ציון הלא תשאלי

צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי הוא שיר כיסופים לארץ ישראל מאת רבי יהודה הלוי. השיר הוא הראשון לקבוצת ה"ציונים", קבוצה אחרונה של פיוטים שהוכנסו לסדר קינות לתשעה באב וכוללים פניות לציון.

נעימות אחדות חוברו לשיר במרוצת הדורות,

מילות השיר

אתרי ארץ ישראל המוזכרים בשיר

ציון הוא כינוי לארץ ישראל וגם לירושלים. בשיר זה הוא משמש ככינוי לארץ ישראל, כפי שניתן ללמוד ממקומות רבים המוזכרים בתנ"ך ונמנים בשיר:

• "לִבִּי לְבֵית-אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ" – שלושה מקומות המוזכרים במסעו של יעקב מארם לארץ ישראל: מחניים בספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ג', פניאל בספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ל"א ובית אל בספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק א'
• "אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁתּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ!" – חברון היא עיר קברי האבות, הטמונים במערת המכפלה.
• "אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְעָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ, הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר, אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ" – הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר מוזכרים בתיאור נדודי בני ישראל במדבר בספר במדבר. הכרמל והגלעד מוזכרים באחדים מספרי התנ"ך. (כגון: נחום א' 4, דברי הימים ב' כ"ו 10, ומיכה ז' 4).
• "עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה – אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ, וְאֶזכֹּר אָהֳלִיבָה – וְאֶמְצֶה אֶת-שְׁמָרָיִךְ!" – אָהֳלָה ואָהֳלִיבָה מופיעות בנבואת יחזקאל, בפסוק: "וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ, וַתִּהְיֶינָה לִי, וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת; וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה, וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה" (פרק כ"ג, פסוק ד'). אלה הן שתי נשים המסמלות את ממלכת ישראל וממלכת יהודה.^[1]

הקשרים מקראיים נוספים בשיר

מלבד אתרים מקראיים יש בשיר מגוון של התייחסויות למובאות מקראיות נוספות.

• אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ! – ברית בין הבתרים (בראשית פרק ט"ו).
• אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָנַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת-עֲפָרָיִךְ – רמז ישיר לתהילים ק"ב 14 - 15: אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן: כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי-בָא מוֹעֵד. טו  כִּי-רָצוּ עֲבָדֶיךָ, אֶת-אֲבָנֶיהָ וְאֶת-עֲפָרָהּ, יְחֹנֵנוּ.
• יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ – ישעיהו הנביא הלך כך, כמתואר בספר ישעיה כ' 1 - 2: בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן, אַשְׁדּוֹדָה, בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ, סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד, וַיִּלְכְּדָהּ.  ב בָּעֵת הַהִיא, דִּבֶּר ה' בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ לֵאמֹר, לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ, וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ; וַיַּעַשׂ כֵּן, הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף.
• אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן – ירמיהו בנבואת המקדש בספר ירמיה ז' 29: גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי, וּשְׂאִי עַל-שְׁפָיִם קִינָה:  כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ אֶת-דּוֹר עֶבְרָתוֹ.
• אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ? – מספר קהלת י"א 7: וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם, לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ.
• שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם, וְאִם הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ? – שנער ופתרוס הן ארצות מרוחקות מארץ ישראל, בקצות העולם דאז. הן נזכרות בכמה מקראות. למשל בספר ישעיה י"א 7: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ--אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם (ישע' י"א 11). האורים והתומים מוכרים וידועים.
• חָסְנֵךְ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ – קשור לספרות החכמה, ומופיע במשלי כ"ז 24: כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם-נֵזֶר, לְדוֹר דור (וָדוֹר).
• אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹקַיִךְ, וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ – נזכר במזמור תהילים קל"ב (פסוק 13) הדן בבחירת ירושלים: כִּי-בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ.
• אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ – דימוי הנזכר בספר ישעיה נ"ח 8: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ.

רעיונות השיר בספר הכוזרי

רבי יהודה הלוי כתב באריכות בספר הכוזרי כמה רעיונות שביטא בשיר זה:

• "חַיֵּי נְשָׁמוֹת – אֲוִיר אַרְצֵךְ, וּמִמָּר דְרוֹר אַבְקַת עֲפָרֵךְ, וְנֹפֶת צוּף – נְהָרָיִךְ!" - הכיסופים לציון ואהבתה שמבוטאים בשיר נמצאים בכמה מקומות בספר. אחד המקומות הוא בחתימת הספר "ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה".

