ראמן
ראמֶן (בקאטאקאנה: ラーメン; בקאנג'י: 拉麺 ברומאג'י: rāmen) היא מנת מרק אטריות יפנית. בגרסה הפופולרית שלה, היא מורכבת מאטריות חיטה סיניות בציר המבוסס על בשר או עוף, ומעליו תוספות רבות ומגוונות, בין השאר פרוסות בשר חזיר, דף נורי, בצל ירוק, נבטי שעועית ונארוטומאקי (פרוסת דג מעובד). כמעט לכל אזור או מחוז ביפן קיימת גרסה משלו לראמן: מהטוֹנְקוֹטסוּ ראמן (tonkotsu) של מחוז קיושו עד למיסוֹ ראמן של מחוז הוקאידו.
היסטוריה
מקור הראמן לא ידוע, חלק סבורים שהוא הובא ליפן מסין, בעוד חלק טוענים שהראמן הומצא ביפן בתחילת המאה ה-20. ישנן מספר השערות למקור המילה ראמן. אחת מהן היא שמקור המילה ראמן בצירוף הסיני- 拉麺 (לָה מיאָן), שמשמעותה "אטריות בעבודת יד". השערה נוספת היא כי מוצאה הוא בצירוף 老麺 (לאוֹ מיאָן), שמשמעותה "אטריות ישָנות". עוד השערה היא שמקורה בצירוף 鹵麺 (לוּמיאָָן), אטריות שבושלו ברוטב סמיך ומעומלן. ההשערה הרביעית למקור המילה היא 撈麵 (לאוֹ מיאָן), שמשמעותה לדלות והיא מתייחסת לשיטת הבישול של האטריות: טבילתן במים רותחים לפני שדולים אותן בסלסלה.
בסביבות שנת 1900, מסעדות המגישות אוכל סיני מקנטון ומשנגחאי הציעו מנת ראמן פשוטה, כמה תוספות וציר עם סיר ועצמות בשר חזיר. סינים רבים מכרו בעגלות מזון ראמן וגיוזה לפועלים. כבר בתקופת השווה המוקדמת, הראמן הפך למנה פופולרית לארוחות מחוץ לבית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הקמח שיובא מארצות הברית סחף את השוק היפני. כוחות מזוינים יפניים חזרו מסין וממזרח אסיה, ורבים מהם החלו להכיר את המטבח הסיני ולאחר מכן הקימו מסעדות סיניות ביפן. אכילת הראמן בתקופה הפופולרית שלו עדיין נחשבה למאורע מיוחד שהצריך אכילה מחוץ לבית.
בשנות ה-50 החלו לקרוא לאטריות הראמן "צ'וקה סובה" (中華そば, רומאג'י: chūka soba, מילולית: "אטריות סובה סיניות") או פשוט "ראמן", במקום שמם הקודם "שינה סובה" (支那そば, רומאג'י: shina soba) שמשמעותו דומה, מכיוון שהביטוי "שינה" ("סיני") החלה לשמש בהקשרים גזעניים.
בשנת 1958, אטריות ראמן יבשות להכנה מהירה הומצאו על ידי מומופוקו אנדו, המייסד ויושב ראש הטאויווני-יפני של חברת "מזון ניסין", המייצרת אטריות ראמן להכנה מהירה. משאל שערך הביא לתוצאה שבה רוב הציבור היפני כינה את אטריות הראמן להכנה מהירה כהמצאה היפנית הגדולה ביותר של המאה ה-20, מפני שהדבר היחידי שעל הצרכן לעשות על מנת להכין את המנה הוא להוסיף מים רותחים.
בתחילת שנות השמונים הראמן הפך לסמל תרבותי יפני ולמאכל הלאומי של יפן ונלמד מנקודות מבט רבות. במקביל, סוגי ראמן מגוונים ומקומיים יצאו לשווקים. מוזיאון הראמן נפתח ביוקוהמה בשנת 1994.
קישורים חיצוניים
רישיון cc-by-sa 3.0