פיקוד התעופה ארוכת הטווח של רוסיה

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: נדרשת הגהה, בעיות תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פיקוד התעופה ארוכת הטווח של רוסיה
Командование Дальней авиации
Flag of the Russian Air Force.svg
דגל חיל האוויר הרוסי
פרטים
כינוי פיקוד המפציצים
מדינה רוסיה  רוסיה
שיוך פיקוד כוחות האוויר והחלל
סוג פיקוד
בסיס האם מוסקבה  מוסקבה
אירועים ותאריכים
תאריך הקמה 1914 / 2009
מלחמות מבצע הרוסי בסוריה
נתוני היחידה
ציוד עיקרי מפציצים אסטרטרגיים מדגמי Tu-22M3, ‏Tu-95MS, ‏Tu-160
פיקוד
יחידת אם חיל האוויר הרוסי
מפקד נוכחי גנרל לויטננט סרגיי קובילאש
מפקדים ראו רשימה

פיקוד התעופה ארוכת הטווח של רוסיה הוא גוף בחיל האוויר הרוסי הכפוף לכוחות האוויר והחלל של רוסיה ואחראי לתפעול כל צי המפציצים האסטרטגיים של רוסיה.

היסטוריה

מפציץ Tu-95MS בשירות חיל האוויר הרוסי, 2011.
מפציץ ה-Tu-160, שנת 2011.
Tu-22M3, 2011.

תאריך הקמתה של התעופה ארוכת הטווח מיוחסת ל-23 בדצמבר 1914, כאשר הקיסר ניקולאי השני אישר את ההחלטה להקמת טייסת המטוסים מדגם "איליה מורומץ". מפקד הטייסת היה מיכאיל שידלובסקי (לשעבר קצין הצי ויו"ר דירקטוריון מפעל הקרונות הבלטי-רוסי, אשר בנתה את מטוסי "איליה מורומץ").

עד אפריל 1917 הטייסת כללה ארבע יחידות קרביות וכ-20 מפציצים. בחודש ספטמבר 1917, הצבא הגרמני הגיע לויניציה, היכן שבאוה עת הוצבה הטייסת, באותה יושמה מדיניות האדמה החרוכה והמטוסים הובערו על מנת שלא יפלו לידי האויב.

בצו של מועצת נבחרי העם (הסובנרקום) מה-22 במרץ 1918, הוחלט על הקמת הלהק הצפוני של מטוסי "איליה מורומץ" בהיקף של שלוש יחידות תעופה קרביות. כך החלה למעשה ההתעוררות של התעופה ארוכת-הטווח של רוסיה, במתכונתה המודרנית.

בשנת 1933, בפעם הראשונה הוקם חיל אווירי של מפציצים כבדים, אשר התחמש במפציצים מדגם TB-3. בינואר 1936 הוקמה הארמייה למטרות מיוחדות ובאותה שנה החיל קיבל לשירותו מפציצים ארוכי-טווח מדגם DB-3. בשנים 1936—1938, הוקמו שלוש ארמיות אוויריות למטרות מיוחדות, אשר היו כפופות ישירות לקומיסר ההגנה של ברית המועצות.

ב-1940 הוקמה תעופת המפציצים ארוכי הטווח של הפיקוד הראשי בצבא האדום (Дальнебомбардировочная авиация Главного Командования Красной Армии ,ДБА ГК) כאשר הארמיות למטרות מיוחדות פורקו. עד אמצע 1941, תעופת המפציצים כללה חמישה להקי אוויר, שלושה חילות אוויר נפרדים וגדוד אווירי נפרד: עם סך כולל של כ-1,500 כלי טיס (13.5% מכלל המטוסים של חיל האוויר של הצבא האדום) וכמעט 1,000 צוותי קרב. בצו של ועדת ההגנה הממלכתית מה-5 במרץ 1942, תעופת המפציצים ארוכי הטווח הפכה ל"תעופה ארוכת הטווח" (Авиацию дальнего действия ,АДД) והוכפפה ישירות לפיקוד העליון. למפקד מונה גנרל אלכסנדר גולובאנוב[1].

