פולמוס הרמב"ם
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
פולמוס הרמב"ם הוא כינוייה של מחלוקת היסטורית בקשר עם ספרי הרמב"ם שהתקיימה בימי הביניים וזיעזעה את עם ישראל, על חיי הרוח והחברה שלו. המחלוקת שפרצה במאה ה-13 נמשכה כמאה שנה, והתקיימה בכל מרכזי היהדות בעולם. המחלוקת התפרצה בתקופה זאת ארבע פעמים, ובכל פעם היה נושא אחר שליבה אותה.
נושאי המחלוקת
דרכו של הרמב"ם כפוסק
את דרכו של הרמב"ם כפוסק, הוא סלל בספרו המונומנטלי משנה תורה. החידוש העצום שבספר הוא כתיבתו בצורה של מעין אנציקלופדיה, כאשר ההלכות מסודרות על פי סדר מובנה ומקוטלג. אין בספר דיונים הלכתיים, אלא מוצגים בו פסקי הלכה סופיים, אותם ליקט הרמב"ם, ובמקומות מסוימים אף פסק את ההלכה בעצמו, אך ללא הבאת מקורות לפסיקותיו ההלכתיות. גישה זאת של הרמב"ם הביאה חלק מגדולי ישראל לחלוק עליו, דבר שעורר סבב של מכתבים ואיגרות שהורצו מקצה הארץ ועד קציה.
ההשגות על פסיקת הרמב"ם
השיטה החדשה בה כתב הרמב"ם את ספרו, ודרכו בפסיקת הלכה, כגון: קיבוץ ההלכות מבלי להוסיף מקורות ואסמכתאות, סידור ההלכות על פי סדר חדש, ולא לפי הסדר הקיים בתלמוד, ניסוח ההלכות שלא על פי הנוסח המקובל עד אז, גרמו למבקרי הספר להאשים את הרמב"ם ביוהרה, הטעייה וכפיית דעת הלכתית.
בנוסף הדברים שכתב בהקדמתו למשנה תורה:
"כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל, אלא יהא חיבור זה מְקַבֵּץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חיבור התלמוד, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן שחיברו אחר התלמוד. לפיכך קראתי שם חיבור זה "משנה תורה", לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"[1]
גרמו למבקרי החיבור לחשוש כי חיבורו של הרמב"ם יביא לזניחת לימוד התלמוד, ויגרום לפשוטי העם שלא להיזקק לתלמידי חכמים, לפסוק הלכה בעצמם, ולבוא לידי טעות.
המשיגים
הראשונים שהעלו טענות אלו כלפי משנה תורה לרמב"ם, היו הדיין רבי פנחס מאלכסנדריה, ורבי אברהם בן דוד מפושקירה (הראב"ד השלישי).
- הדיין רבי פנחס שהיה בקשר עם הרמב"ם העלה טענות כלפי דרכי פסיקתו של הרמב"ם, כשאלו מעורבות בטענות על רקע אישי.
- הראב"ד השלישי שבגין השגותיו ובפרט על הרמב"ם, כונה גם בעל ההשגות, היה גדול מאד בתורתו, שלט בכל מקצועות התורה, השיג גם על פסקי הרי"ף, ועל פסקיו של רבי זרחיה הלוי בספרו "ספר המאור". הוא השיג השגות ענייניות ואף שכתב אותם בחריפות רבה, בכל זאת הכיר גודל ערך הרמב"ם[2], וגם הרמב"ם הכיר את גודל ערכו של הראב"ד[3].
רעיונותיו הפילוסופיים של הרמב"ם
הרמב"ם כרציונליסט מובהק שלל את הגשמת הא-ל לחלוטין. את מקורותיו שאב בעיקר מאריסטו עליו אמר שהוא "מעט מנבואה", ושכל מה שאמר מתחת לירח הוא אמת.
בזמנו היו בעם אנשים שעסקו בפילוסופיה וטענו לאמר כי הדת והפילוסופיה סותרים זה את זה. למענם חיבר הרמב"ם ספר פילוסופי, המבאר את עמדתו, שאין סתירה ביניהם כלל, וקרא לו "מורה נבוכים". לעמדות שמציג הרמב"ם בספר התנגדו רבים מגדולי החכמים באותם ימים, כדוגמת רבינו יונה גירונדי ועוד.
מקובלי עכו נגד הרמב"ם
אחרי שריפת כתבי הרמב"ם ב-1233 ושריפת התלמוד בפריז ב-1244 עלו תלמידי רבי יחיאל מפריז לארץ ישראל, כחלק מעליית בעלי התוספות, והתיישבו בעכו בשנת 1260 לערך והקימו בה ישיבה.
ביקורו של רבי דוד הנגיד, נכד הרמב"ם בעכו הצית מחדש את הוויכוח. שני הצדדים פנו לרבנים שונים באירופה ובמזרח התיכון, כל אחד פנה לאותם רבנים שדעתם הייתה קרובה לדעתו ולפיכך קיבלו שני הצדדים מכתבי תמיכה. בזכות מכתבי התמיכה שקיבל, הטיל הרב שלמה הצרפתי (פטיט) חרם על כתבי הרמב"ם.
תוצאה של הסכסוך הייתה הטלת חרם על הרב שלמה הצרפתי, מנהיג המתנגדים לרמב"ם[4]
הפולמוס בפרובנס
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהושע פראוור תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, יד יצחק בן צבי, פרק תשיעי
קישורים חיצוניים
- יצחק איזק ואלכסנדר קליין, הפולמוסים מסביב ללימוד חיבוריו של רבנו, דעת אתר לימודי יהדות ורוח.
- רפאל זר, איגרת ר"י אלפכאר לרד"ק מתוך הפולמוס על הרמב"ם, מבוא, גוף האיגרת, מראי מקומות וביבליוגרפיה
הערות שוליים
- ↑ הרמב"ם, משנה תורה - היד החזקה, הקדמת הרמב"ם, עמוד 17, באתר HebrewBooks
- ↑ רבי אברהם בן דוד מפושקיירה, דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
- ↑ שבה קנעביל, ספר תולדות גדולי הוראה, הרמב"ם, עמוד 23, באתר HebrewBooks
- ↑ חרם שהטיל ראש הגולה מדמשק, בשנת 1288 לספירה, על הרב שלמה פטיט מעכו שיצא נגד ספרו של הרמב"ם "מורה נבוכים" באתר "דעת"
רישיון cc-by-sa 3.0