פשפש מיטה

פשפש מיטה
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה פרוקי רגליים
מחלקה חרקים
סדרה פשפשאים
תת-סדרה פשפשים
משפחה פשפשיים
סוג Cimex
מין Cimex lectularius
שם מדעי
Cimex lectularius

פשפש המיטה (שם מדעי: Cimex lectularius) הוא חרק ממשפחת הפשפשיים. הפשפשים בעלי גלגול חסר הכולל שלוש דרגות: ביצה, נימפה ובוגר. פשפשי המיטה הם טפילים חיצוניים, של בעלי דם חם, כמו תרנגולות, עכברים ויונקים אחרים כולל אדם. הטורפים הטבעיים של הפשפש הם בעיקר עכבישים , כמו גם פרוקי רגלים טורפים אחרים. כינויי פשפשי המיטה: "פשפשים", "מעילים אדומים", "משטחי מהגוני".

מקור השם בעברית

פשפש המיטה נזכר עוד בברייתא בשם "פַּשְׁפָּשׁ" וזכה לתיאור המורפולוגי: "ת"ר, פשפש זה, ארכו כרחבו, וטעמו כריחו, ברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו" (בבלי, נידה נח ב).

מקור ותפוצה

מדענים משערים כי הפשפש מלווה את האדם עוד מתקופת השהיה במערות. כיום ניתן למצוא במערות פשפשי עטלפים, שהם קרובי משפחה של פשפשי המיטה. התפוצה של פשפשים נבלמה במדינות שבהן השתמשו בדי-די-טי. בשנים שלאחר הפסקת השימוש בעולם בחומר זה, נרשמה עליה בתפוצת הפשפשים. מאז שנות ה-90 נרשמה עליה משמעותית בתפוצת הפשפשים בצפון אפריקה, אירופה, אוסטרליה ואף בישראל. בסקרים שנעשו בישראל על ידי המשרד להגנת הסביבה התברר כי חלה עליה דרמטית בתפוצת הפשפש בשנים 2008-2006.[1]

מראה פשפשי המיטה

גודל הנימפות נע ממילימטר אחד לארבעה, וצבען חום-צהבהב. בבגרותם הם מסוגלים להגיע באורכם בין חמישה לשישה מ"מ, ואפילו לכמעט סנטימטר אחד כאשר הם מפוטמים בדם. צורתם שטוחה ועגולה בצבעים של אדום כהה, המשחיר כאשר הם מלאים בדם. פשפשי המיטה הבוגרים הם ללא כנפיים ונראים שטוחים.

תנועה ואורח חיים

הפשפשים פעילים בעיקר בלילה. במהלך היום הם מעדיפים להסתתר בקרבה למקום בו ישנים אנשים (במרחק של 2 מטר ולעיתים יותר). צורתם השטוחה מאפשרת להם להיכנס לתוך בקיעים קטנים במזרנים, ארגזי אחסון, מיטות ולוחות. לפשפשי המיטה אין קנים כשם שיש לנמלים ולדבורים, אך נטייתם היא להתקבץ באופן טבעי במקום מסתורם. פשפשי המיטה יכולים להתגורר בקני ציפורים ולכן יש סיכוי גבוה להימצאות פשפשי מיטה בבתים בהם יש מספר קני ציפורים בגג או במחילה (שלאורך הגג).

התפתחות ומחזור חיים

פשפשי המיטה הצעירים (הקרויים נמפה) עוברים שינוי הדרגתי בין חמישה שלבים. הגלמים משירים את הזיפים הקטנים שעל גופם חמש פעמים עד הגיעם לבגרות ותקופת הגולם נמשכת כשישה שבועות. כל שלב בנימפה נמשך בין 4 ל-6 ימים. כל מחזור חיים יכול לנוע בין חודש וחצי (בטמפרטורה של 25 מעלות) לארבעה חודשים (בטמפרטורה של 18 מעלות). באקלים חם הם עשויים להתרבות לשלושה דורות בשנה.

פעילות נימפות ובוגרים קיימת לרוב בטמפרטורה של 13-15 מעלות. ב-36-37 ההתפתחות נפסקת ונקודת התמותה היא ב-44-45 מעלות.

תזונה

פשפשי המיטה ניזונים מדמם של בני האדם על ידי ניקוב העור. הדם שהם מוצצים מועבר הישר אל קיבתם. הם ניזונים בעיקר בלילה (בעיקר בשעות המאוחרות), אך עשויים להיזון גם ביום אם הם רעבים והתאורה חלשה. הגלמים ניזונים ברגע שהם מוצאים לעצמם פונדקאי.