על בסיס של ארמיית האוויר ה-18, מועצת השרים של ברית המועצות החליטה ב-3 באפריל 1946, להקים את התעופה ארוכת הטווח של הכוחות המזוינים של ברית המועצות (Дальняя авиация Вооружённых Сил СССР), בתור הגוף המפעיל של המפציצים האסטרטגיים, תחת גוף זה הוכנסו כל יחידות האוויר שהפעילו מפציצים אסטרטגיים בבסיסים בסמולנסק, ויניצה וחברובסק:

  • ארמיית האוויר ארוכת טווח הראשונה. נוצרה ב-9 באפריל 1946 על בסיס איחוד ארמיית האוויר השלישית עם בסיסה בסמולנסק. ב-20 בפברואר 1949, בהתבסס על הנחיית המטה הכללי של הכוחות המזוינים של ברית המועצות שם הארמייה שונה לארמיית האוויר ה-50 לתעופה ארוכת טווח[2]. בעקבות הפחתה במצבת כוח האדם, ב-1 ביולי 1960, הארמייה הפכה לארמיית הטילים ה-50 כשיחידות האוויר הועברו לחסות גוף המפציצים הכבדים הנפרד ששי.
  • ארמיית האוויר ארוכת טווח השנייה. נוצר ב-9 באפריל 1946 על בסיס ארמיית אוויר השצינית ויחידות חיל האוויר שבמחוז הצבאי של קייב עם בסיסיה בויניצה. ב-20 בפברואר 1949, בהנחיית המטה הכללי של הכוחות המזוינים של ברית המועצות שמה שונה לארמיית האוויר ארוכת הטווח ה-43. ב-1 ביולי 1960 בוצע ארגון מחדש.
  • ארמיית האוויר ארוכת טווח השלישית. נוצר ב-9 באפריל 1946 על בסיס ארמיית האוויר השביעית עם בסיסה במחוז מוסקבה (1945-1946), ב-1946 הועבר לבסיס בחברובסק. ב-20 בפברואר 1949 הפך לתעופה ארוכת הטווח ה-65. ב-1953 התפרקה.
  • ארמיית האוויר ארוכת טווח החמישית. הוקמה בשנת 1957, על בסיס יחידץ המפציצים הכבדים ה-84, עם בסיסה בעיר בלאגובשצ'נסק. ב-1 ביולי 1960, הוטמעה אל תוך יחידת המפציצים הכבדים השמינית.

מפציץ Tu-4 שנכנס לשירות ב-1948, הפך למטוס הסובייטי הראשון שנשא נשק גרעיני. מועצת השרים של ברית המועצות החליטה ב-29 באוגוסט 1951 להקמת יחידות צבאיות החמושות בפצצות אטומיות. תחילה יחידות אלה נקראו בשם "יחידת האימון מספר 8" והורכבו מ-22 מפציצי Tu-4. היחידה הייתה מוצבת בשדה התעופה בולבאסובו. למפקד הגדוד מונה הקולונל ו. טרשין. בשנת 1954 הגדוד אורגן מחדש והפך ליחידה 402 בפיקוד הקולונל נ. פאריגין ומעט מאוחר יותר הוקם גדוד נוסף בשם יחידה 291 בפיקוד הקולונל נ. קלינין. שני הגדודים הוכפפו לחטיבה אווירית מיוחדת בשם יחידה 160, בראשה עמד הקולונל ו. טריוחין, שדיווח ישירות לסגן מפקד חיל האוויר.

בשנת 1954 חיל האוויר קיבל לידיו את מפציץ Tu-16. החל מה-1 בינואר 1955 החיל החזיק ברשותו 30 כלי טיס 30 של מפציצים כבדים. בשנים 1954-1955 הוכנסו לשירות מפציצים חמושים בטילי שיוט. ב-1960, עם הקמת חיל הטילים האסטרטגיים שתי יחידות אוויריות שהפעילו מפציצים אסטרטגיים הועברו לאחריות החיל החדש.

ב-1961 שוב נערך ארגון מחדש לגוף המפציצים הכבדים והוא הורכב מהיחידות הבאות:

  • להק התעופה הנפרד השני למפציצים כבדים (בסיס: ויניצה);
  • להק התעופה הנפרד הששי למפציצים כבדים (בסיס: סמולנסק);
  • להק התעופה הנפרד השמיני למפציצים כבדים (בסיס: בלאגובשצ'נסק).

