ספרי המהר"ל

"החיבור הכולל סדר הנמצאים^[1]"

הספר הראשון שהדפיס המהר"ל הוא הספר גבורות ה', ספר העוסק בענייני יציאת מצרים ויתר העניינים שבאו בעקבותם, בסוף ההקדמה השלישית של הספר מספר המהר"ל שספר זה אינו עומד לעצמו והוא אמור לשמש כחלק ראשון מתוך סדרה של שש ספרים המבוססים על הפסוק^[2] "לך ה' הגדולה הגבורה התפארת הנצח וההוד";

הספר הראשון סדר השבת ונקרא ספר הגדולה כמו שדרש רבי שילא לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית. החלק השני סדר הפסח נקרא ספר הגבורה כמו שנתבאר. והחלק השלישי סדר מתן תורה נקרא ספר תפארת ישראל, כמו שדרש רבי עקיבא והתפארת זו מתן תורה. והחלק הרביעי הוא סדר תשעה באב והנמשך לזה נקרא ספר הנצח והוא מפלת של רשעה שהחריבה את ביתנו. והחלק החמישי סדר סוכות נקרא ספר ההוד כי בו נותנים הודות והלל להקב"ה בארבעה מינים. והחלק השישי סדר ראש השנה ויום הכיפורים ונקרא ספר שמים וארץ.

— הקדמת המהר"ל לגבורות ה'

• ספר הגדולה, שלא יצא לאור - עוסק בענייני השבת והמסתעף, ונקרא ספר הגדולה על פי מאמרו של רבי שילא שמעשה בראשית נקראו גדולה.
• ספר גבורות ה' - מספר את הגבורות שפעל ה' בצאת ישראל ממצרים^[3] שנדפס בקרקא בשנת שמ"ב. והיה הראשון מבין ספרי המהר"ל שהודפסו.
• ספר תפארת ישראל - מדבר על מתן תורה ועל התורה בכלל^[4].שהודפס בפראג בין השנים שנ"ט-ש"ס.
• ספר נצח ישראל - מדבר על הגלות וחורבן בית המקדש ועל הגאולה העתידה וההכנה לימות המשיח והעולם הבא. שנדפס בוניציה שנ"ט.
• ספר ההוד, שלא יצא לאור - שיעסוק בענייני סוכות וארבעת המינים.
• ספר שמיים וארץ, שלא יצא לאור - שיעסוק בענייני הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים.

גורל שלושת הספרים שלא נדפסו מעולם, ספר הגדולה, ההוד, ושמיים וארץ, לא ידוע עד היום, אם אכן לא סיים את תוכנית זו או שכתבם ולא באו לידנו, שמועות נפוצו כי ספר הגדולה הועמד למכירה לפני כמאתיים שנה^[5], אך עד היום לא נודע עליהם דבר, סימוכין לדעה שמעולם לא נכתבו ניתן למצוא בעובדה שבכל ספרי המהר"ל מעולם ל הפנה אליהם אפילו פעם אחת, בזמן שלשאר ספריו הוא מפנה פעמים רבות.

שני חיבורים נוספים על סדר המועדים שכתב המהר"ל הם אור חדש על פורים ומגילת אסתר. שנדפס בשנת ש"ס. - "פרוש על מגילת אסתר וכל מאמרי חז"ל הכתובים במגילה ומדרשים." ספר הכתוב בצורת פרוש על מגילת אסתר.

נר מצוה - ביאור על נס חנוכה ומצוותיו. שבכללו מסתעף בארוכה לענייני ארבע מלכויות. ודן גם בענייני הלכה. נדפס גם הוא בפראג ש"ס.

גור אריה

הספר גור אריה הוא ספר שנכתב כפרוש על פרוש רש"י לתורה כדי לבאר ולפרש את דבריו^[6] ולדון בהם^[7], בחלק זה הוא מתבסס בעקר על פירושו של רבי אליהו מזרחי, לעיתים הוא שואל שאלה ומתרץ עליה שני תרוצים אך רק על השאלה השנייה הוא כותב "ולי נראה" כי התרוץ הראשון הוא רק הבאת דבריו של הרא"ם^[8]. לימוד בעיון של פירושו של רש"י היה מקובל בקרב חכמי התקופה ופרושים רבים נדפסו בנושא זה באותם ימים^[9].

הספר כולל גם מאמרים של המהר"ל עצמו הן בהלכה^[10]והן באגדה^[11].

דרשות

אוסף ספרים נוסף של המהר"ל הוא דרשותיו. שמהוות כל אחד מהם למעשה מעין חיבור קטן, בשנת ה' שמ"ד דרש בבית הכנסת הגדול בפראג דרשה לשבת תשובה שנדפסה כבר באותה שנה. בשנת ה' שמ"ט דרש בפראג "דרוש נאה לשבת הגדול" שנדפס באותה שנה. ובשנת ה' שנ"ב דרש המהר"ל "דרוש על התורה וסודה על העבודה... ובפרט … לנגד יין שאסרו חז"ל." למעשה הדרוש הוא שתי דרשות שונות, אחת על התורה והשנייה "על המצוות", (איסור יין נסך) והוא נדפס בפראג בשנה שאחריה. שמ"ג. דרשה נוספת של המהר"ל היא "הספד על פטירת חכם".

ספרים על המידות

המהר"ל כתב גם פרוש על פרקי אבות שנדפס בשם דרך החיים בשנת שמ"ט, מטרת החיבור, כמו שהגדיר אותו המהר"ל^[12] הוא "להביא כל מידות ישרות ומתוקנות אשר הציגו חז"ל במסכת אבות". וכמו שהוא עצמו מגדיר את מסכת אבות שמפני ש"במסכת זו נכללו כלדברי המוסר."

המהר"ל גם הוציא ספר שלם על תיקון המידות בשם "נתיבות עולם" שבו שלושים ושלוש "נתיבות" על סדר המידות. [נתיב הלשון, נתיב התורה, ועוד.]

על הש"ס

המהר"ל חיבר גם חידושים על אגדות הש"ס על המסכתות שבת ראש השנה יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדויות זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה תמיד נידה נגעים.

המהר"ל חיבר הערות על טור יורה דעה שנדפסו בזולצבאך תקל"ה. ואת "חידושי גור אריה" על מסכתות שבת ערובין ופסחים שנדפסו מכתב יד שהיה בידי הרב אפרים זלמן מרגליות בלבוב תרכ"ג. אך חיבורים אלו שעוסקים בהלכה ובעיון לא נכללים, בדרך כלל, באוסף המקובל של ספרי המהר"ל^[13].

ספרים נוספים

במהלך השנים הופיע החיבור "דברי נגידים" ו"לשון לימודים" על הגדה של פסח אבל קמו עליהם מערערים^[14].

שמועות^[15] מדברות על חיבור גדול שכתב המהר"ל על סדרים זרעים וטהרות שאין בהם גמרא והמהר"ל כתב עליהם גמרא על ידי ליקוט הגמרות שדנו בהם ברחבי הש"ס וצירף להם שני פרושים משלו, אחד כרש"י ואחד כתוספות, על פי אותם שמועות חיבור זה אבד בשריפה שכילתה את כל כתביו של המהר"ל בהלכה. בפראג ה' תמ"ט.