נעים בסופ"ש


"נעים בסופ"ש" הוא מערך תחבורה חינמי בשבת, שהחל מסוף שנת 2019 בשש רשויות בגוש דן – גבעתיים, קריית אונו, רמת השרון, תל אביב-יפו, יהוד-מונוסון ושוהם. תוך רמיסת הסטטוס-קוו במדיניות כיבוד הדת והמסורת בישראל, ותוך הסבת צער רב לרבנים בפרט ולשומרי השבת בכלל, הסבורים כי הדבר מהווה אות קלון וסכנה קיומית על עתידה היהודי של מדינת ישראל ועל עתידה בכלל.

רקע

התורה אוסרת באיסור חמור על כל נסיעה בשבת (למעט במקרים של פיקוח נפש). הדבר כלול באיסורים חמורים לדעת כל הפוסקים. חז"ל מבהירים שעבירה על דברי התורה, מזיקה לנפש ופוגעת בגוף, ומסכנת את כלל האוכלוסיה. זאת לעומת שמירה על השבת, המברכת ומשפיעה שפע ברכה בריאות והצלחה[דרוש מקור]. התורה מזהירה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ"[1]. העונש מדאורייתא על חילול שבת בשוגג הוא הבאת קורבן חטאת[2].

הסטטוס קוו בנושא התחבורה הציבורית בשבת

ערך מורחב – הסטטוס קוו בישראל בנושא השבת

השבת ואופן שמירתה העסיקה את החברה הלאומית המתגבשת עוד בזמן המנדט הבריטי. בתקופה זו התפתחו מספר הסדרים ששימשו כבסיס לעקרון הסטטוס קוו. במסגרת ההסדר הוסכם שהשבת תישמר בכל המוסדות הלאומיים, התחבורה הציבורית תושבת בכל היישובים וכן הותקנו תקנות שהבטיחו את השבתת המסחר והמלאכה בשבת. בפקודת סדרי השלטון והמשפט, החוק הראשון שהתקבל מיד עם הקמת מדינת ישראל נקבע כי השבת וחגי ישראל הם ימי המנוחה הרשמיים במדינת ישראל. בשנת 1951 נחקק "חוק שעות עבודה ומנוחה", האוסר על העסקת עובדים בחגים ובשבתות[3].

חילולי השבת מבטאים את שאיפותיהם של חילוניים - פורקי עול מצוות, המעונינים לאפשר פתיחת מקומות בילוי וכן להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. כאשר מנגד, חילול שבת בכלל, ובפרהסיה בפרט, מהווה סתירה וחילול רב לאמונה ולתפישה הדתית, ומסב לשומרי המצוות צער וכאב עמוק. המחנה הדתי תבע את חקיקתו של "חוק השבת הארצי". ניסוחו הכללי והמעורפל של החוק מאפשר מרחב גדול של פרשנויות שעשויות לגרור התפתחויות בכיוונים שונים בהתאם לתנאים ולנסיבות.

בתחום השבת קבע מכתב הסטטוס קוו כי "ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת "תוך מתן רשות לנוצרים ובעלי דתות אחרות לשבות ביום השבתון הנקבע על-פי דתם. כמו כן, נקבע כי השבת תישמר גם בתחבורה הציבורית בכל רחבי הארץ[4].

בתחום התחבורה הציבורית התבססו ההסדרים על הסטטוס קוו שהיה קיים ערב הקמת המדינה. ההבנות הפוליטיות בנושא לא נשענו על חוק כתוב כי אם על הסכמים בלתי רשמיים. בשכונות דתיות נאסרה כל תנועה של כלי רכב ומגוון רחב של תחומים נותרו בשטח האפור[5]. בהתאם לקביעה במסמך, התחבורה הציבורית אינה פועלת בשבת מאז ועד היום, למעט מקרים היסטוריים יוצאים מן הכלל. בחיפה, אשר נחשבה במשך שנים ל"עיר הפועלים" פועלת תחבורה ציבורית בשבת. אף באילת, הנחשבת לעיר תיירות, פועלת תחבורה ציבורית בשבת. מוניות מורשות לנסוע בשבת.

במהלך העשור השני של המאה ה-21, התחילו לפעול מספר מיזמים פרטיים שמטרתם הייתה לחלל את קדושת השבת, לצערם של כלל שומרי המצוות, בהפעלת שירותי תחבורה בסופי השבוע, (ובפרט בשבת), באמצעות הקמת אגודות שיתופיות. מיזמים כאלה כוללים את "שבוס", שפועל בירושלים; "נוע תנוע", שפועל בגוש דן; באר שבע וחיפה, "סבבוס", שפועל בין רמת גן לתל אביב; ו"קווי החוף", שפועל בהרצליה ותל אביב.

הערות שוליים

  1. ↑ ספר שמות, פרק ל"א, פסוק י"ד
  2. ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק א', הלכה א'
  3. ↑ כהן, א. (1997).העשור הראשון : תש"ח - תשי"ח. ירושלים:יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה.
  4. ↑ ברייטמן, א. (14.1.2008). הסכם הסטטוס קוו
  5. ↑ כהן, א. וזיסר, ב. (2003). מהשלמה להסלמה: השסע הדתי-החילוני בפתח המאה העשרים ואחת. ירושלים ותל אביב : שוקן
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.