רבי אליהו קלצקין

הרב אליהו קלצקין
רבי אליהו קלצקין בערוב ימיו בארץ ישראל (צילום: צדוק בסן)[1]
לידה	כ"ב באב תרי"ב
פטירה	י"ז באייר תרצ"ב
מקום פעילות	לובלין וירושלים
השתייכות	רבני ליטא
תחומי עיסוק	תלמוד, הלכה, פסיקה, דרשות

רבי אליהו קלצקין (קלאצקין; ברוסית: Елья Кляцкин; כ"ב באב תרי"ב, אוגוסט 1852, אושפול, פלך קובנה, רוסיה (ליטא) – י"ז באייר תרצ"ב, מאי 1932, ירושלים) היה רבה של לובלין ושל קהילות רבות נוספות, ומחשובי הפוסקים בדורו. חיבר חיבר ספרים רבים, ספרי שו"ת ודרשות.

ביוגרפיה

רבי אליהו קלצקין נולד באושפול שבפלך קובנה של רוסיה (ליטא) בכ"ב באב תרי"ב (1852), בנם של חיה שרה בת זאב וולף מאושפול ושל רבי נפתלי הרץ קלצקין (תקפ"ג–תרנ"ד), בן למשפחת רבנים מיוחסת, בעל "אילה שלוחה" (תרע"ב), חסיד ליובאוויטש, ששימש באותם ימים כרבה של העיירה, ולימים כרבה של שימבורג (שנברג) שבפלך קורלנד (מצאצאי רבי יעקב ריישר). ארבעה מאחיו שימשו אף הם כרבנים בקהילות שונות: רבי ישראל איסר יעקב קלצקין שימש רבה של ליבנהוף, במחוז דווינסק שבפלך ויטבסק; רבי אברהם קלצקין היה רבה של ליוזנא; רבי שניאור זלמן קלצקין היה רבה של רוגצ'וב; ורבי משה צבי קלצקין, רבה של רומנוב. שני אחים אחרים, דוד וראובן קלצקין, סירבו לשמש ברבנות ועסקו במסחר. מסופר שאמו, שהייתה אף היא ממשפחה מיוחסת, שרפה את מגילת היוחסין שלה, כדי שבניה לא ייסמכו על ייחוסם אלא יקפידו להקדיש את כל זמנם ללימוד תורה.

בהיותו בן 13 כבר התפרסם כעילוי, בקי בכל הש"ס, וחיבר חיבור קצר שבו ביקש להסביר את מחלוקות התנאים והאמוראים בתלמוד, לפי שיטות סדורות, גם כשהנושא המעשי של המחלוקת אינו זהה.^[2] זמן קצר אחר כך נישא לבתו בת ה-12 של נחמן יעקבסון משקלוב, אדם עשיר, קבלן של הממשלה,^[3] שהיה נכדו של רבי אהרן מסטרשלה, מה שהעניק יוקרה לשידוך בסביבה החסידית שבה חי באותה עת.^[4] לפי המסופר, חותנו העמיד לו בביתו חדר לימוד מיוחד, והציב בפתחו שוער שימנע מאנשים להפריעו. בתקופה זו בשקלוב ניהל קשרים תורניים עם רבה של העיר באותה תקופה, רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין.

בשנת תרל"ה (1875), כשהיה בן 23, עקר בעקבות חמיו לבירה פטרבורג, שם נפגש עם המלבי"ם ועשה עליו רושם רב. הוא ביקש להמשיך ללמוד, ולאחר ששמע שישנם ספרים עבריים רבים בספרייה הקיסרית, הלך לבקר בה. בהשפעת העיתונאי מיכאל לוי רודקינסון (פרומקין), קרוב משפחתו (אף הוא נכדו של ר' אהרן מסטרשלה), ששהה בעיר באותה עת, למד בספרייה בכחות עצמו לימודים כלליים ורכש ידע נרחב בשפות (רוסית, גרמנית ולטינית) ובמדעים.^[5] בפטרבורג עזבה משפחת חמיו ועמה אשתו את הדת, ובעקבות כך התגרש ועזב את פטרבורג, כשהוא מותיר בידי אשתו את בנו ושתי בנותיו.

בין השנים תרל"ה-תרל"ו למד ב"קיבוץ הפרושים" באיישישוק, שבו למדו גברים שפרשו מביתם לצורך לימוד רצוף. בראש חודש אלול תרל"ו נישא בנישואים שניים לליבֶּה יֶנטה (ליבא יענטע),^[6] בתו של רבי ברוך מרדכי ליבשיץ (תקס"ט–תרמ"ה), מחבר "ברית יעקב" ורבן של סמיאטיץ, וולקוביסק, נובהרודוק ושדליץ.^[7] בנם משה נפטר בצעירותו בגיל 23 הוא הפילוסוף והפובליציסט יעקב קלצקין.

בתרמ"א התמנה למשרה רבנית ראשונה, בעיירה בּרֶזי (קרטוז-ברזה ) שבפלך גרודנה. חיפושיו אחרי רבנות עיר גדולה יותר באזור מגוריו נתקלו בקשיים, מאחר שבקהילה החב"דית ששלטה בתחום הרבנות באזור זה, ראו כבגידה את העובדה שלא הזכיר בספרו "אבן הראשה" את מנהיגי חסידות ליובאוויטש.^[8]

בתר"נ בחרה בו קהילת טיקטין לרב, אך הוא סירב לכתב הרבנות שנשלח אליו.^[9] בתרנ"ב (1892) נבחר כרבה של לובלין, אך מסיבה כלשהי זכה במינוי בפועל רבי הלל ליבשיץ רבה של סובלק.

