רבי מאיר ש"ץ

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רבי מאיר ש"ץ
קבר רבי מאיר בן יצחק בעל האקדמות בגוש חלב, לפי אחת המסורות

רבי מאיר בן רבי יצחק ש"ץ נהוראי - הידוע בכינויו "בעל האקדמות" חי בורמיזא במחצית השנייה של המאה האחת עשרה. שם שימש כחזן ומכאן התוספת לשמו - ש"ץ (ראשי תיבות של שליח ציבור).

כחזן, בימים ההם, לא הסתפק בתפילה לפני העמוד, אלא אף חיבר פיוטים, אשר רבים מהם הפכו לחלק בלתי נפרד מן התפילה עד ימינו.

החשוב בפיוטיו והידוע שבהם הוא הפיוט "אקדמות" הנקרא בחג השבועות.[1]

שיטתו בכתיבת פיוטים

רבי מאיר משלב בפיוטיו דברי הלכה ואגדה מן המשנה, הבבלי, הספרא, ויקרא רבה, מדרש תהילים, שיר השירים זוטא, ועוד מקורות. רבי מאיר ניכר בהקפדה המדויקת על משקל התיבות, בחריזה המושלמת בשני עיצורי שורש לפחות, ובחריזות הפנימיות התכופות. בפיוטיו המאוחרים ניכרת גישה חופשית יותר, כנראה בהשפעת הפייטנות הספרדית, שהגיעה לאשכנז (גרמניה) דרך צרפת.

מהפיוטים שחיבר

"תפילה תיקח תחינה תבחר"
התחינה נאמרת בסליחות לערב ראש השנה נוסח אשכנז, ומתארת את מעשה קרבן התמיד שבכל יום. פיוט זה מוכיח, שבזמנו של ר' מאיר ש"ץ, נאמרו הסליחות בשעות הבוקר המוקדמות, ולא בלילה.
החידוש בפיוט זה הוא, שרבי מאיר כתבו במשקל ספרדי. מאז החרו החזיקו אחריו פייטני אשכנז, וכתבו גם הם פיוטים במשקל ספרדי.
"ויושע אור ישראל"
פיוט זה נהגו לאמרו במנהג וורמייזא ביום האחרון של פסח, ולפי מנהג פולין אומרים אותו בתור יוצר לשבת הראשונה לאחר חג הפסח.
"אדיר ונאה"
פיוט זה נהגו לאמרו בוורמייזא ביום שני של שבועות ולפי מנהג פולין ביוצר לשבת אחר שבועות.
"אור יום הנף"
הפיוט נאמר בחוץ לארץ בליל יום טוב שני של פסח, ליל קצירת העומר בבית המקדש. בפיוט זה מתאר ר' מאיר את טקס קצירת העומר, הכנת העומר והנפתו ביום ט"ז בניסן המכונה במשנה 'יום הנף' בירושלים. בנוסף הוא משלב דברי אגדה רבים העוסקים במעלתו ובמטרתו של העומר. סיום הפיוט הוא שיר הלל לירושלים, וברכה לכל הציבור שיזכו לראות בבנין בית המקדש.
"ומצות אפו ויאכלו בלילי חג פסח"
לא כל פיוטיו של רבי מאיר נכנסו לסדר התפילות של עם ישראל. מתוך פירוש התוספות[2], אנו רואים כי פיוט זה נתחבר על ידי רבי מאיר, אך לא זכה להיכנס לסדר התפילות.

חשיבותו

כעולה מתוך פיוטיו

הפיוט אקדמות אשר חובר על ידי רבי מאיר, הוא הידוע מבין פיוטיו. פיוטיהם של מחברי הפיוטים בדורות שלפני רבי מאיר, כרבי אלעזר הקליר, וכן הפיוטים של מחברי הפיוטים בדורות שאחריו, כרבי ישראל נג'ארה השתלבו בתפילות. אך רק הפיוט אקדמות נאמר בעת קריאת התורה, דבר המעיד על חביבותו של הפיוט בעיני הציבור, ושל ההערכה למחברו.

אזכורו בראשונים

רבי מאיר ש"ץ הוזכר מספר פעמים בספרי הראשונים כגון התוספות במסכת ראש השנה (יא א).

