נתן זהבי

נתן זהבי
נתן זהבי, 2006
לידה 27 באוקטובר 1946 (74)
תל אביב
סוגה מועדפת דרמה
שפה מועדפת עברית
פרופיל ב-IMDb

נתן זהבי (נולד ב-27 באוקטובר 1946) הוא עיתונאי, פובליציסט, שדרן בתחנת הרדיו 103FM, שחקן ומפיק קולנוע ישראלי. זוכה "פרס סוקולוב" (2000). ידוע בסגנונו הבוטה ובהשתלחויותיו בגופי הממסד השונים ובכל מי שאינו תואם את האג'נדה שלו.

ביוגרפיה

נתן זהבי ב-1991

זהבי נולד וגדל בתל אביב, בנם של יעקב ושרה זהבי ואחיהם הצעיר של עורך ומבקר הספרות אלכס זהבי ואיש המדע אבינועם זהבי. המשפחה עברתה את שמה מגולדוויץ כשעלתה לישראל[1]. אביו עלה לארץ ישראל בשנת 1926, בשלהי העלייה הרביעית[2].

זהבי למד בבית הספר העממי הר נבו. הוא סיים שמונה שנות לימוד בלבד, וכהגדרתו הוא בעל "השכלה ים-תיכונית".

את הקריירה העיתונאית שלו החל בגיל 15 כצלם עיתונות וככתב לענייני כדורגל. בגיל 17 החל לצלם ולכתוב לשבועון "העולם הזה". בעת הפגנה ליד הכנסת הוא התעמת עם אנשי משמר הכנסת שביקשו למנוע ממנו לצלם[3]. במקרה אחר התעמת עם שומרי הראש של מרים אשכול שביקשו למנוע ממנו לצלם אותה בחנות בגדים בתל אביב[4].

בנעוריו השתתף בהפגנות האחד במאי וכן בהפגנות למען אחווה יהודית-ערבית. הוא שיתף פעולה עם תנועת "הפנתרים השחורים"[5]. זהבי לא שירת בצה"ל שירות סדיר. בתקופת מגוריו בסיני שירת כקצין קישור לאו"ם בדרגת סרן ייצוגית.[דרוש מקור]

בצעירותו הסתבך פעמים אחדות עם רשויות החוק במדינות שונות. בשנת 1966 נשפט בשיקגו שבארצות הברית על תקיפת מנהיג המפלגה הנאצית האמריקאית ג'ורג' רוקוול. בשנת 1968 נעצר בבית המעצר "קישון" בחיפה, לאחר שנפגש כעיתונאי עם אנשי פת"ח בבולגריה, פעולה שהייתה אסורה על-פי החוק הישראלי באותה עת. באותו עניין לא התקיים משפט וזהבי שוחרר. היות שהיה מדובר במפגש ראשון בין עיתונאי ישראלי לנציגי הפת"ח, כל התמונות ותכני השיחות בין נתן לנציגי הפת"ח הועברו לשירותי הביטחון[6]. בשנת 1972 ישב כחודשיים במעצר בפרנקפורט שבגרמניה כחשוד בשוד יהלומים[7], אך שוחרר לאחר שהמשטרה שם קיבלה את הסבריו[8] מאוחר יותר החליט "לעזוב את הפשע ולעשות דברים כדי לכפר על מה שעשיתי", כפי שסיפר בשנת 2002 בראיון[9].

קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

בסתיו 2017, פרסמה העיתונאית הדס שטייף שהגיעו אליה למעלה מעשר עדויות של נשים שהתלוננו שהן נפגעו בידי זהבי. זהבי הכחיש את ההאשמות והגיש נגד שטייף תביעת דיבה בסך 1.8 מיליון ש"ח[10] - תביעה שבה זכה לבסוף.

זהבי לא נישא מעולם ואין לו ילדים[11][12]. זהבי מתגורר כיום בתל אביב. הוא היה חבר קרוב של דן בן אמוץ שקבע בצוואתו שזהבי יקבל כל חודש בקבוק ויסקי משובח[13].