משנת תרנ"ד (1894) עד תר"ע (1910) שימש רבה של מריאמפולה. ובשנה זו התמנה לבסוף כרבה של לובלין.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה פעיל מאד במתן היתרי עגונות, לאלמנות המלחמה הרבות, ובפרט אחר פטירת רבי יצחק אלחנן ספקטור.

גדולי הפוסקים מאותו דור נועצים בו כגון רבי שמחה זליג ריגר ורבי מאיר אריק^{[דרוש מקור]}.

בטבת תרפ"ה נפטרה אשתו, בגיל 74,^[6] ולקראת סוף אותה שנה עזב בחשאי את לובלין, מחשש שמא ימנעו אותו בני הקהילה מלעזוב, או שמא פחד מן הכבוד הגדול בו יפרדו ממנו ועלה לארץ ישראל דרך וינה. הוא הגיע ליפו ביום כ' אלול, ומשם נסע לצפת ולירושלים, שבה בחר להשתקע.

הכתובה השלישית של רבי אליהו קלצקין

זמן קצר לאחר בואו לירושלים, מינה אותו רבי יוסף חיים זוננפלד לעמוד בראש ישיבת "אהל משה". בשנת תרפ"ז נישא בשלישית, לאלמנה מושא חן בת חיים יוסף.^[10]

בירושלים היה מעורב בנושאים ציבוריים שעמדו על הפרק: בטבת תרפ"ח חתם על הכרוז הקורא לבטל את החברות בוועד הלאומי. בקיץ תרפ"ט חתם יחד עם רבנים מהשורה הראשונה ביהדות החרדית על קול קורא, לקראת הכנסייה הגדולה השנייה שנועדה להתקיים בווינה בסוף אותה שנה. הוא עצמו לא השתתף בה.

רבי אליהו קלצקין נפטר ב-י"ז באייר תרצ"ב (1932), בשנת ה-80 לחייו, ונקבר בהר הזיתים סמוך לקברו של המהרי"ל דיסקין. רבני ירושלים הכריזו על ביטול מלאכה וקהל גדול ליווהו^[11].

בי"ט באייר נערך מספד גדול בישיבת מאה שערים, בנוכחות רבני ירושלים וקהל גדול. ההספדים נמשכו עד לשעה מאוחרת בלילה ונשאו בהם דברים, הרב הראשי לארץ ישראל הרב הראי"ה קוק, רבי איסר זלמן מלצר, רבי שמואל רפפורט, רבי יעקב משה חרל"פ ורבי יחיאל מיכל טוקצינסקי^[12].

מחיבוריו

• אבן הראשה, ורשה תרמ"ז
• אמרי שפר ורשה תרנ"ו
• אבן פנה, פיוטרקוב תרס"ז (ספר זה יצא שוב בערוב ימיו על ידי מקורבו הרב אלחנן אלימלך שיפמן בשנת תר"צ שם מוסיף הקדמה, ותיקונים בודדים).
• דבר הלכה, לובלין תרפ"א
• מילואים לדבר הלכה, לובלין תרפ"ג
• חיבת הקדש, ירושלים תרפ"ו
• דברים אחדים, ירושלים תרפ"ט
• מלואי אבן ומלואת אבן, לובלין תרפ"ה

לקריאה נוספת

• יעקב קלצקין, "אב ובנו", זוטות, ברלין: אשכול, תרפ"ה.
• יעקב קלצקין, "אבי, ר' אליהו קלצקין", כתבים; הביא לבית הדפוס: אברהם קריב, תל אביב: עם עובד, תשי"ג, עמ' 304–319.

קישורים חיצוניים

• אליהו קלצקין באתר WorldCat Identities
• בן ציון בן משה אייזענשטאדט, ‏אליהו קלאצקי, בספרו דור רבניו וסופריו, כרך א, ורשה: (דפוס האלטער ואייזענשטאדט), תרנ"ה 1895, עמ' 48, באתר HebrewBooks
• הרב משה זעירא, ‏"רבי אליהו קלצקין - אב"ד לובלין: אביו, חמיו ואֶחיו הגאונים", ישורון טו (ניסן תשס"ה), עמ' תשסג–תשצז, באתר HebrewBooks
• 'קלצקין, ר' אליהו ב"ר נפתלי-הרץ', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 84–85 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 1282–1283)
• ירושלים | מת הרב קלאצקין, דבר, 23 במאי 1932

• אייזיק רמבה, בנים אכלו בוסר | האב דחף את בנו לשנאה, מעריב (עיתון), 8 בספטמבר 1967
• הרב זאב אריה רבינר, "שימברג – עיר נעורי", בתוך: בנימין אליאב, מנדל בובה, אלחנן קרמר (עורכים), יהדות לטביה: ספר זיכרון, תל אביב: אגוד יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל, תשי"ג, עמ' 277–280 (ספר יזכור לקהילת לטביה, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 347–350) (על רבי נפתלי הרץ קלצקין ומשפחתו)

הערות שוליים