הצד הרחוק של הירח
הצד הרחוק של הירח הוא צדו של הירח שאותו לא ניתן לראות מכדור הארץ. תפיסה שגויה הקשורה לצד הרחוק של הירח היא שמדובר בצד חשוך, אך הדבר נכון רק בזמן "ירח מלא". בעת מולד הירח, דווקא צדו הרחוק של הירח הוא הצד המואר.
כיוון שהירח מצוי בתהודת סיבוב-מסלול עם כדור הארץ, זמן ההקפה של הירח מסביב לכדור הארץ שווה לזמן הסיבוב סביב צירו, ולכן רק צד אחד פונה אל כדור הארץ. תופעות הליברציה והנוטציה גורמות לכך שניתן לראות מכדור הארץ כ־59% משטחו הכולל של הירח.
פני השטח
פני השטח של שני צדי הירח שונים באופן משמעותי זה מזה. הצד הפונה אל כדור הארץ מכוסה ברובו בימים, מישורים בזלתיים נרחבים שנראים בקלות בעין בלתי מזוינת, אך בצד הרחוק של הירח נראים מכתשי פגיעה רבים יותר ושני ימים בלבד (ימת מוסקבה (Mare Moscoviense) וימת הגאונות (Mare Ingenii)).
חקר הצד הרחוק של הירח
בעוד שמפות של צדו הנראה של הירח קיימות מאז המאה ה־17, רק ב־1959 נגלה צדו הרחוק. ב־7 באוקטובר 1959 הקיפה הגשושית הסובייטית לוּנַה-3 את הירח וצילמה את הצד הרחוק. בני האדם הראשונים שראו במישרין אזור זה בירח היו שלושת אנשי הצוות שטסו בחללית אפולו 8. בעת בחירת אתר הנחיתה לחללית אפולו 17 הציע האסטרונאוט הריסון שמיט לנחות במכתש טסיולקובסקי (Tsiolkovskiy) תוך שימוש בלוויין תקשורת במסלול ירחי להעברת תשדורות אך בכירי NASA פסלו אפשרות זו כיוון שהיא מסוכנת מדי. החללית הסינית צ'אנגה 4, נחתה במכתש פון קרמן בצד הרחוק ב-3 לינואר 2019.
ראו גם
קישורים חיצוניים
רישיון cc-by-sa 3.0