קריירה עיתונאית וציבורית

בשנים 1977–1982, שבהן התגורר בשארם א-שייח', היה כתב גלי צה"ל בדרום ועסק בדיג. היה ממפוני אופירה כתוצאה מהסכם השלום בין ישראל למצרים. בשנים 1982–1984 היה בעל טור ב"ידיעות אחרונות", אך עיקר פרסומו הוקנה לו עם אזכורו בטורו של דן בן אמוץ בעיתון "חדשות" והמשך פעילותו שם. זהבי היה רכז הכתבים בחדשות. בשנת 1989 עבר להיות עורך הירחון "מוניטין פנטהאוז"[14]. בשנת 1990 טבע לטענתו את הסיסמה "מושחתים נמאסתם", בעקבות הפרשה הפוליטית שזכתה לכינוי "התרגיל המסריח"[9]. הסיסמה הופיעה לראשונה בעמוד הראשון של העיתון חדשות כמודעה בתשלום, ובהמשך הופצה בבאנרים בכל רחבי הארץ. שנתיים מאוחר יותר היא הזינה את קמפיין הבחירות של המערך עם פרסום דו"ח מבקרת המדינה כחודש וחצי לקראת בחירות 1992[15].

החל משנת 1992 (למעט הפסקה בין השנים 2012–2014), זהבי כותב טור במעריב בשם "זהבי בשטח".

בשנת 1995 יצא לאור ספרו "על גדות הביוב", המאגד 29 סיפורים קצרים על העולם התחתון התל אביבי, הכתובים ברוח קודרת וחסרת תקווה, ועשירים בסרקזם, בעגה ייחודית ובמשחקי מילים. בשנת 2016 יצא לאור ספר ההמשך "תקוות שחורות", שסגנונו דומה[16].

בשנת 1997 החל להגיש את תוכנית הרדיו היומית "זהבי עצבני" בתחנת "רדיו ללא הפסקה". בתוכנית מציג זהבי עמדות סוציאל-דמוקרטיות מבחינה חברתית-כלכלית, ומנסה לפעול נגד השחיתות שפשתה, לדבריו, בפוליטיקה הישראלית. התוכנית מורכבת ברובה משיחות עם מאזינים, אשר לעיתים מתפתחות לעימותים חריפים. התוכנית משודרת ברציפות עד היום, למעט רוב שנת 2001.

במשך שלוש שנים הגיש את "חדשות הוט".

ב-21 במאי 2006, הצטרף נתן זהבי לשביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס בירושלים, במחאה על כך שתרופות רבות לא נכנסו לסל התרופות. לאות הזדהות, ארגן נתן זהבי הפגנה, והשתתף בשביתת הרעב למשך יותר משבוע[17]. בסיום המאבק נכנסו כמה מהתרופות לסל הבריאות. זהבי נעצר במהלך הפגנה זו בחשד שהוא ירה בה פצצת תאורה[18]. כחצי שנה לאחר מכן, ב-17 בדצמבר 2006 חשף זהבי כי הוא עצמו חלה בסרטן שלפוחית השתן[19], כאשר התגבר על סרטן העור 12 שנים קודם לכן[20].

ב-2010 הגיש תוכנית בערוץ הספורט יחד עם רון קופמן, שלמה שרף ואלי אוחנה.

במרץ 2018 הודיע על לקיחת חופשה, ללא הגבלת זמן, משידור. הוא נימק זאת בעייפות וכן בכך ש"קשה לי לשדר בתחנה בה משדרים כמה מהשופרות של ראש הממשלה"[21]. כעבור כשלושה חודשים החל לחזור בהדרגה לשדר את תוכניתו "זהבי עצבני", בתחילה לא מדי יום.

עבודתו בקולנוע ובטלוויזיה

בנוסף לפעילותו העיתונאית, שיחק זהבי במספר סרטים ובסדרות טלוויזיה ישראליות, ואף היה שותף במספר סדרות וסרטים כתסריטאי ויוצר. כמו כן דיבב מספר סרטים מצויירים והשתתף במספר פרסומות.

בשנת 2004, יצר את הסרט התיעודי "מכתב אישום" על רצח רבין ששודר בערוץ 10שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: <span class='paramvalidator-wrapper'><span class='paramvalidator-error' style='text-align:center;'><br/>שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה! </span><span class='paramvalidator-error'><br/>פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים</span> </span>2&rlm;, 1, באתר וואלה! NEWS&rlm;זהבי עצבני על יגאל עמיר וגם 2=3<h4>613693</h1> 19 באוקטובר 2004. .

דעותיו וסגנונו

מבחינה פוליטית זהבי נמנה עם מחנה השמאל והוא מתנגד מובהק של מפעל ההתנחלות. הוא העיד בתוכנית הרדיו שלו שהצביע למפלגת "מרצ". זהבי ידוע בסגנון הגשה תוקפני וצעקני שמלווה לעיתים קרובות בקללות[22].