רש"י, אשר למד בישיבה בורמיזה שם היה רבי מאיר שליח ציבור, בתשובותיו, מביא ראיה במקומות בהם היה ספק בנוסח התפילה, מהנוסחאות אשר שמע מפי ר' מאיר. בכל המקומות האלה רש"י מזכיר את רבי מאיר בכבוד גדול.

בסדורו (ה' ר"ה) הוא כותב: "ושמעתי מפי אותו צדיק ר' מאיר ב"ר יצחק".

בשבולי הלקט (ס' ר"צ) יש בתשובת רש"י: "ושמעתי מפי אותו צדיק ר' מאיר ב"ר יצחק זצ"ל".

במחזור ויטרי ס' קנ"ה הוא כותב: "ר' מאיר ב"ר יצחק ש"ץ מורמישה דקדק, שצריך לאמר "עלינו ועל כל עמו ישראל".

בכתבי יד נאמר עליו: "וליכא מאן דידע לרצוי קמיה מריה על פי הגדות והלכות ודינין כמותו" (ואין מי שידע לרצות לפני אדונו וכו').

מסורות הקשורות בשמו

אגדה עממית

אגדה עממית, שלה גרסאות שונות, מספרת על שליח שנשלח ממקום מושבם של עשרת השבטים שמעבר לנהר סמבטיון, הנהר הזורק אבנים בכל ימות החול, כדי לגייס יהודי שיילחם בכומר באשכנז, שהרג בכישופו יהודים. רבי מאיר עבר את הנהר בשבת משום פקוח-נפש, ולא היה רשאי לשוב למקומו בשבת, על-כן נשאר ושם נטמן. לפי גרסה אחרת, מטרת המסע שלו הייתה הפוכה, לסייע ליהודים מעבר לסמבטיון שסבלו מרדיפות.[3].

הרב יהודה לייב פישמן מימון משער שאגדות מסוג זה התבססו על מציאות כלשהי, ולפיכך מתאר אפשרות של מאורע שאינו קשור כלל לסמבטיון: אחד מן הכמרים באשכנז, שהיה שונא ישראל השתדל להביא את דיבתם רעה, ולהלשין עליהם לפני המלך. הכומר דרש מאת היהודים, כי יבואו להתווכח עמו בפני המלך, בענייני האמונה. היהודים בקשו מאת המלך לתת להם ארכה כדי שיספיקו להביא אחד מחכמי ישראל המובהקים שידע מה להשיב לכומר. הם הביאו ממרחק את הרב רבי מאיר בר' יצחק, והוא הצליח בחכמתו, לנצח את הכומר ולהציל את היהודים, ועל-אודות הנס הזה, נתחברה מגילה מיוחדת, שהיו קוראים אותה בחג השבועות.[3]

מקום לידתו וקבורתו

רבי מאיר חי ופעל בורמיזא, אך אין עדות ברורה לכך שאכן נולד בעיר זאת. לפי הרשימות ההיסטוריות בעיר, ובספר "הזכרת נשמות" של קהילת וירמיזה מוזכר רבי מאיר, וכך כתוב: "רבנו מאיר בר יצחק שליח צבור שתיקן שבחות למקום" ויש להניח כי אם בקהילת ורמיזה נהגו להזכיר את נשמתו, הרי שנקבר בורמיזה. אבל בכל זאת ישנה מסורת עממית, האומרת, כי רבי מאיר בר' יצחק בעל ה"אקדמות" בא לעיר לובלין שבפולניה ושם מקום מנוחתו. ישנה גם השערה עממית אחרת, כי רבי מאיר בעל הנס הקבור בטבריה, זהו רבי מאיר בעל "האקדמות", שלפי האגדה המסורתית היה מלומד בנסים. אבל אין זו יותר מהשערה עממית. מסורת נוספת היא כי בעל האקדמות, אכן נקבר בארץ ישראל, וקברו נמצא ביישוב הערבי ג'יש (גוש חלב).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ יוסף יהלום, מיכאל סוקולוף, מנהגן של ישראל תורה היא... לשורר שיר הקדוש הזה, באתר הארץ, 24 במאי 2003
  2. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף יא עמוד א
  3. 1 2 יהודה לייב פישמן מימון, ה"אקדמות" ומחברו

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.