סופווית טריפליין
סופווית טריפליין | ||
---|---|---|
![]() | ||
מאפיינים כלליים | ||
סוג | מטוס קרב תלת-כנפי | |
ארץ ייצור | ![]() | |
יצרן | חברת תעופה סופווית | |
טיסת בכורה | 28 במאי 1916 | |
תקופת שירות | דצמבר 1916 – 1918 | |
צוות | טייס אחד | |
יחידות שיוצרו | 147 | |
משתמש ראשי | שירותי האוויר של הצי המלכותי | |
ממדים | ||
אורך | 5.74 | |
גובה | 3.2 | |
מוטת כנפיים | 8.08 | |
שטח כנפיים | 21.46 | |
משקל ריק | 500 | |
משקל טעון | 700 | |
ביצועים | ||
מהירות מרבית | 180 | |
קצב נסיקה | 5.5 | |
טווח טיסה מרבי | 450 | |
סייג רום | 6,250 | |
עומס כנף | 29.92 | |
חימוש | ||
תותחים | 1 מקלע ויקרס | |
הנעה | ||
קלרג'ה B9 130 כ"ס, סיבובי, 9 צילינדרים |
סופווית טריפליין (באנגלית: Sopwith Triplane) היה מטוס קרב תלת-כנפי בריטי ששירת בסוף מלחמת העולם הראשונה ויוצר על ידי "חברת תעופה סופווית".
ייצור ושירות

שורת מטוסי טרייפליין של טייסת 1 בצרפת
בשנת 1916 תכנן המהנדס הרברט סמית את הטריפליין עם 3 כנפיים דקות במדרוג זו מעל זו, ובכך ביקש לעלות אפילו על הסופווית פאפ בתכונות הנסיקה וכושר התמרון, אולם הצלחתו הייתה חלקית, והמטוס החדש נסק מהר יותר מכל כלי טיס אחר.
כמעט כל מטוסי הטריפליין נכנסו לשירות בזרוע האווירית של הצי הבריטי, והוכיחו את עליונותם על פני הרוב המכריע של המטוסים הגרמניים. ידוע למשל על מקרה שבו התכתשו 13 מטוסי טריפליין עם 15 מטוסים גרמניים, והפילו 5 מטוסים ללא כל אבידה לעצמם. בין מאי ליולי 1917 הפילו הטייסים הקנדיים של ה"גף השחור" של טייסת 10 87 מטוסים גרמניים.[1].
מפעילות
לקריאה נוספת
- יהודה עופר, "ספר המטוסים", הוצאת משרד הביטחון, 1982, עמ' 33-32
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ יהודה עופר, "ספר המטוסים", הוצאת משרד הביטחון, 1982, עמ' 33
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.