עמנואל ארנסט סימון

אין תמונה חופשית

עמנואל ארנסט סימון (1898) - (1989) היה רופא, חלוץ רפואת הספורט בישראל, ומיוזמי הקמת המכון על שם וינגייט^[1].

ביוגרפיה

סימון נולד בברלין. סימון למד רפואה בגיסן, ברלין, וירצבורג וסיים את חוק לימודיו במינכן. בהמשך התמחה בדנמרק, שוודיה ופינלנד.

בין השנים 1917–1918 השתתף סימון במלחמת העולם הראשונה.

בין השנים 1923–1924 עבד במכון להיגיינה בברלין.

בשנת 1924 עלה סימון לארץ ישראל.

סימון היה רופא הספורט הראשון בארץ. בין השנים 1924-1927 היה מורה להתעמלות ורופא בבית הספר הריאלי בחיפה.

משנת 1927–1936 ניהל סימון את מחלקת ההיגיינה ב"מרכז הבריאות שטראוס" בירושלים. רופא הספורט ויקטור גוטהיינר היה אסיסטנט שלו.

משנת 1936-1938 לימד סימון התעמלות בבית הספר הריאלי בחיפה.

סימון היה פעיל בתחום החינוך הגופני, ספורטאי מצטיין ואלוף תחרויות ריצה בארץ ובגרמניה.

בשנת 1939 השתתף סימון בהקמת המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי ועמד בראשה עד שנת 1954.

סימון היה מיוזמי הקמת מכון וינגייט, השיג את המימון הראשוני, ואת מתן שמו של אורד צ'ארלס וינגייט למכון.

בשנת הקים סימון את איגוד "international committee for sports and physical (icspe)" והתמנה לחבר כבוד באיגוד לכל חייו.

סימון פרסם מאמרים בנושא: "אתלטיקה קלה".

נפטר בשנת 1989. הניח רעיה צרויה (בתו של ד"ר אליהו אורבך), ושלושה ילדים.

הברחת אלברט איינשטיין להולנד על ידי הסטודנטים לרפואה: מונטנר וסימון

^[2]

סימון השתתף עם הד"ר זוסמן מונטנר בהברחת אלברט איינשטיין להולנד.

כשהתרקמה המפלגה הנאצית במחתרת, בין שתי מלחמות העולם, היא החליטה לחסל דמויות יהודיות בולטות. הראשון היה ולטר רתנאו, הגאון היהודי, אשר כל טכניקת המדעים של גרמניה של אז הייתה מרוכזת ומסודרת בידו.

הבא בתור לחיסול, היה איינשטיין. מי שהציל את אלברט איינשטיין, הוא ד"ר זוסמן מונטנר (הוציא לאור את הכתבים הרפואיים של הרמב"ם).

בעת לימודיי הרפואה באוניברסיטת ברלין, מונטנר קיבל הודעה טלפונית מאת מפקח המשטרה של ברלין, שנזדמן לו להיות מיודד אתו: "תדעו שאחרי רטנאו עומד על הפרק איינשטיין, זה רציני מאוד, יותר מזה אינני יכול לדבר איתך".

על פי זה התקשר הד"ר זוסמן מונטנר עם חברו הד"ר עמנואל (ארנסט) סימון, ובשעה מאוחרת בערב, באו במכונית אל ביתו של איינשטיין. בחצות הלילה, הקימו את איינשטיין, ופקדו עליו לבוא עימם, וכך הבריחוהו להולנד.

סימון בבית הספר הריאלי

^[3]

בראשית שנת 1924 התחיל סימון לעבוד בבית הספר הריאלי כרופא ומורה לחינוך גופני.

סימון ביסס את החינוך הגופני על יסודות מדעיים ונתמנה למורה ראשי להתעמלות ולספורט ולרופא הפנמיה (באותן שנים הייתה בבית הספר הריאלי פנמיה צמודה).

סימון שהיה בעברו אלוף ברלין ובוואריה בריצות 400 מטר ו-800 מטר הביא סגנון חדש של הוראת החינוך הגופני והספורט בישראל.

סימון לימד בבית הספר הראלי 3 שנים ובשנת 1927 עבר לירושלים.

בשנת 1936 נקרא שנית על ידי הד"ר ארתור בירם כדי ללמד התעמלות בבית ספר הריאלי.

מכתביו

• "מסע בסוריה ובארץ ישראל" (1930), ירושלים^[4]
• "התעמלות טבעית למדריכים בספורט השימושי", המחלקה להכשרה גופנית שע"י הוועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל, 1939^[5]
• "סולם קיר : תרגילים לבית הספר ולאגודת הספורט", המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי, 1940^[6]

ראו גם

• רפואת ספורט
• פעילות גופנית

הערות שוליים