סטרפטומיצין
| סטרפטומיצין | ||
|---|---|---|
| שם IUPAC | ||
| 5-(2,4-diguanidino- 3,5,6-trihydroxy-cyclohexoxy)- 4-[4,5-dihydroxy-6-(hydroxymethyl) -3-methylamino-tetrahydropyran-2-yl] oxy-3-hydroxy-2-methyl -tetrahydrofuran-3-carbaldehyde | ||
| מסה מולרית | 581.574g/mol | |
| בטיחות | ||
| מעמד חוקי | תרופת מרשם | |
סטרפטומיצין היא תרופה אנטיביוטית, הראשונה ממשפחת ה'אמינו-גליקוזידים' שנתגלתה, והתרופה הראשונה שהופקה למחלת השחפת.
התרופה מסונתזת באופן טבעי מהחיידק Streptomyces griseus, ופועלת על ידי מניעת תהליכי ייצור חלבונים בתאי החיידקים, ללא פגיעה בתהליכי יצור אלה בתאי האדם המטופל. הסטרפטומיצין מתקשר לRNA 16S של החיידק, מונע את התקשרות הRNA השליח פורמיל מתיאניל tRNA ליחידת 30S שלו, בכך נמנע איתחול של יצירת חלבונים, ובסופו של דבר מוביל למותו של החיידק. לאדם מבנה RNA שונה, ולכן הוא מושפע פחות מחומר זה. את הסטרפטומיצין יש לקבל בזריקה, ואי אפשר לקבלו בבליעה.
תופעת לוואי חמורה משימוש יתר היא פגיעה זמנית בשמיעה.
הסטרפטומיצין נתגלתה על ידי פרופ' אלברט שץ, ב-19 באוקטובר 1943, אז סטודנט באוניברסיטת ראטגרס, במעבדת וקסמן[1].
הסטרפטומיצין משמש גם כחומר הדברה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ וקסמן ומעבדתו גילו רבים מהתרופות האנטיביוטיות הידועות כיום, והמפורסמות בהן ניאומיצין וסטרפטומיצין.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.