משרד ההגנה (איראן)
| המשרד להגנה ולוגיסטיקה של הכוחות המזוינים | |
|---|---|
 | |
| מידע כללי | |
| ממשלה |  |
| שר/ה | אמיר חאתמי |
| http://www.mod.ir/ | |
"המשרד להגנה ולוגיסטיקה של הכוחות המזוינים" (בפרסית: وزارت دفاع و پشتیبانی نیروهای مسلح جمهوری اسلامی ایران) או בקיצור "משרד ההגנה האיראני" (MODAFL), הוא משרד הביטחון של הרפובליקה האסלאמית של איראן.
הוא הוקם בשנת 1989, וכפופים לו צבא איראן ומשמרות המהפכה האסלאמית. נועד לספק מעטפת הגנה באמצעות שורה של תעשיות צבאיות עצמאיות. הוא הוקם על בסיס איחוד של גופי לוגיסטיקה ורכש שהיו כפופים במקור לצבא ולמשמרות המהפכה, במטרה לייעל ולרכז את הרכש הצבאי.
במסגרת תפקידו אחראי על פיתוח אמל"ח וניהול התעשיות הצבאיות, תחזוקה של אמל"ח קיים, תיאום במסגרת מחקר ופיתוח של האמל"ח וטכנולוגיות צבאיות וכן, ריכוז הרכש מחו"ל. בניגוד למשרדי ביטחון מקבילים בעולם, אינו אחראי על עיצוב מדיניות הביטחון, סמכות זו נתונה בידי משמרות המהפכה ומטכ"ל הצבא, שאחראים על הכוונת המחקר, הפיתוח והייצור המתבצע תחת משרד ההגנה.
הוא מעורב בתוכנית הגרעין האיראנית ותוכנית הטילים האיראנית ובשל כך הוטלו על הארגון סנקציות על ידי ארצות הברית ואירופה.
הוא אחד משלושת המשרדים בממשל איראן אשר פועלים בתוך גבולות המדינה וגם מחוצה לה.
מבנה ארגוני
מלבד צבא איראן ומשמרות המהפכה, כפופים למשרד ההגנה מספר רב של תעשיות צבאיות האחראיות על פיתוחים צבאיים וטכנולוגיות בתחומים מגוונים: אלקטרוניקה, תעופה, מנועים רקטים, חומרים מרוכבים וכו'. באמצעותם מספק לצבא ולמשמרות המהפכה את מרבית הנשק והציוד המשמש אותם.
בין ארגוני התעשיות שפורסמו בגלוי[1]:
| שם | תפקיד |
|---|---|
| DIO | ארגון תעשיות ביטחוניות |
| AIO | ארגון תעשייה אווירית |
| IAIO | ארגון תעשיית התעופה של איראן כולל בתוכו את תעשיית: HESA ו-QODS |
| IEI | ארגון תעשיית האלקטרוניקה של איראן כולל בתוכו את תעשיית: IOI |
ארגונים נוספים הכפופים לו שפורסמו בגלוי[1]:
| שם |
|---|
| SPND - הגוף על פיתוח נשק גרעיני[2][3] |
| הארגון הלאומי לגאוגרפיה (NGO) |
| ארגון לפיתוח משאב האנרגיה |
| אוניברסיטת מאלכ אשתר |
| אוניברסיטת שהיד בהאשתי |
ראשי משרד ההגנה
| מספר | שם | כהונה |
|---|---|---|
| 1 | אחמד מדני | פברואר 1979-ספטמבר 1979 |
| 2 | תקי ריאחי | 1979 |
| 3 | מוסטפא צ'אמראן | 1979–1980 |
| 4 | ג'אווד פאכורי | 1980–1981 |
| 5 | מוסא נאמג'ו | 1981 |
| 6 | מוחמד סלימי | 1981–1985 |
| 7 | מוחמד חוסין ג'לאלי | 1985–1989 |
| 8 | אכבר תורכאן | 1989–1993 |
| 9 | מוחמד פורוזנדה | 1993–1997 |
| 10 | עלי שמח'אני | 1997–2005 |
| 11 | מוסטפא מוחמד נג'אר | 2005–2009 |
| 12 | אחמד וחידי | 2009–2013 |
| 13 | חוסיין דהקאן[4] | 2013–2017 |
| 14 | אמיר חאתמי | 2017- |