בעקבות סגנונו התוקפני הוגשו נגדו תלונות על ידי אישי ציבור וחברי כנסת. באפריל 2007 קנסה הרשות השנייה את תחנת "רדיו ללא הפסקה" ב-3:45 דקות פרסום, עקב דבריו של זהבי בשידור נגד הרב שלום דב וולפא[23]. כאשר אמר על חבר הכנסת שאול יהלום כי יש לו "ראש עצום ושכל בצמצום", קבע בית המשפט שיש לזהבי אישור לומר שחבר הכנסת טיפש אך אין לו זכות ללעוג למראהו. הדבר עלה לתחנה ב־4 דקות פרסום. כאשר דיבר בגנותו של חבר הכנסת יאיר פרץ תוך שימוש בביטויים עולבים (בעקבות השוואתו של ח"כ יאיר פרץ בין היועמ"ש אליקים רובינשטיין לבין אדולף אייכמן), החליטה הרשות השנייה להשעותו לשבוע משידור. זהבי תבע את חבר הכנסת יצחק כהן על לשון הרע לאחר שנתבע על ידי כהן על לשון הרע, אבל תביעתו של זהבי נדחתה על ידי בית המשפט. בהזדמנויות אחרות, נתבע על ידי נפגעי לשונו בסכומים של אלפי שקלים, אך התביעות נדחו.

בפברואר 2012 הודיעה הרשות השנייה כי תפתח בהליכי הפרה ל"רדיו ללא הפסקה", לאחר שזהבי תקף מאזין חרדי בשידור[24], אמר לו: "שתקבל מכת בכורות ושעשרה עובדים זרים יפגעו בך" וכינה אותו "טינופת"[25]. במאי 2012 החליטה התחנה להשעותו ליומיים, עקב דבריו למאזינה[26].

בסוף 2012 קנסה הרשות השנייה את תחנת "רדיו ללא הפסקה" ב-80,000 ש"ח, עקב ארבעה מקרים של ניבול פה של זהבי[27].

בשנת 2012 הגיש נגדו עורך הדין ושדרן הרדיו יורם שפטל תביעת לשון הרע, על שזהבי כינה אותו "אדולף" בשידור חי. בית המשפט פסק לטובת שפטל, וזהבי חויב לפצותו בסכום של 35,000 ש"ח, בתוספת 10,000 ש"ח הוצאות משפט[28].

בינואר 2014 הטילה הרשות השנייה קנס מרבי של 69,900 ש"ח על "רדיו ללא הפסקה", בעקבות התבטאויות בוטות הכוללות ניבולי פה של זהבי כלפי ח"כ ישראל אייכלר[29]. תחנת הרדיו עתרה לבג"ץ שקבע כי שפתו של זהבי היא "שפת ביבים" שאינה עומדת בגבולות חופש הביטוי. עם זאת העמיד בג"ץ את הקנס על הסכום המקורי, 25 אלף ש"ח[30].

בפברואר 2018 הושעה לשבוע משידורי "רדיו ללא הפסקה", לאחר שבשידור חי כינה את השדרנית לאה לב בכינוי גנאי[31].

פרסים

עבודתו העיתונאית זיכתה את זהבי בפרסים אחדים:

