נאוה ארד

נאוה ארד
מדינה ישראל  ישראל
לידה 4 בדצמבר 1938 (82)
כסלו ה'תרצ"ט
קיבוץ חולדה, פלשתינה (א"י)
השכלה מכללת בית ברל, האוניברסיטה העברית, בית הספר לכלכלה של לונדון
סיעה המערך, העבודה, סיעת יחיד
חברת הכנסת
תקופת כהונה 20 ביולי 1981 - 13 ביולי 1992 (11 שנים)
כנסות ה־10–12
תפקידים בולטים

נאוה ארד (נולדה ב-4 בדצמבר 1938) הייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה.

ביוגרפיה

נאוה ארד נולדה בקיבוץ חולדה. אביה, דוד ברמן, היה ראש המועצה המקומית חדרה בשנים 1946–1954 והיה לראש העירייה הראשון בין השנים 1954 - 1956. ארד שירתה בצה"ל כסמלת סעד בנח"ל המוצנח, למדה הוראה במכללת בית ברל, קיבלה תואר ראשון בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במינהל חברתי ומדיניות סוציאלית מבית הספר לכלכלה של לונדון.

ארד הייתה מזכירה ארצית של איגוד העובדים הסוציאליים (1963–1969)[1]. ב-1973 נבחרה כחברת הוועדה המרכזת של ההסתדרות הכללית ועמדה בראש המרכז לביטחון סוציאלי. כיהנה כמזכירה הכללית של נעמת בשנים 1977–1981. בשנת 1983 התמודדה על מועמדות מפלגת העבודה לראשות עיריית רמת-גן[2], אך הפסידה לאורי עמית.

בשנים 1988–1994 שימשה כיו”ר מועצת המנהלים של "משען". באוקטובר 1993 מונתה ליועצת ראש הממשלה למעמד האשה של יצחק רבין וליו"ר המועצה הלאומית לקידום מעמד האשה. שימשה כחברת כנסת ברציפות בכנסות העשירית, האחת עשרה והשתים עשרה מטעם מפלגת העבודה והייתה חברה בוועדות העבודה והרווחה, הכספים והעלייה והקליטה. לכנסת ה-13 נכנסה במקום יצחק רבין שנרצח. לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה פרשה ממפלגת העבודה והקימה סיעת יחיד על שמה.

לכנסת ה-14 וה-16 התמודדה כיו"ר רשימת גיל, ללא הצלחה. בבחירות לכנסת ה-17 זכתה הרשימה, הפעם בראשות רפי איתן וללא הכללת ארד, בשבעה מנדטים. לבקשתה נשארה בתפקיד מזכ"ל המפלגה ולא התמודדה על תפקיד שר. בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצבה במקום ה-25 מתוך 26 ברשימת גיל, שלא עברה את אחוז החסימה.

עמדות

ארד תמכה בשוויון מלא בין גברים לנשים ובמסגרת זאת בקשה לבטל את חוקי המגן שהעניקו זכויות יתר לנשים, כמו חוק עבודת נשים[3]. כן התנגדה להקלות על קבלת פטור משירות בצה"ל לנשים, באופן הפוגע במה שהיא ראתה כהישג: שירות חובה לבנות ובנים בצה"ל[4]. כיו"ר נעמת כיוונה את הארגון להגברת מעורבות האשה בבעיות החברה במקום התרכזות באספקת שירותים לנשים[5].

ארד ראתה חשיבות רבה בחינוך לגיל הרך והטיפה לחינוך חינם מגיל 3[6], כיותר חשוב מחינוך תיכון חינם[5].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ אנשים ומוסדות, דבר, 23 באוגוסט 1966
    עולים סוציאליים מהעליה החדשה, דבר, 11 ביולי 1969
  2. ↑ יצחק מרידור, עמית - מועמד ברמת גן, דבר, 14 ביוני 1983
  3. ↑ סוכמו הצעות החלטה לוועידת מפ' העבודה, דבר, 27 בינואר 1981
  4. ↑ נאווה ארד קוראת להיאבק נגד ביטול חוקים, דבר, 12 ביוני 1977
  5. 1 2 חיים איזק, חינוך תיכון חינם אינו בעדיפות ראשונה, דבר, 15 במרץ 1978
  6. ↑ ועידת העבודה ננעלה, דבר, 6 באוגוסט 1969
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.