פינגוויניים

פינגוויניים
פינגווין מגלן קורא
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה עופות
תת-מחלקה עופות בתראים
סדרה פינגווינאים
משפחה פינגוויניים
סוגים

ראו בגוף הערך.

שם מדעי
Sphenisciformes
תחום תפוצה
קובץ:Penguin range.png

פִּינְגְּוִינִיִּים[1] (שם מדעי: Spheniscidae) היא משפחת עופות ימיים יחידה בסדרת הפינגווינאים, הכוללת 6 סוגים ושבעה עשר מינים. הפינגווינים הם עופות חסרי יכולת תעופה.

מאפיינים

הפינגווין הוא עוף בעל פעילות ימית.

  • לפינגווינים אין כושר תעופה, אך להם כנפיים דומות לסנפירים דוגמת גפיהם של צבי ים, ושבניגוד לעופות מים אחרים, הפינגווינים אינם שוחים באמצעות רגליהם כברבור וכברווז, אלא מתקדמים במים באמצעות אותן כנפים.
  • צורת גופם הידרו-דינאמית ומקלה עליהם להשיג מהירות גבוהה בשוטם במים.
  • משום שאינם מעופפים, לפינגווינים אין עצמות חלולות כיתר בעלי הכנף אשר זקוקים למשקל גוף קל ועצמותיהם המלאות הן יתרון בצלילה לעומק רב.

הפינגווינים הם יצורי יבשה ופעילותם העיקרית במים היא חיפוש מזון. הפינגווינים ניזונים מדגים ומסרטנים אותם הם צדים. ביבשה כמעט שאינם תרים אחר מזון. הם תלויים באוויר האטמוספירי לנשימה ובצלילתם במים הם אוטמים את נחיריהם ומשתמשים במלאי האוויר המצוי בריאותיהם עד אשר אוזל החמצן כמעט כליל ואז שבים אל פני המים כדי לשאוף אוויר מחדש.

כל המינים נפוצים רק בחצי הכדור הדרומי, מיבשת אנטארקטיקה ועד איי גלאפגוס סמוך לקו המשווה. הגדול במינים הוא הפינגווין הקיסרי ששוכן באנטארקטיקה הקפואה והמין הקטן ביותר שוכן באיים החמימים של ארכיפלג גלאפגוס, וזאת על פי כלל ברגמן.

בעת הקינון דוגר הזכר על הביצה אותה מטילה הנקבה, הנקבה יוצאת לים לחפש מזון ועד לשובה הזכר לא עוזב את הביצה לרגע. הפינגווין הזכר ידוע במסירות שלו לתפקיד האב, ולאחר מכן מטפלים יחד באפרוחים. תקופת הדגירה נמשכת כחודשיים ובמהלכה לא אוכל הזכר דבר.

לפינגווינים אורבות סכנות רבות הן מצד טורפים והן מצד האדם. אויביהם בטבע הם חמסנים, עופות החומסים את גוזליהם וביציהם. במים ומחוץ למים עלולים כלבי ים ללוכדם ובמים צדים אותם כרישים ולוויתנים. האדם לרוב אינו ניזון מבשרם של הפינגווינים אך עדיין הוא האיום הממשי לקיומם; מכלית נפט שמתבקעת מציפה שטחים נרחבים בים בנוזל השחור והצמיג אשר מכסה את גופם של יצורים במים ומביא למותם המוקדם. לפינגווינים מנהג ללשלש באותם מקומות שבהם עשו כך הוריהם, ואף לדגור על מצבורי הלשלשת. צברים אלה הופכים ברבות הימים לדשן חקלאי משובח המכונה "גואנו פרו" והאדם כורה בהם בכמות רבה עד כי מחריב הוא מקומות קינון שלמים ומונע בשל מעשיו אלו, הקמת דור חדש של צאצאים אצל הפינגווינים, כי הללו ימתינו עד אשר ישוקמו תילי הלשלשת כדי שישובו להתרבות מחדש.

הגדול במיני הפינגווינים והעוף המפותח הגדול ביותר כיום הוא פינגווין קיסרי (Aptenodytes forsteri) ששוקל עד 45 ק"ג וגובהו עד 122 ס"מ. הקטן ביותר הוא פינגווין זוטר (Eudyptula minor) ששוקל 1.5 ק"ג וגובהו עד 43 ס"מ.

אטימולוגיה

ייתכן כי השם "פינגווין" מקורו לטיני (pinguis = "שמן"). השערה זו מתבססת על איות המילה בשפות כמו צרפתית (pingouin) וגרמנית (pinguin), שבהן האות השנייה היא i, ולא על דרך האנגלית, בה האות השנייה היא e. אחרים גורסים כי מקור שמו של עוף זה הוא דווקא ולשי. הללו טוענים כי זהו הלחם בסיסים של המילה pen (=ראש) עם המילה gwyn (=לבן) המתייחס לאלקה גדולה, עוף ימי דמוי פינגווין שנכחד במאה ה-19 ובקדמת ראשו שני כתמים לבנים. ואולם, המסתייגים מגרסה זו מצביעים על-כך שהיא אינה מתיישבת עם צורות הכתיב שאינן אנגליות; על-כך שאין בנמצא דוגמאות נוספות למילים ולשיות שהשתרשו בלשונות אירופאיות; וכן על-כך שאין לוולשית כל קשר יוצא דופן עם בעל-חיים זה, כזה שהיה מוביל להשאלת הביטוי בשפות אחרות. על-אף שנדמה כי הסברה הראשונה היא המניחה את הדעת, בחר אברהם אבן-שושן להתייחס דווקא אל זו השנייה במילונו, בהוסיפו את הכיתוב "ראש לבן?" בצד המונח, המצביע על מקור אטימולוגי משוער.

מיון

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מילון בעלי חיים נכר (תשל"ב), 1972. האקדמיה ללשון העברית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.