רבי כלפון משה הכהן

שושלת משפחתו

משפחת הכהן הייתה ממשפחות הכהנים "אבריש" המיוחסות, לפי מסורת משפחתית, לעזרא הסופר. אבי סבו הוא הרב שאול הכהן שהיה אב בית הדין של האי ג'רבה. סבו מצד אביו הוא הרב משה הכהן, מחבר הספר "פני משה", ועל-שמו נקרא. אביו, רבי שלום, חיבר את הספרים "נהר שלום", "חפץ יקר" ו"חיים ושלום", היה אב בית הדין של העיירה זרזיס הסמוכה לג'רבה.^[2]

שמו

הכינוי "כלפון" שנוסף לשמו הוא כינוי חיבה שניתן לו על ידי אמו^{[דרוש מקור]}. מסיבה זו הקפיד להקדים את השם כלפון לשם משה ולהיקרא "הרב כלפון משה הכהן", על מנת שהציבור לא יטעה ויחשוב שהשם כלפון הוא שם משפחתו. למרות זאת, בקרב יהודי ג'רבא השתרש כינויו, והוא נקרא "רבי משה כלפון הכהן".

שנותיו המוקדמות

נולד בשנת ה'תרל"ד, 1874 לרב שלום הכהן ותראכּי, באי ג'רבה בדרומה של תוניסיה. בילדותו ידעה משפחתו שנות עושר ושובע והייתה ידועה בגמילות חסדים ובתמיכתה בחכמי ועניי ג'רבה. בבחרותו הידרדר מצבה הכלכלי של משפחתו, והוא נאלץ לצאת לעזור בפרנסת הבית, בין השאר על ידי הגהת והעתקת ספרים. למד אצל אביו ואצל הרב יוסף ברבי, לימים רבה הראשי של ג'רבה. כאשר נקרא אביו להנהיג את קהילת זרזיס נתבקש מוהרמ"ך לשמש כשוחט לבני הקהילה. בהיותו בן שבע עשרה למד שחיטה אצל הרב בנימין חדאד (השוחט של הרובע הגדול - "חארה צגירה"),^[3] ושימש כשוחט ובודק. עקב תנאי העבודה הקשים, תחת כיפת השמים בימי הקיץ החמים, חלה בקדחת וראייתו נפגעה. למרות זאת, בתחילה לא רצה להפסיק את עבודתו לטובת פרנסת ביתו, ורק לאחר הפצרות רבות חזר לג'רבה להמשיך בלימודיו.

משפחתו

'מוהרמ"ך' נשא ב-1895, בגיל 21, את מסיעדה, בת דודו מצד אמו, הרב אהרן הכהן^{[דרוש מקור]}, ולהם נולדו שלושה בנים וארבע בנות: הרב אברהם מגוץ הכהן שאת ספרו התורני הראשון "ברכת אברהם" חיבר בגיל 14, ושנפטר בגיל שלושים ושלוש לאחר מחלה קצרה. מות הבן השפיע רבות על אביו, אירוע אישי שקיבל ביטוי רב בזיכרונותיו. הרב שושן הכהן, שירש את אביו כרבה הראשי של ג'רבה וחיבר את "מעשה שושן", "פרח שושן", "ממלכת כהנים" ועוד. בן זה נתמנה, לאחר עלייתו לארץ, כרבו של מושב איתן. בן נוסף לא נזכר בשמו בכתבי הרב אלא רק בראשי התיבות רמ"ז שנפטר בגיל ארבעה חודשים. בנותיו הן אַמִימָה (אשר נפטרה לפני נישואיה), פְלִילָה (אשר נישאה לאחי אביה,לאחר שהתאלמן. אחיו מצד אביו בלבד), חְבִּיבָּה ורחל.

מנהיגותו

כשהיה בן עשרים וחמש נדרש לקבל משרת חבר בבית הדין של ג'רבה, אך הוא דחה את ההצעה בטענה שאינו רוצה ליהנות מן הציבור. על אף סירובו, לאורך השנים המשיכו לזרום אליו הצעות לשמש בתפקידים רבניים שונים, לעיתים גם בצירוף הבטחה לפרס גדול ומכובד, אך הוא תמיד סירב.

