משה עמירב


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות (זמני)
פרמטרים ריקים [ פרסים, מפלגה פוליטית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

משה עמירב

פרופ' משה עמירב
לידה 1 באוקטובר 1945 (75)
ישראל
מקום מגורים תל אביב
ידוע בשל "פרשת עמירב"
מקצוע * מינהל ומדיניות ציבורית
תפקיד

פרופסור באוניברסיטה העברית

משה עמירב (נולד 1 באוקטובר 1945) הוא איש ציבור ישראלי אשר התמקד בסכסוך הישראלי ערבי ובפרט בסוגיית ירושלים, והתפרסם במה שכונה "פרשת עמירב" ב-1987, כאשר היה ראשון הפורשים מן הליכוד עקב דחייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר את ההצעה שניסח עם פייסל חוסייני, מנהיג הפלסטינים בגדה, על דעתו של יאסר ערפאת, להסכם שלום[1]. הוא פרופסור נלווה במכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובבית הספר לתלמידי חו"ל של האוניברסיטה.

ביוגרפיה

עמירב גדל בנתניה כבן למשפחה רוויזיוניסטית. שירת בחטיבת הצנחנים ונפצע בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. בעודו פצוע בבית החולים, כתב את "סיפורו של צנחן", שהיה לחלק מחומר הלימוד בבתי ספר ושימש כמוטיב מרכזי במרכז שרשרת הדורות[2] ליד הכותל המערבי בירושלים. הוא היה חבר מרכז הליכוד, מדריך בבית"ר ושליח התנועה בחו"ל. בשנים 1970–1971 היה יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל.

בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה של עם ישראל ומדעי המדינה, תואר שני מאוניברסיטת ניו-יורק במינהל ציבורי ותואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) בגאוגרפיה פוליטית.

פעילות

פעילות ציבורית

בשנים 1976–1981 שימש דובר רשות השידור.

בשנים 1981-1986[3] היה ראש המנהל לבטיחות בדרכים במשרד התחבורה[4], מינוי פוליטי של שר התחבורה חיים קורפו[5], לאחר שהממשלה פטרה את התפקיד ממכרז[6]. המינהל בניהולו הכין את תוכנית האב הראשונה של ממשלת ישראל לצמצום תאונות הדרכים.

בין השנים 1989 ל-1993 היה חבר מועצת עיריית ירושלים וממונה על האגף לשירותי הנדסה ותחבורה. במסגרת זו הכין את תוכנית האב לתחבורה וכבישים ובמסגרתה יזם את בניית כבישי הטבעת מסביב לירושלים את כביש 1 וכביש בגין, החוצים את העיר. עמירב יזם גם את תוכנית הקמת הרכבת הקלה בירושלים, שבנייתה הסתיימה בפיגור של כעשרים שנה רק ב-2011[7].

בין השנים 1990 ל-1995 היה מיוזמיה של המועצה לשלום ולביטחון וגם כיהן כמנכ"ל הראשון שלה (בהתנדבות).

בין השנים 1989 ל-1997 היה יו"ר משותף (עם חנא סניורה) של "IPCRI" - מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע, אשר היה בין יוזמי הקמתו.

בין השנים 2000–2001 שימש עמירב יועצו של ראש הממשלה אהוד ברק לנושא ירושלים. הוא עמד בראש הצוות המקצועי שהכין את התוכניות לחלוקת העיר בוועידת קמפ-דיוויד 2000 וכן בטאבה[8]. הצעתו של הנשיא קלינטון לפתרון הסכסוך על ירושלים התבססה על הצעות הצוות של עמירב. הצעות אלה נותרו עד היום כעקרונות לחלוקת העיר על בסיס מזרח העיר, השכונות הערביות כבירת פלסטין והר הבית ללא ריבונות[9].

פעילות פוליטית

כבן למשפחה רויזיוניסטית וכחניך בית"ר מצא עמירב את דרכו לפעילות בליכוד. בתחילת שנות השבעים, כשמפלגת העבודה החזיקה ברוב המכריע של תפקידי המפתח של הציבוריות הישראלית, היה עמירב יושב הראש הראשון של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל מטעם הליכוד. בהמשך היה חבר פעיל בתנועה ובמרכז הליכוד, עד עזיבתו בשל "פרשת עמירב".

פרשת עמירב

ערך מורחב – פרשת עמירב

בקיץ 1987 קיים, בידיעתו של יצחק שמיר[10], סדרה של פגישות סודיות עם פייסל חוסייני, מנהיג אש"ף בשטחים במטרה לנסות ולבחון את האפשרות להסדר שלום בין ישראל לפלסטינים. בתום הפגישות ניסחו ביחד את מסמך עמירב-חוסייני - טיוטה להסכם שלום בשני שלבים[11].

כאשר נחשפו מסמכי עמירב-חוסייני הועמד עמירב למשפט בבית הדין של התנועה בעוון בגידה באידאולוגיה שלה. בין חמשת שופטי בית הדין העליון של תנועת החרות, בו הועמד לדין, מיעוטם צידד בסילוקו מהתנועה, אך בסופו של דבר התקבלה החלטה לשלול את חברותו במרכז ואת שאר תפקידיו. בתגובה לכך קרע עמירב בהפגנתיות את פנקס החבר שלו ועזב את התנועה[12].

פעילות אקדמית

בנוסף להוראה בתחום המינהל והמדיניות הציבורית, ייסד בשנת 2001 את המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה, אשר עוסק בקידום דיאלוגים לפתרון סכסוכים, ועמד בראשו עד שנת 2004.

בשנת 2007 הקים במכללת בית ברל את "בית הספר לחברה וממשל" אשר בראשו עמד עד שנת 2010.

ספרים שכתב

גלריית תמונות

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

קישורים חיצוניים

מאמרים

הרצאות

הערות שוליים

  1. ↑ שלום ירושלמי, סרי נוסייבה אישר קיום זיקה יהודית להר הבית, באתר nrg‏, 27 באוקטובר 2009
  2. ↑ אתר אולם האור
  3. ↑ המוצנחים, מעריב (עיתון), 24 בפברואר 1986
  4. ↑ עמירב - ראש מנהל הבטיחות, דבר, 26 באוגוסט 1981
  5. ↑ יוסף גולן, כינוס ועדי עובדים במשרדי הממשלה - נגד מינויים פוליטיים, דבר, 27 באוגוסט 1981
  6. ↑ עוד תפקיד שלא חייב במכרז, דבר, 31 באוגוסט 1981
  7. ↑ ראה עיתוני "כל העיר" מהשנים 1989-1993
  8. ↑ לקחי קמפ דיוויד
  9. ↑ אנשיל פפר, ‏ירושלים, מכל הטעויות שבעולם, באתר גלובס, 10 במאי 2007
  10. ↑ אורי ניר, עמירב:ערפאת דחה הצעה של חוסייני לבנאם את הר הבית, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2011
  11. ↑ עותק ההסכם בערך המורחב
  12. ↑ מנחם רהט, ביה"ד של חרות נטל מעמירב את כל תפקידיו ־ והוא קרע את פנקס החבר שלו, מעריב (עיתון), 27 בינואר 1988
  13. ↑ הספר "סינדרום ירושלים" באתר "כותר"
  14. ↑ הספר "אדוני ראש הממשלה: ירושלים!", באתר "סימניה"
  15. ↑ הספר "עין כרם: מסע אל הכפר הקסום", באתר "סימניה"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.