נסים אליעד

נסים אליעד
מדינה ישראל  ישראל
לידה תמוז ה'תרע"ט
טבריה, פלשתינה (א"י)
פטירה חשוון ה'תשע"ה
ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
סיעה ליברלים עצמאיים
חבר הכנסת
תקופת כהונה 23 בדצמבר 1968 - 17 בנובמבר 1969 (47 שבועות ויום)

נסים אליעד (1 ביולי 1919 – 15 בנובמבר 2014) היה חבר הכנסת מטעם סיעת הליברלים העצמאיים.

קורות חיים

אליעד נולד בטבריה בשם "ניסים אמסלם" למשפחה יוצאת צפון אפריקה. בנעוריו היה אליעד פעיל בתנועות הנוער "המכבי הצעיר" ובית"ר. בהיותו בין 13 וחצי החל לעבוד בשירות הדואר המנדטורי בחיפה, בה עבד במשך עשר שנים[1]. בשנת 1944, בהיותו בפתח תקווה, נחשד על ידי האצ"ל כסוכן בריטי והוצא נגדו פסק דין מוות על ידי בית דין של האצ"ל. ראש המטה של האצ"ל היה מסופק בעניין, השהה את ביצוע פסק הדין ובעקבות בדיקה מחודשת טוהר שמו של אליעד ופסק הדין בוטל[2].

בשנת 1945 סיים בחינות בגרות אקסטרניות והחל ללמוד משפטים בבית הספר למשפטים בירושלים ומזרחנות, תנ"ך והיסטוריה יהודית באוניברסיטה העברית[1]. הוא שירת בצה"ל כקצין ממשל צבאי באשקלון. הוסמך כעורך דין בשנת 1951.

פעילותו המפלגתית החלה כחבר המשמרת הצעירה של מפא"י. בשנת 1950 הצטרף לשורות המפלגה הפרוגרסיבית והיה פעיל בסיעתה בהסתדרות, סיעת "העובד הציוני"[3]. לאחר הקמת המפלגה הליברלית כאיחוד של הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית, הוא היה חבר מרכז המפלגה הליברלית[4]. בעת הפיצול, עבר אליעד לליברלים העצמאיים ושימש כמזכ"ל מפלגה זו[5]. הוא נודע במיוחד בפעילותו בקרב עדות המזרח וערביי ישראל. בשנת 1965 הוצב בין שבעת המועמדים הראשונים של המפלגה לכנסת[6].

בשנת 1968 הושבע לכנסת השישית מטעם הליברלים עצמאיים במקומו של פנחס רוזן[1]. אליעד המשיך לכהן בכנסות ה-7 ו-8 הודות להתפטרות של משה קול, על פי הנוהג במפלגה ששרי המפלגה מתפטרים מהכנסת לטובת הבאים אחריהם ברשימה. במהלך הכנסת השמינית היה חבר בוועדת הפנים ובוועדת חוקה, חוק ומשפט. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית נבחר בבחירות הפנימיות בל"ע למקום השלישי ברשימה לכנסת[7]. אולם, התחזקות ד"ש על חשבון ל"ע, הותירה את המפלגה עם מנדט אחד בלבד והוא לא נבחר שוב לכנסת. אליעד המשיך לכהן כמזכ"ל ל"ע[8] והוצב במקום השני ברשימתה בבחירות לכנסת העשירית[9], בהם לא עברה את אחוז החסימה. הוא גם המשיך להיות פעיל בהסתדרות הכללית בראשית שנות ה-80. בבחירות לכנסת ה-11 היה שוב במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת, ששולבה ברשימת המערך, אולם הוא לא נבחר לכנסת.

במשך שנים רבות ועד מותו היה פעיל בקהילת היהדות המתקדמת (הרפורמית) בתל אביב, בית דניאל. במהלך שנות השמונים כיהן כיו"ר ההנהלה של התנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל.

כיהן כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות וחבר נשיאות הוועד הפועל הציוני, מטעם ארצנו, הפדרציה הבינ"ל של התנועות הרפורמיות הציוניות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1 2 3 מ. מייזלס, עמדתנו איננה עמדת יונים, מעריב (עיתון), 24 בדצמבר 1968
  2. ↑ שלמה לב עמי, ‏הפרוטוקולים של מפקדת הארגון הצבאי הלאומי יולי – נובמבר 1944, הציונות ד', 1975, עמ' 419–420
    יצחק אלפסי, הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל: אוסף מקורות ומסמכים, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 2002, עמ' 123
  3. ↑ העובד הציוני, מעריב (עיתון), 8 במאי 1959 (מודעה)
    הליברלים בעד שיתוף העובדים ברווחים במפעלי ההסתדרות, דבר, 2 ביוני 1961
  4. ↑ אנשים ומוסדות, דבר, 14 בדצמבר 1964
  5. ↑ מ. מייזלס, ל"ע: ההתפתחויות בגח"ל אינן מפתיעות אותנו, מעריב (עיתון), 26 בפברואר 1967
  6. ↑ הליבראלים העצמאיים: שני חדשים בין שבעת המועמדים הראשונים, מעריב (עיתון), 7 בספטמבר 1965
  7. ↑ דניאל בלוך, ככל המפלגות - ד"ש, דבר, 9 במרץ 1977
  8. ↑ ארצי ראשון ברשימת ל"ע, דבר, 5 במאי 1981
  9. ↑ אריה כנרתי, צמודים בבורסה הפוליטית, דבר, 28 במאי 1981
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.