סמבטיון

הסמבטיון (או סבטיון גם סבתיון או שבתיון[1]) הוא נהר אגדי, שמוזכר בתלמוד ובמדרשים ובעוד מקורות קדומים. אל הארץ שמעבר לו הוגלו עשרת השבטים על ידי מלך אשור שלמנאסר החמישי.

המקור

חז"ל מספרים שהסמבטיון משליך אבנים אל גדותיו, ולכן אין איש יכול לחצות אותו, אולם הנהר אינו מחלל את השבת, ולכן מפולת הסלעים בו נפסקת עם כניסתה. מאחורי הנהר צפונים עשרת השבטים, והנהר הזועף שומר עליהם מכל משמר עד בוא הגאולה.

בתלמוד, במדרש ובראשונים

בתלמוד ירושלמי נאמר שבני עשרת השבטים גלו לשלושה מקומות: נהר סמבטיון, הרי החושך (לגרסה אחרת: עננים שכסו אותם), ודפני של אנטיוכיה: "לשלש גליות גלו ישראל: אחד לפנים מנהר סנבטיון ואחד לדפני של אנטויכא ואחד שירד עליהם הענן וכיסה אותם".[2]

בתלמוד בבלי מסופר כי טורנוסרופוס שאל את רבי עקיבא מנין ליהודים ש"ביום השביעי" המוזכר בתורה חל ביום השבת, ורבי עקיבא השיב לו: "נהר סבטיון יוכיח".[3] במדרש בראשית רבה אומר רבי עקיבא לטורנוסרופוס: "נהר סמבטיון יוכיח שמושך אבנים כל ימות השבת, ובשבת הוא נח".[4]

בשאילתות דרב אחאי (בראשית שאילתא א) מבואר שטורנוסרפוס לא השתכנע מטענה זו מאחר שלא יכל לאמתה: "אמר לו ממאי נילף (=ממה נלמד). מנהר סמבטיון שהוא רץ כל הימים ובשבת הוא עומד. אמר ליה אף בנהר הזה איני מאמינך שאיני יודע את מקומו"

הרמב"ן בפירושו לתורה כותב שמקור שמו של הנהר הוא המילה "שבת": "כי יום השבת בלשון ההוא סבט כאשר הוא בערבי ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון".[5]

פליניוס הזקן ויוסף בן מתתיהו

הנהר מוזכר (להבדיל) בספרות היוונית-רומית כבר במאה ה-1 לספירה, אך בשינויים מסוימים מהתיאור המופיע במדרש: חוקר הטבע הרומי פליניוס הזקן ציין בחיבורו "תולדות הטבע" את קיומו של הנהר, אך לדבריו הוא נמצא בארץ ישראל: "ביהודה יש נהר שיבש בכל יום שבת".[6] יוסף בן מתתיהו, לעומת זאת, סיפר בחיבורו "מלחמת היהודים", כי טיטוס עצמו ראה בעת מסעו בסוריה נהר בשם סבטיקוס, אלא שהוא פועל בצורה הפוכה - הוא זורם אך ורק בשבת:

"ובדרך עברו ראה טיטוס נהר אחד, אשר שווה הדבר להגיד את תכונתו. הוא נמצא בדרך בין ערקה אשר במלכות אגריפס ובין רפנאה ,[7] ויש לו תכונה נפלאה: הוא מלא מים בעת שטפו ואינו מפגר בזרמו. אחרי־כן הוא נעלם ששה ימים רצופים לכל אורכו עד מקורותיו ושטחו נראה יבש כולו. אולם ביום השביעי הוא שולח את מימיו עוד הפעם, כאילו לא חלה בו כל תמורה. וכבר נחקר הדבר, כי את חוקיו אלה שומר הנהר באמונה כל הימים ועל־כן קראו לו "נהר השבת" (סַבַּטיקוס) על שם היום השביעי הקדוש ליהודים".[8]

בימי הביניים

הנוסע היהודי אלדד הדני, שככל הנראה גרם לתפוצה הרחבה לה זכתה האגדה, טען במאה ה-9 כי הנהר מכיל חול ואבנים בלבד ללא טיפת מים, וכי מעבר לנהר נמצאים רק בני משה, ולא כל עשרת השבטים. אולם המקור הראשון שמזכיר נהר של אבנים וחול בהקשר זה מופיע בכתבי האסלאם: בקוראן מוזכרת קבוצה בשם "בני משה" ופרשן הקוראן, המוסלמי מוקאתיל אבן סולימאן (767), מקשר אותם ל"עשרת השבטים האבודים", וטוען שהקבוצה מונה 70,000 איש אשר חיים מעבר לנהר חול בסין.[9]