ב-1980, שוב נערך שינוי מבני בלהקי המפציצים הכבדים והוקמו הארמיות האוויריות הבאות:

  • הארמייה האווירית ה-46 של הפיקוד העליון למטרה אסטרטגית (בסיס: סמולנסק);
  • הארמייה האווירית ה-30 של הפיקוד העליון למטרה אסטרטגית (בסיס: אירקוטסק);
  • הארמייה האווירית ה-24 של הפיקוד העליון למטרה מבצעית (בסיס: ויניציה).

כל טייסות המפציצים אוחדו לתוך הארמייה האווירית ה-37 של הפיקוד העליון, עם בסיסו במוסקבה.

פיקוד התעופה ארוכת הטווח הוקמה מחדש ב-25 בפברואר 1988. בתוכה נכללו:

  • הארמייה האווירית ה-30 (שבאירקוטסק);
  • הארמייה האווירית ה-37 (שבמוסקבה);
  • הארמייה האווירית ה-46 (שבסמולנסק);
  • הארמייה האווירית ה-43 להכשרה (שבריאזאן).

לאחר התפרקות ברית המועצות, באפריל 1998, נערך ארגון מחדש בפיקוד המפציצים כשהוכפף לארמייה האווירית ה-37. באוגוסט 2009, במסגרת הרפורמה הצבאית ברוסיה, הארמייה האווירית ה-37 של הפיקוד העליון למטרה אסטרטגית הפך לפיקוד התעופה ארוכת הטווח.

השתתפות במבצעים

מטוס Tu-160 בליווי מטוסי Su-30, בעת משימה בשמי סוריה

מפקדים

  • אלכסנדר גולובאנוב — 1946-1948
  • סרגיי רודנקו — 1950-1953
  • נאלכסנדר נוביקוב — 1953-1955
  • ולדימיר סודץ — 1955-1962
  • וסילי רשטניקוב — 1969-1980
  • איוואן גורבונוב, 1980-1985
  • פיוטר דייניקין, 1985-1988 — מפקד הארמייה האווירית ה-37 של הפיקוד העליון
  • פיוטר דייניקין, 1988-1990 — מפקד התעופה ארוכת הטווח
  • איגור קאלוגין — 1990-1997
  • מיכאיל אופארין — 1998-2002
  • איגור חבורוב — 2002-2007
  • פאבל אנדרוסוב — 2007-2009
  • אנטולי ז'יחארב — 2009-2016
  • סרגיי קובילאש — 16 בספטמבר 2016

חימוש

הפיקוד מצויד במפציצים אסטרטגיים בעל יכולת השמדת נושאות מטוסים, מדגמי Tu-95MS ו-Tu-160, כמו גם מפציצים ארוכי-טווח מדגם Tu-22M3:

מבנה

  • בסיס המשמר האווירי "דונבאס" מספר 6950 (בסיס האם שוכן בבסיס אנגלס) — Tu-160, Tu-95MS.
    • להק משמר התעופה הנפרד (בסיס האוויר דיאגילבו) — מטוסי איליושין Il-78
    • צוות האוויר של בסיס המשמר 6950 (בסיס האוויר שאיקובקה) — Tu-22M3
  • בסיס המשמר האווירי "סבסטופול-ברלין" מספר 6952 (בסיס האוויר אוקראינקה) — מטוסי Tu-95MS
    • צוות האוויר 6952 (כפר סרדני, בסיס האוויר בלאיה) — Tu-22M3
  • מרכז 43 לשימוש קרבי והכשרה מחדש של צוות הטיסה לטווח ארוך (בסיס ריאזאן דיאגילבו) — Tu-22M3, Tu-95MS.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ Голованов А. Е. Дальняя бомбардировочная… Воспоминания Главного маршала авиации 1941—1945. — М.: Центрполиграф, 2007. — (Без купюр). — ISBN 978-5-9524-3033-4.
  2. ↑ Директива Генерального Штаба № орг/1/120030 от 10.01.1949 г.
  3. ↑ Массированные авиационные удары крылатыми ракетами и авиабомбами по объектам ИГИЛ нанесли самолеты Дальней авиации ВКС России : Министерство обороны Российской Федерации
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.