סייד

סייד (ערבית: سَيِّد, תעתיק מדויק סַיִּד) הוא תואר כבוד הניתן לזכרים שמקובל כי הם צאצאי הנביא המוסלמי מוחמד מנכדיו, חסן וחוסיין, בני בתו פאטמה זהרה וחתנו עלי בן אבו טאלב, שהיה גם בן-דודו. לצאצאים ממין נקבה יש כינויים אחרים (סיידה וכיוצא בזה). במקרה שמוצאו של אדם ממוחמד מגיע דרך אמו אך לא דרך אביו, אין הוא זכאי לתואר סייד, אם כי יש לו עדיין ייחוס.

מוסלמים מסוימים מעניקים כינוי זה גם לצאצאים של אבו טאלב, דודו של מוחמד, מבניו האחרים: ג'עפר, עקיל וטאלב.

אין לבלבל כינוי זה עם השם "סעיד", שהוא מילה ערבית ופרסית שמשמעותה "שמח". מילה אחרת שלפעמים מבלבלים בינה לבין תואר זה היא "שהיד", המונח הערבי למי שמת מות קדושים.

המילה סייד משמעותה המילולית "אדון", בדומה לסר או לורד האנגלי. בעולם הערבי משמשת מילה זו עדיין לעיתים כתחליף ל"אדון", כמו "סייד ג'ון סמית'". הרעיון מובע גם באמצעות המילה "סידי" בניבים מערביים של השפה הערבית.

השיעים מבדילים בין סיידים לאלו שאינם על פי צבע מצנפתם: הסיידים עוטים מצנפות שחורות או ירוקות (צבע בית עלי), ואילו אלו שאינם סיידים לובשים מצנפות לבנות או בצבע בהיר אחר.

הנהגת השיעים לאורך הדורות הורכבה במרביתה המכרעת מסיידים; בין המנהיגים השיעים בני זמננו שהם סיידים: מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, האב הרוחני של הארגון מוחמד חוסיין פדלאללה (גם קודמו עבאס מוסאווי, היה סייד), הפוליטיקאי השיעי-עיראקי הקיצוני מוקתדא א-סאדר, אברהים אל-ג'עפרי ראש ממשלת עיראק, האייתוללה הבכיר בעיראק עלי סיסתאני, והמנהיג העליון האיראני עלי ח'מנאי (גם קודמו, רוחאללה ח'ומייני היה סייד).

כינויים אחרים

כינויי כבוד ערביים אחרים כוללים את התארים "שייח'" ו"שָריף". שושלת ה"סיידים" מבית חסן ששלטו במכה, אל-מדינה, עיראק וכעת שולטים בירדן, בית האשם, נשאו את התואר "שָריף" ואשראף. בעולם הערבי "שָריף" לרוב שמור עבור צאצאי חסן בעוד "סייד" מצוי בשימוש עבור צאצאי חוסיין.

כינוי נוסף, המצוי בשימוש בעיקר בדרום ובדרום מזרח אסיה, הוא "מיר" או מירזא.

ציון המוצא

סיידים לעיתים קרובות כוללים את התארים הבאים בשמותיהם כדי לציין את הדמות דרכה הם מציינים את ייחוסם. אם מוצאם מיותר מאב ידוע אחד או אימאם שיעי, הם ישתמשו בתואר של האב דרכו הם משתלשלים בדרגה הישירה ביותר.

הערות שוליים