ברומאנס "אלכסנדר מוקדון העברי" מסוף המאה ה–12 מתואר כיצד עברו אלכסנדר מוקדון וצבאו את נהר הסמבטיון כאשר הוא נח בשבת.[10]

ביהדות אשכנז נפוצה מסורת על "רויטע יידאלאך" (יהודים אדמונים), כינוי לבני משה שמעבר לסמבטיון, שבבוא עת הגאולה יקומו וינקמו בנוצרים.[11]

מיקומו וזיהויו

הרמב"ן[12] מזהה את נהר הסמבטיון עם נהר גוזן הנזכר במקרא[13], ולדעתו של אלדד הדני הנהר הזה נמצא בסודאן או בחבש. ואילו ר' גרשון ב"ר אליעזר הלוי (1630), ור' מנשה בן ישראל קבעו שהנהר נמצא סמוך לים הכספי.[14] ר' גרשון ור' מנשה גם היו אלו שעוררו עניין ציבורי מחודש באגדה, לאחר שההתעניינות בו פחתה עם הזמן.

לאורך השנים יצאו יהודים במסעות חיפוש אחר הנהר האגדי, ובהם פתחיה מרגנסבורג, והמקובל הספרדי אברהם אבולעפיה (המאה ה-12).

פיוט האקדמות

אגדה עממית נפוצה אודות נסיבות חיבור הפיוט אקדמות, שנקרא בקהילות אשכנז בבוקר חג השבועות, מספרת על יהודי אשכנז, שאחד מן הכמרים שם נלחם ביהודי המקום בכוח קסמיו וכישופיו. הכומר דרש מאת היהודים כי יבואו להתווכח עמו בפני המלך, בענייני האמונה. היהודים בקשו מאת המלך לתת להם ארכה כדי שיספיקו להביא אחד מחכמי ישראל המובהקים שידע מה להשיב לכומר. לאחר דין ודברים הוחלט לשלוח אחד מהם שילך על מעבר לנהר הסמבטיון - על אף שאין אפשרות לעבור את הנהר כי אם בשבת תוך כדי חילול שבת, אך פיקוח נפש דוחה שבת - וזאת על מנת להודיע את עשרת השבטים שיושבים שם, שיואילו לשלוח אחד מאיתם להתווכח עם הכומר. אך מאחר שאותו שליח שיילך לא יכול לשוב, (מחמת חילול שבת) הטילו גורל על זהות השליח.

בגורל שנערך עלה שמו של רבי מאיר ברבי יצחק שליח צבור נהוראי, שאכן נשלח אל מעבר לנהר, ולאחר שהציע את הסיפור בפני עשרת השבטים הואילו לשלוח אחד מהם לצורך הוויכוח עם הכומר. רבי מאיר שידע שלא יוכל לשוב חזרה למקומו, חיבר את הפיוט אקדמות, שהיו נוהגים לקרא אותו בחג השבועות. לפי גרסה אחרת, מטרת המסע שלו הייתה הפוכה, לסייע ליהודים מעבר לסמבטיון שסבלו מרדיפות[15].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ראו מקור השם
  2. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ה'.
  3. ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף סה עמוד ב.
  4. ↑ בראשית רבה, פרשה יא, פיסקא ה.
  5. ↑ רמב"ן על דברים לב כו
  6. ↑ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 31, פרק 18.
  7. ↑ עיר בשטח הפרובינקיה הרומית סוריה סקונדה.
  8. ↑ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ז, פרק ה, פסקה א. תרגום: יעקב נפתלי שמחוני.
  9. ↑ Paul Kekai Manansala, Sailing the Black Current: Secret History of Ancient Philippine Argonauts in Southeast Asia, the Pacific and Beyond
  10. ↑ אלכסנדר בארץ השבטים, מתוך ממקור ישראל, עמנואל בן גריון (ברדיצ'בסקי), באתר מס"ע – המרכז לסיפורי עם ולפולקלור
  11. ↑ ד"ר יו"ט לוינסקי, בעקבות עשרת השבטים, באתר "דעת" של מכללת הרצוג
  12. ↑ רמב"ן על דברים לב כו
  13. ↑ מלכים ב יז ו
  14. ↑ גרשון ב"ר אליעזר הלוי, גלילות א"י; מנשה בן ישראל, מקוה ישראל פ"י סי' ל"ט
  15. ↑ מעשה מבעל האקדמות
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.