עת שערי רצון להפתח

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ הוא פיוט הנאמר על ידי עדות המזרח בתפילת ראש השנה, לפני תקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף. יש קהילות הנוהגות לאמרו גם בתפילת נעילה של יום הכיפורים, ויש אף הנוהגות לאמרו עבור יולדת במהלך הלידה. הפיוט חובר על ידי המשורר הספרדי ר' יהודה בן-שמואל אבן-עבאס^[1] (נולד בפאס ונפטר בחלב) במאה ה-12.

מבנה הפיוט

הפיוט פותח בשורות המבטאות את הרעיון המרכזי בפיוט, הזכרת עקידת יצחק ביום הדין, הוא ראש השנה, ממש לפני תקיעת השופר, כאירוע מלמד זכות:

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן^[2] לְהִפָּתֵחַ
יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ
אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ

הפזמון החוזר (רפרן) בפיוט הוא המילים המזכירות את שלושת הגיבורים בעקידה:

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

השיר מסתיים במשפט האופטימי, שעליו חוזר הקהל לאחר החזן:

וְאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ

האותיות הראשונות בכל בית בפיוט יוצרות אקרוסטיכון של שם המחבר: "עבאס יהודה שמואל".

תוכן הפיוט

תוכן הפיוט הוא סיפור עקידת יצחק. הפיוט מרחיב את המסופר במקרא (בספר בראשית כ"ב, א-יט) ומביא את נקודת המבט של כמה גיבורים בסיפור העקידה: אברהם אבינו (העוקד), יצחק אבינו (הנעקד), המזבח, שהוא כעין דמות רקע פסיבית, אך דרמטית ושרה אימנו, אשר יצחק דואג לה לכשתשמע את הבשורה.

סיפור העקדה שבפיוט מלווה בדברי תפילה. ייעודו, כפיוט לראש השנה, מביא את הפייטן לנצלו לבקשת רחמים וסליחה בזכותם של העוקד והנעקד, ולכן הפיוט מביא את הקהל לרגשות עזים.

יש המבארים את הרגש המיוחד שבפיוט הזה בעקבות הטרגדיה שעבר המחבר (בנו שמואל התאסלם באדריביג'אן בשנת 1163). אולי צערו של האב משוקע בתוך הפיוט, הרווי כאב, הוא הריגוש האמתי שחשים בפיוט זה.

שירת הפיוט בשעת הלידה

פרופסור משה בר אשר, חתן פרס ישראל ונשיא האקדמיה ללשון העברית, כותב^[3] כי היה מנהג אצל יהודי צפון אפריקה לקרוא פיוט זה בשעה שבה האישה כורעת ללדת, כאשר מרחפת סכנה הן לחייה והן לחיי העובר. ונהגו לומר את הפיוט, כאשר צירי הלידה אחזו את היולדת. היו מזעיקים גברים, ולפעמים אפילו כיתת ילדים עם המלמד, כדי לקרוא את הפיוט, ואִם התקשתה היולדת היו גם תוקעים בשופר, וכך עשו עד שהתינוק נולד. וכך היו נשים שבתודעתן זיהו את הלידה עם סיפור העקדה.

התייחסות בתרבות הישראלית

במוזיקה

מספר זמרים שרו את הפיוט:

הזמר והיוצר טל נאה בשירו "עת שערי רצון"
הזמר שלמה ארצי באלבומו "עת שערי רצון להפתח".^[4]
הזמר אהוד בנאי באלבומו "שיר חדש".^[5]
הזמרים יואב יצחק וחיים ישראל.^[6]
בשנת 1996 כתב אהוד מנור טקסט על פי הפיוט. השיר הולחן ובוצע על ידי מאיר בנאי באלבום מנגינת הנדודים.
ב-2012 שיתף ארז לב ארי פעולה עם יוני גנוט באלבום "אות לאות", שבו ביצע לב ארי לחן שהלחין גנוט לפזמון "העוקד והנעקד והמזבח".^[7]
להקת המטאל סיילם באלבומה "Playing God and Other Short Stories" (כרצועת בונוס). ביצוע זה אינו כולל את הבית האחרון של השיר העוסק בגאולה.
בשנת 2012 הוציא גיא זו-ארץ אלבום משותף עם אחיו רועי זו-ארץ בשם "לדינו ופיוט מבית אבא", ובו שירים בלאדינו לצד פיוטים (כמו, עת שערי רצון להפתח).

הערות שוליים

↑ אקרוסטיכון הפיוט "עבאשׂ יהודה שמואל". אולם הרב יחיא צאלח ייחסו בטעות לרב יהודה הלוי (תכלאל עץ חיים עמוד סו), שם הסביר שה עבאס מסמל את שם כינוי משפחתו של ריה"ל, ושמואל את אביו
↑ הרב יחיא צאלח סובר שהגירסא הנכונה "עת שערי רחמים" כמו כן לדבריו יש ענין על פי הקבלה לומר רחמים. וכך נוהגים בחלק מיהדות תימן. (תכלאל עץ חיים דף סו).
↑ משה בר אשר, על שימושיהם העממיים של שני פיוטים במגרב
↑ אוסף תקליטים - שלמה ארצי
↑ מנחם פרומן, העקידה: שקיעה וזריחה, באתר "הזמנה לפיוט"
↑ השיר "עוקד ונעקד" מפי יואב יצחק
↑ מסע באלול

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.

[1] אקרוסטיכון הפיוט "עבאשׂ יהודה שמואל". אולם הרב יחיא צאלח ייחסו בטעות לרב יהודה הלוי (תכלאל עץ חיים עמוד סו), שם הסביר שה עבאס מסמל את שם כינוי משפחתו של ריה"ל, ושמואל את אביו

[2] הרב יחיא צאלח סובר שהגירסא הנכונה "עת שערי רחמים" כמו כן לדבריו יש ענין על פי הקבלה לומר רחמים. וכך נוהגים בחלק מיהדות תימן. (תכלאל עץ חיים דף סו).

[3] משה בר אשר, על שימושיהם העממיים של שני פיוטים במגרב

[4] אוסף תקליטים - שלמה ארצי

[5] מנחם פרומן, העקידה: שקיעה וזריחה, באתר "הזמנה לפיוט"

[6] השיר "עוקד ונעקד" מפי יואב יצחק

[7] מסע באלול

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר אוֹר הַרְּאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹקִים יַעֲשֶׂה נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי וְאֱמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה (בשבת: וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָהּ לִתְרוּעָה) וְאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