סיווג בולטימור
סיווג בולטימור הוא שיטה למיון נגיפים לקבוצות על בסיס סוג הגנום שלהם ושיטת השכפול שלהם. השיטה פותחה על ידי הווירולוג דייוויד בולטימור[1].
המיון
בסיווג בוליטמור 7 קבוצות על בסיס סוג הגנום ושיטת השכפול
בולטימור חילק את הנגיפים ל-7 קבוצות:
- קבוצה I – נגיפי DNA דו-גדילי (dsDNA viruses), לדוגמה: Adenoviruses, נגיפי הרפס.
- קבוצה II – נגיפי DNA חד-גדילי חיובי ((+)ssDNA viruses; בעלי גדיל קריא, מובן), לדוגמה: Parvoviruses.
- קבוצה III – נגיפי RNA דו-גדילי (dsRNA viruses), לדוגמה: Reoviridae.
- קבוצה IV – נגיפי RNA חד-גדילי חיובי ((+)ssRNA viruses; בעלי גדיל קריא, מובן), לדוגמה: נגיפי קורונה.
- קבוצה V – נגיפי RNA חד-גדילי שלילי ((-)ssRNA viruses; בעלי גדיל מול-קריא, אנטי-מובן), לדוגמה: נגיפי שפעת.
- קבוצה VI – נגיפי שעתוק לאחור עם RNA חד-גדילי (ssRNA-RT viruses; רטורווירוסים בעלי גדיל קריא, היוצרים גדילי DNA מתווך במחזור החיים שלהם), לדוגמה: HIV.
- קבוצה VII – נגיפי שעתוק לאחור גם DNA דו-גדילי (dsDNA-RT viruses; שלהם RNA מתווך במחזור החיים), לדוגמה: Hepadnaviridae.
הערות שוליים
- ↑ Baltimore D (1971). "Expression of animal virus genomes". Bacteriol Rev 35 (3): 235–41. PMC 378387. PMID 4329869. doi:10.1128/MMBR.35.3.235-241.1971.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.