עבד אל-אילה בנקיראן
| עבד אל-אילה בנקיראן عبد الإله بنكيران | ||
|---|---|---|
 | ||
| מדינה |  | |
| לידה | 1954 (67 בערך) רבאט, מרוקו | |
| מפלגה | מפלגת הצדק והפיתוח | |
| ראש ממשלת מרוקו ה-15 | ||
| תקופת כהונה | 29 בנובמבר 2011 - 17 במרץ 2017 (5 שנים ו־15 שבועות) | |
| הקודם בתפקיד | עבאס אל-פאסי | |
| הבא בתפקיד | סעד א-דין אל-עות'מאני | |
| ראש האופוזיציה | ||
| תקופת כהונה | 20 ביולי 2008 - 29 בנובמבר 2011 (3 שנים ו־18 שבועות) | |
| הקודם בתפקיד | סעד א-דין אל-עות'מאני | |
| הבא בתפקיד | סלאח א-דין מזואר | |
| מנהיג מפלגת הצדק והפיתוח | ||
| תקופת כהונה | 20 ביולי 2008 - 17 במרץ 2017 (8 שנים ו־34 שבועות) | |
| הקודם בתפקיד | סעד א-דין אל-עות'מאני | |
עבד אל-אילה בנקיראן (בערבית: عبد الإله بنكيران; נולד ב-1954) הוא פוליטיקאי מרוקאי שכיהן כראש ממשלת מרוקו בשנים 2011[1]–2017, וכמנהיג מפלגת הצדק והפיתוח המרוקאית.
ביוגרפיה
בנקיראן נולד ב-1954 בעיר רבאט שבמרוקו[2]. מוצא משפחתו מן העיר פאס. בנקיראן היה בגיל 16 כשמת אביו.[3]
בשנות ה-70 של המאה ה-20 היה בנקיראן פעיל שמאל[4]. ב-14 בנובמבר 1997 נבחר לפרלמנט המרוקאי כנציג העיר סלא. ביולי 2008 נבחר למנהיג מפלגת הצדק והפיתוח, מפלגת אסלאם מתון[5], במקומו של סעד א-דין אל-עות'מאני. בבחירות לפרלמנט המרוקאי שנערכו בנובמבר 2011, זכתה מפלגתו של בנקיראן למספר המושבים הרב ביותר בפרלמנט, וב-29 בנובמבר 2011 מונה לראש ממשלת מרוקו, לאחר שהרכיב קואליציה ביחד עם שלוש מפלגות נוספות בפרלמנט[6].
בנקיראן מגלה הן עמדות דמוקרטיות-ליברליות, והן עמדות אסלאמיסטיות. בראיון ב-2011 אמר: "אם אכנס לממשלה, לא יהיה זה כדי שאוכל לומר לנשים צעירות בכמה סנטימטרים של חצאית עליהן לכסות את רגליהן. זה לא ענייני. אף אדם אינו יכול, ממילא, לקרוא תיגר על חירויות הפרט במרוקו". ואולם, בעבר תיאר את החילוניות כ"תפיסה מסוכנת עבור מרוקו".
באשר ליחס לישראל, נוקטים בנקיראן וחברי מפלגתו בעמדות אנטי-ישראליות, הבאות לידי ביטוי בהתנגדות לכניסת אזרחים ישראלים למרוקו ולמכירת מוצרים של חברות ישראליות במדינה[7].
ממשלתו של בנקיראן הציבה יעדים כלכליים של צמיחה בשיעור 5.5% בשנה בממוצע במהלך ארבע שנות כהונתה, וצמצום שיעור האבטלה במדינה ל-8 אחוזים עד סוף 2016, לעומת 9.1 אחוזים בראשית 2012[6]. בתחום יחסי החוץ, פעלה הממשלה רבות בנושא קשריה של מרוקו עם האיחוד האירופי, שותף הסחר החשוב ביותר שלה, וגילתה מעורבות גוברת במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, בה חברות 6 מדינות המפרץ הפרסי.
בנקיראן נשוי לנבילה, פעילה במפלגתו, ואב לשישה[3]. חובב שחמט ומוזיקה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Islamist leader Abdelilah Benkirane named Morocco PM, באתר ה-BBC, מיום 29 בנובמבר 2011
- ↑ Morocco profile - Leaders, באתר ה-BBC, מיום 26 באוקטובר 2013
- 1 2 ‘I do not force my daughters to wear the veil,’ says head of Morocco’s Islamist JDP head, באתר אל-ערביה, מיום 30 בנובמבר 2011
- ↑ Polygamy is not an option, says Morocco Islamist premier’s wife, באתר אל-ערביה, מיום 1 בדצמבר 2011
- ↑ מרוקו בעקבות תוניסיה: ניצחון לאסלאם המתון, באתר ynet, מיום 26 בנובמבר 2011
- 1 2 Morocco's new govt targets 5.5 pct GDP growth, באתר רויטרס, מיום 19 בינואר 2012
- ↑ שמעון איפרגן, המפלגה האיסלאמית במרוקו מקדמת חוק אנטי יהודי וישראלי, באתר mako, מיום 17 באוקטובר 2013
| הקודם: עבאס אל-פאסי |
ראש ממשלת מרוקו 29 בנובמבר 2011 – 17 במרץ 2017 |
הבא: סעד א-דין אל-עות'מאני |
רישיון cc-by-sa 3.0