  • בשנת 2000 קיבל את פרס סוקולוב לעיתונאות על עבודתו העיתונאית ועל תרומתו לחברה.
  • בכנסת קיבל את פרס ארגון "בזכות" על היותו לוחם למען נכים ומוגבלים.
  • פרס "מיקרופון הזהב" של הרדיו האזורי.
  • פרס אנשי השנה בקטגוריית רדיו.
  • פרס תנועת אומ"ץ, הנאבקת למען מנהל תקין וצדק חברתי, לשנת 2008[32].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ נתן זהבי, בר מינן, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2007
  2. ↑ על פי שיחה שנערכה עם זהבי בתוכנית "כך היה" בהגשת יגאל רביד, ערוץ 1, בהפקת רשות השידור.
  3. ↑ מחאה פומבית נגד חוק השבת, על המשמר, 9 ביולי 1965
  4. ↑ צלם־עתונות הגיש תלונה נגד מלווי גב' אשכול, מעריב (עיתון), 20 באוקטובר 1966
  5. ↑ דניאל דגן, אם נצא מהמחתרת ־ צפויות לנו מכות במשטרה, מעריב (עיתון), 31 באוגוסט 1971
    יוסף צוריאל, ה"פנתרים" חילקו המחאות שי למשפחות נצרכות, מעריב (עיתון), 19 במרץ 1972
  6. ↑ כתב העולם הזה יעיין בחומר שהוחרם - תחת פיקוח, על המשמר, 2 בספטמבר 1968
  7. ↑ משטרת ישראל קיבלה מידע על 4 החשודים בקשר לשוד בפרנקפורט, דבר, 9 באוקטובר 1972
  8. ↑ נתן זהבי שוחרר בגרמניה ללא ערבות וחזר לארץ, דבר, 10 בדצמבר 1972
  9. 1 2 רינת גור-נחום, עצבני בלי הפסקה, באתר ynet, 29 בינואר 2003
  10. ↑ אלכסנדר כץ, "ביצעה רצח אופי, רמסה שמי": זהבי תובע 1.8 מ' משטייף, באתר אייס, 20 בנובמבר 2017;
    תא (ת"א) 43552-11-17 נתן זהבי נגד הדס שטייף
  11. ↑ בואו להכיר את נתן זהבי, באתר רדיו ללא הפסקה
  12. ↑ ירעם נתניהו, שליפות עם נתן זהבי, באתר nrg‏, 15 במאי 2007
  13. ↑ צוואת בן בן אמוץ: היורשים - בתיה אפולו וארבעה ילדיו, מעריב (עיתון), 30 באוקטובר 1989
  14. ↑ סכסוכים והשלמות, מעריב (עיתון), 20 בנובמבר 1989
  15. ↑ קרן נויבך, המרוץ בחירות 96, הוצאת משכל
  16. ↑ נתן זהבי, ‏תקוות שחורות: ספרו החדש של נתן זהבי, באתר מעריב השבוע, 3 באוקטובר 2016
  17. ↑ רתם קלינה, זהבי עצבני – עכשיו באמת, באתר nrg‏, 21 במאי 2006
  18. ↑ נטע סלע, אחרי הפגנת חולי הסרטן: זהבי ירה פצצות תאורה, באתר ynet, 21 במאי 2006
  19. ↑ זהבי & גזית - האם קפה מפחית את הסיכוי להתאבדות?, באתר רדיו ללא הפסקה
  20. ↑ אור ברנע, נתן זהבי מתוודה: אני נאבק בסרטן, באתר ynet, 17 בדצמבר 2006
  21. ↑ רן בוקר, נתן זהבי יוצא לחופשה מהגשת תוכניתו: "זקוק לפסק זמן", באתר ynet, 21 במרץ 2018
  22. ↑ נתן זהבי פוגע במאזיניו באתר האגודה לזכות הציבור לדעת
  23. ↑ שרות אייס, הרשות השנייה תקנוס את רדיו 103fm בדקות פרסום, באתר הרשות השנייה, 19 באפריל 2007
  24. ↑ נתן זהבי סיבך את רדיו ללא הפסקה, באתר וואלה!
  25. ↑ דבריו של נתן זהבי, באתר רדיו ללא הפסקה
  26. ↑ ערן בר-און, בעקבות קללה בוטה: 103FM משעה את נתן זהבי, באתר ynet, 31 במאי 2012
  27. ↑ לי-אור אברבך, ‏נתן זהבי ניבל את הפה - ורדיו ללא הפסקה תיקנס ב-80 אלף שקל, באתר גלובס, 28 בנובמבר 2012
  28. ↑ א (ת"א) 33239-07-12 יורם שפטל נגד נתן זהבי, ניתן ב-29 בספטמבר 2013
  29. ↑ נתי טוקר, נתן זהבי קילל - ו"רדיו ללא הפסקה" ייקנס ב-70 אלף שקל, באתר TheMarker‏, 13 בינואר 2014
  30. ↑ משה בנימין, למרות הגידופים של נתן זהבי: בג"ץ ביטל את שילוש הקנס לרדיו ללא הפסקה, באתר אייס, 5 בפברואר 2015
  31. ↑ רן בוקר, נתן זהבי כינה את השדרנית לאה לב בכינוי גנאי בשידור - והושעה, באתר ynet, 5 בפברואר 2018
  32. ↑ זהבי יקבל את פרס אומ"ץ, באתר רדיו ללא הפסקה, 23 ביולי 2008
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.