בשנת 1917, בגיל 43, התמנה לבסוף לחבר בית הדין בג'רבה (לצד הרב ציון כהן יהונתן והרב מרדכי אמייס הכהן, בן דודו מצד אביו), אולם גם אז סירב לכהן בתור ראש בית הדין אלא רק כשלישי בדין, ורק במשך מספר שעות מסוים ביום. למעשה התנאים לא התקיימו, וכל היום הוא היה עסוק בעבודתו כאשר כמעט כל בית הדין של ג'רבה מוטל על כתפיו. מספר פעמים הוא אף שקל להתפטר עקב מצבו הבריאותי מפאת הקושי לעמוד בעומס העבודה. במהלך כהונתו תיקן תקנות חשובות בג'רבה, ועמד על משמר הדת בכל רחבי האי. פרשה מיוחדת בה בלטה מנהיגותו הייתה בעת פלשו הנאצים לג'רבה וביקשו 50 קילו זהב מהקהילה היהודית, היה זה ביום השבת והוא נסע עימם ברחבי השכונות היהודיות וחייב כל יהודי להביא את כל הזהב שיש לו.

פטירתו וקבורתו

בשנת תש"ט, כשהיה בן שבעים וחמש, חלה אנושות. לאחר שיפור קל במצבו הוא הורע שוב, והוא נפטר בג'רבה ביום שבת בי"ח בטבת ה'תש"י (1950). ביום קבורתו כמעט התרוקנו ערי הסביבה מיושביהן היהודים, והשוק הראשי של ג'רבה (אשר רוב החנויות בו היו בבעלות יהודית) נסגר. רבבות אנשים, בהם נציגי ממשל תוניסאיים וצרפתיים, השתתפו בהלוויה. נקבר בג'רבה, אך בז' בחשוון שנת תשס"ו (2005), 55 שנה לאחר פטירתו, הועלו עצמותיו מתוניסיה (דרך צרפת) לישראל, והוא נקבר בהר המנוחות בירושלים על יד הרב שלום משאש. העלאת עצמותיו לארץ הייתה כרוכה במבצע מדיני מורכב אשר היה מעורב בו גם שר החוץ התוניסאי. במסע ההלוויה, שנמשך שלושה ימים^{[דרוש מקור]}, נטלו חלק רבבות משתתפים מישראל, תוניסיה וצרפת, ובהם הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף, שאפיין בדברים שנשא שם את דרכו ההלכתית של הנפטר: אי סטייה, לרוב, משיטת פסיקתו של מחבר הספר שולחן ערוך.

מצבת הרב משה כלפון הכהן בירושלים

על שמו קרויים בתי כנסת, ישיבות וכולל אברכים^{[דרוש מקור]}, ובערים נתיבות ואשקלון קיימים רחובות על שמו. באוקטובר 2010 נקרא על שמו רחוב בשכונת הר חומה בירושלים.^[4]

ניסיונותיו לעלות לארץ

בשנת תרנ"ח, כשהיה בן עשרים וארבע, ניסה לראשונה לעלות ארצה בעזרת ידיד מטריפולי, עמו היה בקשרי ידידות מביקוריו שם בדרכו לרפא את עיניו. אולם, לאחר שהנסיעה כבר הוסדרה, אביו שמע על כך וביקש להניא אותו מלעלות בטענה שלפי חשבונו המשיח יבוא בשנת תרע"ז ועליו לחכות עד אז. על מנת שלא לצער את אביו ר' משה כלפון שמע בקולו וויתר על ההזדמנות לעלות, הזדמנות שהצטער עליה כל ימיו.

כהכנה לעלייה ארצה קנה חלקת אדמה בשכונת בית הכרם בירושלים, ובערוב ימיו, כאשר בריאותו רופפת, החליט לנסות לעלות לארץ פעם נוספת. בשנת תש"ט הוא השיג רישיון עלייה, ובנו שושן יצא לתוניס על-מנת להסדיר את המסמכים. אולם, עקב מחלה נדחתה עלייתו לארץ בשל ההחמרה במצבו הבריאותי, אשר לא השתפר די הצורך עד יומו האחרון.