רבי אשר לעמיל לעווי
| רבי אשר לעמיל לעווי מגאלין | ||
|---|---|---|
 אין תמונה חופשית | ||
| לידה | ה'תקנ"ח | |
| פטירה | ח' בכסלו ה'תרי"א (13 בנובמבר 1850) ירושלים | |
| מקום קבורה | הר הזיתים | |
| מקום פעילות | גאלין וירושלים | |
| רבותיו | רבי שלמה זלמן ליפשיץ ורבי יעקב מליסא | |
רבי אשר לעמיל לעווי מגאלין (ה'תקנ"ח - ח' בכסלו ה'תרי"א, 13 בנובמבר 1850) היה רבה של העיר גאלין שבפולין, ובסוף ימיו דיין בבית הדין האשכנזי בירושלים. מהלוחמים הגדולים במיסיון הירושלמי. התפרסם גם בשל פסיקה שנויה במחלוקת בדין "גר שמל ולא טבל".
ביוגרפיה
נולד בשנת ה'תקנ"ח לאביו רבי אברהם מפוזנא (האגדה מספרת כי רבי אשר לעמיל ואחיו נולדו מברכתו של החוזה מלובלין). בצעירותו למד אצל רבי שלמה זלמן ליפשיץ מוורשה בעל החמדת שלמה, ואצל רבי יעקב מליסא, ואף ערך את ספרו חוות דעת לדפוס. נשא לאשה את בתו של רבי אברהם מרגליות.
כיהן כרב העיר גאלין בפולין, ובשנת ה'תר"ג עלה לארץ ישראל יחד עם שנים מאחיו הצעירים ממנו, רבי נחום לעווי משאדיק, ורבי יעקב יהודה לייב לעווי מסלשין. בירושלים נתמנה כאחד משלושת הדיינים בבית הדין האשכנזי, לצידם של רבי נחמן שלמה הלוי מזאמושץ, ורבי בנימין דב מוילנה.
רבי אשר לעמיל לחם במיסיון הירושלמי, שבאותה עת החל להרים ראש, בכל האמצעים שעמדו לרשותו. מסורת משפחתית אף גורסת כי כי פטירתו בגיל צעיר יחסית, היא בעקבות הרעלה מצד אנשי המיסיון.
נפטר בח' בכסלו ה'תרי"א (13 בנובמבר 1850), ונטמן בהר הזיתים. מקובל שקודם פטירתו אמר כי בעת עצירת גשמים, יעלו על קברו מנין יהודים, כסגולה לגשם, ואכן, סגולה זו נהוגה עד היום.
הפולמוס ההלכתי
רבי אשר לעמיל התפרסם בעיקר בעקבות הוראתו לגר צדק שמל ולא טבל, לחלל שבת. היה זה בשבת מברכים של חודש ניסן התר"ח, רא"ל שמע על גר צדק ממוצא מרוקאי שמל ולא טבל, ולמרות הקור, סירב שגוי יחמם בעבורו את החדר, והורה לו, כי על פי ההלכה דינו עדיין כגוי גמור, ועליו לחלל את השבת, מכיון ש'גוי ששבת חייב מיתה'. מנהיג הקהילה האשכנזית בירושלים, רבי שמואל סלנט שהה באותה עת בחו"ל, במסע ארוך לגיוס כספים עבור היישוב בירושלים, כך שרבי אשר לעמיל פסק את פסקו על דעת עצמו.
הוראתו של רבי אשר לעמיל גרר תגובות חריפות. הראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין יצא בתוקף רב נגד הפסק, ואף רצה להטיל על רבי אשר לעמיל נזיפה. רבני ירושלים האשכנזים גם הם לא תמכו בדעתו של רבי אשר לעמיל, והוא שלח אגרת לורשה לרבי יצחק מאיר אלתר מגור, שהתגורר אז בורשה. בביתו של הרי"מ, התארח בדיוק בעת הגעת המכתב, רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים ושניהם יחד, חלקו על פסיקתו של רבי אשר לעמיל. גם רבי יעקב יוקב עטלינגר מאלטונה, הצטרף לדעתם מעל גבי כתב העת שומר ציון הנאמן ומאוחר יותר הדפיס גם בספרו בנין ציון תשובה בנושא. גם רבי יהוסף שוורץ היה בין מתנגדיו של רבי אשר לעמיל ויצא לאיסור בספרו[1][2].
משפחתו
- אחיו (לרבי אשר היו ארבעה אחים ויהודי פוזנא נהגו לכנותם חמישה חומשי תורה):
- רבי שלמה זלמן לעווי, אב"ד זלאטשוב.
- רבי נחום לעווי, אב"ד שאדיק. מח"ס "אבני קודש".
- רבי יעקב יהודה לייב לעווי, אב"ד שלעשין. לאחר עלייתו שימש עשרות בשנים כראב"ד בירושלים מח"ס "בית לאבות", מייסד כולל פולין בירושלים.
- רבי ישראל לעווי.
- בניו וחתניו:
- חתנו רבי שמואל ממלא מקומו כאב"ד גאלין.
- בנו רבי שלמה זלמן ממלא מקומו כרבה של גאלין.
- חתנו רבי שלמה זלמן לעווי. בן אחיו רבי נחום לעווי.
לקריאה נוספת
- סופה וסערה חלק רביעי. חנוך טוביאס בני ברק תשע"ה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
של טקסט זה לפני הופעתו בערך זה