הפשפשים ניזונים במשך שלוש עד חמש דקות ועוזבים את הפונדקאי. הם זוחלים למקום מסתור ונשארים שם במשך מספר ימים על מנת לעכל את הארוחה. כאשר הם רעבים שוב, הם יוצאים ממחבואם ומחפשים פונדקאי חדש. בלא מזון בנמצא, הנמפה מסוגל להתקיים מספר שבועות. הפשפשים הבוגרים מסוגלים להתקיים כחודשיים או יותר ללא מזון.

פגיעתו באדם

הפשפש איננו מעביר מחלות לאדם, אולם מהווה מטרד קשה.

בעת העקיצה מחדיר הפשפש את רוקו לפצע שהוא גורם. כתגובה מכך נוצר סביב העור הנעקץ כתם אדום ומגרד אשר בדרך כלל חולף כעבור שעות או ימים ספורים. הרגישות לעקיצה שונה מאדם לאדם. העקיצה יכולה להוות סיכון, במידה והנעקץ סובל מאלרגיה, כגון פריחה וכדומה. לכ-50% מבני האדם אין רגישות לעקיצות של פשפשים.

מניעה

סימנים הבולטים לנוכחותם של הפשפשים הם סימני כתמי דם וצואה זעירים על הסדינים. הם מופיעים כקבוצה של נקודות שחורות ויראו על מזרנים, בצדם החשוך של רהיטים או במקומות אחרים בהם מסתתרים פשפשים.

פשפשי המיטה מועברים לרוב על ידי מטענים, אביזרי שינה ושאר רהיטי חדרי שינה. ניתן למזער את הסיכויים להבאת פשפשים מן החוץ למקום הלינה על ידי נקיטת האמצעים הבאים:

בזמן מסע - עוד לפני בדיקת המלון, מומלץ לבדוק היטב את המזרנים. להסיר בזהירות את הסדינים, ולבחון את אזור ראש המיטה. לאחר מכן יש לבחון את שני צידי המיטה וכמו כן את לוחות המיטה. אם באחד ממקומות אלו ניתן להבחין בחרקים כלשהם – ככל הנראה אלו הם פשפשי המיטה.

לפני שמכניסים רהיט מהרחוב או ממקום אחר, יש לבדוק אותו היטב. כמו כן, כדאי להיפטר מקני ציפורים בקרבת מקום השינה.

טיפול

כלב בניו יורק המאומן לאתר פשפשים על פי ריחם

את מקום המרבץ שלהם כדאי למצוא במהלך היום. הפשפשים מפרישים מגופם חומר בעל ריח המוגדר כ"מתיקות מחליאה". בארצות הברית יש המאמנים כלבים מיוחדים לגילוי פשפשים.

הדברתם נעשית באופנים הבאים:

באמצעים פיזיקליים:

  • טיפול בקור
    • ריסוס של גז קר על הפשפשים באופן ישיר.
    • הכנסה למקפיא של בגדים או חפצים קטנים בטמפרטורה של -16 מעלות, למשך 10 שעות.
  • טיפול בחום
    • חימום הבית ל-60 מעלות למשך מספר שעות באמצעות תנורים מיוחדים,
    • בקיטור יבש באופן ישיר,
    • טיפול בבגדים נקיים להכניס למייבש כביסה ב-70 מעלות.
  • שימוש בשואב אבק.
  • טיפול בבועת חנק הנקראת "אנוקסיה". מדובר בבועת פלסטיק גדולה, אליה מכניסים את כל החפצים שבבית ואוטמים היטב. אל הבועה מזרימים גז פחמן דו-חמצני ומשאירים סגורה למשך שלושה ימים. משום שהטיפול הכימי בפשפשי מיטה לא נעשה על בגדים, ומשום שחום הורס בגדים עדינים - נמצא שזהו הטיפול היעיל ביותר, אך גם יקר. הטיפול משולב עם הדברה כימית וקיטור.
  • טיפול על ידי כימיקלים:
    • אירוסולים, אבקות (אבקת סיליקה, אדמה דיאטומית) וחומרים נוזלים (במיוחד בחריצים וסדקים)
    • ריסוס בחומרי הדברה כמו קרבמאטים ופירתרואידים. יש המשתמשים בקוקטייל של חומרים, שאמורים לפגוע בפיריון של אלו שישרדו.

יש הממליצים על טפול משולב, הכולל אמצעים פיזיקליים וכימיים.

במחקר בארצות הברית התברר כי חלק מהפשפשים בכל קבוצה עשויים להיות עמידים לחומרי הדברה.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ ד"ר קוסטה מומצ'וגלו, [http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/PestControl/Pests/Bed-Bugs/Documents/CimexWorkshopHebrewFinalFOR%20pdf.pdf פשפש המיטה: ביולוגיה, אפידמיולוגיה וחשיבות רפואית], משרד להגנת הסביבה, ‏16/12/2012
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.