אמצעים ספרותיים

• השיר כתוב במשקל "המתפשט" וכל שורותיו מסתיימות ב"ריך"^[2].
• שאלה רטורית: השיר פותח בשאלה רטורית הופנית אל ציון - "צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ, דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?" – וכולל שאלות רטוריות נוספות - "אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא ה', וְאֵיךְ יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ? ", וכן "אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה, כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת-כְּפִירָיִךְ? אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?" שאלה רטורית אין מטרתה לקבל תשובה, ובשיר זה באות השאלות הרטוריות להציג את מצוקתו של המשורר.

• דימוי: בשיר דימויים רבים, כגון "לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים" והמשך המשפט: "וְעֵת אֶחֱלֹם שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ".

• ארמז: המילים "לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ" הן ארמז לשיר אהבה אחר, שיר השירים, שבו נאמר: "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו" (ז, ט), וכוונתם שכל המצוות נעשות בחו"ל כזיכרון לארץ ישראל, על דרך שיתי לך תמרורים (ירמיה לא כ) שהכוונה שם להעמיד עצי תמר גבוהים כדי שלא תשכח הדרך.

• פנייה אישית: השיר כולו הוא פנייה אישית של המשורר אל ציון אהובתו, מעין מכתב גלוי שהוא מפנה אליה, ומשתף את הקורא בתוכנו.

מעמדו של השיר

חוקר הספרות עזרא פליישר כתב:

"להערצה מופלגת - ומוצדקת - זכה מצד פייטני מרכז-אירופה שירו הנפלא של יהודה הלוי "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". שיר זה איננו פיוט ולא נכתב לשמש בתפקידים ליטורגיים; אבל מוקדם מאד נתקבל בין הקינות לתשעה באב, ועד מהרה החלו פייטנים מחקים בקינות משלהם את משקלו, את פתיחתו, את חרוזו ואת ענייניו".^[3]

השיר בתרבות הישראלית

השפעות השיר ניכרות בתרבות העברית, ובכלל זה בספרות העברית, ונעשה במילותיו שימוש בתנועות פוליטיות.

רחוב ציהתלי ביפו

• בשירה של נעמי שמר, "ירושלים של זהב", השורה "לכל שיריך אני כינור" היא בעקבות "אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ" בשיר.
• בשירו של יוסי גמזו, "בשערייך ירושלים", מופיעה השורה "ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך".^[4]
• בעקבות אירועי ביריה בשנת 1946 כתב הרב משה צבי נריה שיר המתחיל במילים "ביריה הלא תשאלי לשלום אסיריך".
• המושג "אסיר ציון", לתיאור יהודי שנמנעה ממנו האפשרות לעלות לארץ ישראל, מקורו במשפט הפתיחה של השיר.
• בשכונת צהלון ביפו נמצא רחוב ציהתל"י, ראשי תיבות של "ציון הלא תשאלי".^[5]

השיר בתרבות החרדית

• משנות ה-70, השורה הראשונה בשיר הפכה להמנון חרדי-קנאי, בהפגנות לשחרור עצורים. השורה הולחנה על ידי רבי לייב מינצברג לאחר מעצרו של אחד מתלמידיו. השיר משמש עד היום פלגים קציונים ביהדות החרדית ובעיקר את הפלג הירושלמי בהפגנות רחוב שהם עורכים.

לקריאה נוספת

• ח' מרחביה (עורך), קולות קוראים לציון, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, תשמ"א 1981, עמ' 43.

• אביבה דורון, "'ציון הלא תשאלי' - ההתקבלות וסגולת השיר", בתוך: הנ"ל (עורכת), יהודה הלוי - מבחר מאמרי ביקורת על שירתו, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.

• רינה צדקה, רְאה שמש - ספר-לימוד לשירה העברית בימי-הביניים, רכס הוצאה לאור, 1988, עמ' 135-127.

קישורים חיצוניים

• ניתוח השיר באתר תרבות.il
• מבחר ביצועים והקלטות של "ציון הלא תשאלי" בארכיון הצליל, אתר הספרייה הלאומית
• צילה אשחר, ציון הלא תשאלי לרבי יהודה הלוי, באתר "דעת"
• יאיר ליפשיץ, ציון הלא תשאלי, באתר "הזמנה לפיוט"
• "ציון הלא תשאלי", בפרויקט בן יהודה

הערות שוליים