גלותא" (1951) מאת מרסל ינקו, אוניברסיטת בר-אילן.
הסטודיו של מרסל ינקו, עין הוד

מרסל משה ינקו (24 במאי 1895 - 21 באפריל 1984) היה צייר, תאורטיקן אמנות, ארכיטקט ואדריכל ישראלי ורומני[1]. יליד רומניה. ממייסדי זרם ה"דאדא" באמנות, ממנהיגי הקונסטרוקטיביזם במזרח אירופה. ב-1910 הוא והמשוררים טריסטן צארה ויון וינאה התחילו לכתוב טור שבועי במגזין האמנות הרומנית "Simbolul". את עבודותיו הראשונות הקדיש לזרם אר נובו אבל אחר כך מצא את דרכו לזרמי הפוטוריזם והאקספרסיוניזם, לפני שהתחיל להקדיש את כל מפעל חייו באמנות לזרם דאדאיזם. לימים קיבלו ינקו ולון וינה, חברו לעט בעיתון "Simbolul", את משרת העריכה בעיתון "Contimporanul", המגזין המוביל של תנועת האוונגרד הרומנית. בזמן שכתב בעיתון הרומני חזה לראשונה את חזונו לתיכון אורבני. חבר בתנועת "אופקים חדשים" ומייסד כפר האמנים עין הוד.

קורות חיים

מרסל ינקו נולד ב-24 במאי 1895 בבוקרשט בשם מרצ'ל הרמן ינקו כבן הבכור מבין שלושת ילדיהם של הסוחר המבוסס הרמן צבי ינקו ושל רחל לבית יוסטר. אחריו נולדו עוד שני אחים, יוליו וג'ורג'ה ובת אחת, לוצ'יה. למד בבית הספר היסודי ע"ש גאורגה שינקאי ובו זמנית מיוזמת אימו קיבל שיעורים פרטיים לפסנתר ובנוסף, שיעורים לציור מהצייר והקריקטוריסט הידוע יוסיף איסר. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון "גיאורגה לאזר", בשנת 1912, הפיק ינקו, יחד עם טריסטן צארה ויון ויניה (Ion Vinea), פולדי שאפייה וז'אק קוסטין, כתב עת נונקונפורמיסטי בשם סימבולול ("הסימבול"). ינקו הגיע לציריך בשנת 1915, כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. הצטרפו אליו בציריך גם שני אחיו, ז'ול וז'ורז'. מרסל השתתף במפגשים האמנותיים של קברט וולטר, שם הכיר את הנס ארפ ופגש שוב את טריסטן צארה והיה ממקימי קבוצת "אמנים רדיקליים" בה היו שותפים גם טריסטאן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג'אקומטי ועוד. מהקבוצה הזאת צמחה תנועת הדאדא. התנועה הייתה אוונגרדית ומעוררת סערה, והובילה את האמנות, הספרות והשירה לסדרה של חידושים.

בשנת 1921 עבר ינקו לפריז ונפרד מתנועת ה"דאדא". בשנת 1922 חזר לרומניה והיה ממקדמי אמנות האוונגרד. הוא לקח חלק בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, שהפיק את כתב העת "קונטימפורנול" Contimporanul בין השנים 1924 - 1936. ינקו השתתף בתערוכות שארגנה הפסלת מיליצה פטרשקו (Miliţa Petraşcu).

יצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז' ואסמבלאז' ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר נושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל המתפתחת כגון "נוקטורן (מות החייל)", צופרים ועוד, בסגנון השואב מן הקוביזם והאקספרסיוניזם. בנוסף עבד בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים. היה ממייסדי כפר האמנים בעין הוד. בשנת 1948 השתתף בביאנלה של ונציה. הוא ארגן את קבוצת "אופקים חדשים" ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד.

ינקו גם יצר תבליטים ובנה בשנת 1929 את "בית יוסטר" בבוקרשט.

בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון ינקו דאדא המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי. בשנת 2009 נוסף למוזיאון נדבך נוסף, הסטודיו של מרסל ינקו.

הסטודיו הצמוד למבנה המוזיאון זכה לשימור קפדני בעזרת תצלומים היסטוריים, התצלומים חשפו את העובדה שקירות הבית היו מכוסים בציורי קיר משעשעים על הקיר המזרחי ואת שימורו עשה מומחה השימור שי פרקש. הסטודיו פתוח למבקרים[2]


במוזיאון ישראל קיימות כמה עבודות מתקופת הדאדא.

ינקו חתן פרס ישראל לציור לשנת התשכ"ז. הוא גם קיבל את פרס דיזנגוף מטעם עיריית תל אביב.

הוא נפטר בעין הוד ב-21 באפריל 1984.

בתל אביב, למרגלות גבעת-הפרחים בשכונת נאות אפקה ב', רחוב על שמו.

השכלה

הוראה

  • 1953 סמינר הקיבוצים באורנים

פרסים

  • 1945-46 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב, תל אביב
  • 1950-51 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב-יפו
  • 1958 פרס ההסתדרות
  • 1967 פרס ישראל בתחום הציור
  • 1982 תואר יקיר העיר תל אביב, עיריית תל אביב-יפו, תל אביב-יפו

תערוכות

  • תערוכות אישיות:
  • תערוכות משותפות:
  • תערוכות רטרוספקטיביות:
    • תל אביב בשנת 1959
    • תל אביב בשנת 1972
  • מאז פתיחת מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד (1983) מוצגת תצוגת קבע ונערכות לאמן תערוכות מתחלפות
  • תערוכה בתחום אדריכלות : (תערוכה משותפת).
    • "האדריכלות המודרנית בבוקרשט, רומניה בשנים 1929-1945", במוזיאון האדריכלות הפועל על יד האוניברסיטה הטכנית במינכן, גרמניה, (עבודותיו של ינקו מהשנים 1926–1938, חלק מהעבודות בוצעו עם אחיו יוליוס), 2004.

ספרים שאייר

  • ההידלגו החריף דון קיחוטה מן למנצ’ה , מיגל דה סרוונטס סאאוורדה, מספרדית לעברית - נתן ביסטריצקי, הציורים - מארסל יאנקו, מרחביה, 1958.
  • ערכי מקרא ערכי אדם, מרדכי סגל, (משה-מרסל ינקו : י"ב ציורים), מוציא לאור : סמינר הקיבוצים, תל אביב, תשי"ט, 1959, (168 עמודים).
  • על קפה הפוך : (מסות), מחבר : בנימין גלאי, רישומים - מרסל ינקו, מוציא לאור : ירגזי, עין הוד, תש"ך, 1959, (419 עמודים).
  • עלילות דון קיכוטה, מצוירות בידי מארסל יאנקו, עם מבא מאת צבי זהר, ספרית פועלים, 1960.
  • מסדר הלוחמים, חיים חפר, מרסל ינקו, הוצאת "עמיקם", הביא לדפוס - עמיקם גורביץ', תל אביב, 1968.
  • ארצות הצמאון, שירים, יוסי גמזו, איורים - מרסל ינקו, תל אביב, ספריית הפועלים, 1971.
  • קו הקץ , אלבום מהכיבוש הנאצי ברומניה, רישומים מ. ינקו, העורכים - חיים באר, חיים גורי, אברהם יבין, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1981.
  • מרסל ינקו, אלבום איורים, מסת-מבוא מאת א. ב. יפה, גבעתיים, 1982.
  • איורים לסיפורי המקרא והאגדה , מרסל ינקו, ערכה יהודית שן-דר, תל אביב, 1985.
  • סיפורי אגדה, ליקט : מרדכי סגל, הוצאת עמיר, / סמינר הקיבוצים, לא ידועה שנת ההוצאה.
  • רעיה זומר-טל ומיכאלה ינקו-מנדה, "גן העדן האבוד", 2006.

מספריו שאייר, שתורגמו ליידיש

  • קעמפער-פאראד, חיים חפר, מארסעל יאנקא, יידיש - יצחק לודען, מוציא לאור : עמיקם, תל אביב, 1968, (תרגום ליידיש של הספר "מסדר הלוחמים").

ינקו באלבומי ציורים

ינקו במבוא לספרים

  • שמעון צבר, עשרה רישומי נוף בצרוף מבוא מאת מרסל ינקו, ספרי גדיש, תל אביב, תשט"ז, 1955.
  • מליטה שיפר, מליטה, הקדמה מרסל ינקו, מו"ל לא ידוע, ישראל, תשל"-?
  • עצים וקווים : עשרה רישומים, ציירה: בתיה גרוסברד, דברי מבוא: מרסל ינקו, מוציא לאור: כפר האמנים עין הוד, מדפיס: דפוס אמנות, חיפה, 1966.
  • מולה בן חיים, (קטלוג תערוכה), מאמרי מבוא - מרסל ינקו, אלפרד וורנר, מוזיאון הרצליה, הרצליה, 1971.

סרט על ינקו

  • דיוקנו של אמן : מרסל ינקו, הופק על ידי שירות הסרטים הישראלי, בשנת 1978, (בימוי : ליאו פילר, מפיקים : יגאל אפרתי, שמואל אלטמן), גרסאות : עברית, אנגלית, גרמנית, ספרדית, (40 דקות), (מאוסף המרכז לתיעוד אמנות ישראלית). הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי במרכז פומפידו בפאריס, 1981.[3]

מחקר אוניברסיטאי

  • Marcel Janco : Dadaist, Zeitgenosse, wohltemperierter morgenländischer Konstruktivist / Harry Seiwert, 1993, Frankfurt am main. p. lang [Europäische Hochschulschriften. Reihe 28, Kunstgeschichte ; Bd. 173 ]

לקריאה נוספת

  • מרסל ינקו, מאת מרסל ל' מנדלסון, (עברית - ורה שווארץ), הוצאת מסדה, 1963, (136 עמודים).
  • בנימין גלאי, מרסל ינקו, נדפס במאזנים, כרך ל"ה, חוברת 5/6 אוקטובר-נובמבר 1972. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • מרסל ינקו: תערוכה רטרוספקטיבית, הקדמה : חיים גמזו, הוצאת מוזיאון תל אביב, מרכז מידע ע"ש גבריאל שרובר, תמוז תשל"ב.
  • מרסל ינקו: אמן בי עם ועל ינקו : (9.9.1921 - 30.11.1982), מוציא לאור : רשפים (קבוץ), תשמ"ד, 1983.
  • מרסל ינקו: אמן בינתחומי: יצירתו התכנונית והאדריכלית, הוצאת מרכז באוהאוס, 2005
  • מרסל ינקו: גן העדן האבוד הוצאת מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, 19 במרץ 2005.
  • גדעון עפרת, מרסל ינקו : במאבק שנות ה-40, נדפס בביקורי אמנות, 2005.
  • מרסל ינקו: קו הקץ רישומי השואה הוצאת מוזיאון ינקו דאדא.
  • שמואל יבין, מרסל ינקו אמן בינתחומי - יצירתו התכנונית והאדריכלית, הוצאת מרכז באוהאוס, 2006.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ רשימת האדריכלים הבולטים, שפעלו בארץ ישראל, בתקופת העלייה החמישית, כולל סיכום קורות החיים המקצועיים של כל אחד מהם, מתוך חומר עזר בקורס לתולדות האמנות, מאת אליעזר פרנקל
  2. ↑ , הסטודיו של מרסל ינקו , עין הוד, מדריך לאתרי מורשת - אתרי ביקור ומוזיאונים היסטוריים, עמ' עמ' 90
  3. ↑ זכה בפרס בפסטיבל לסרטי אמנות, דבר, 5 בנובמבר 1981
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.