רבי מנחם המאירי
רבי מנחם המאירי | ||
---|---|---|
לידה | 1249 | |
פטירה | 1315 (בגיל 65 בערך) | |
כינוי | המאירי | |
השתייכות | בית המדרש בפרובנס, מושפע מאד משיטת הרמב"ם | |
תחומי עיסוק | פרשן מקרא, פרשן תלמוד, פוסק ופילוסוף | |
חיבוריו | פירושו לתלמוד - "בית הבחירה", חידושים על התלמוד, ספר "מגן אבות", "חיבור התשובה"; פירוש לספר תהילים ופירוש לספר משלי; "קריית ספר" וספרים נוספים שככל הנראה אבדו. | |
רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי (גם "דון וידאל מפרפיניאן", אך מוכר בעיקר כ'המאירי'; ה'ט'-ה'ע"ה, 1249–1315?) מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס. תושב העיר פרפיניאן שבפרובאנס (כיום בחבל לנגדוק-רוסיון שבדרום מערב צרפת). היה תלמיד של רבי ראובן בן רבי חיים בעל ספר התמיד.
חיבוריו
בית הבחירה
ערך מורחב – בית הבחירה למאירי
חיבורו המרכזי הוא ספרו ההלכתי - "בית הבחירה" על התלמוד. בחיבור זה הוא מביא סיכום על דרך הפשט של הסוגיות עם נטייה לדברי הרמב"ם, וסיכום של דעות הפוסקים בדורות לפניו, וכותב את מסקנות הסוגיא בהלכה ומוסר היוצאים ממנו. לשונו העברית הברורה וסגנונו המיוחד מסייעים משמעותית להבנת דברי התלמוד. בהקדמה לספרו הסביר למה קרא לספרו "בית הבחירה", "להיות רוב חיבורי זה כולל דברים הנבררים באין תערובת קושיא ותירוץ ומשא ומתן".
בחיבור מצויות פרשניות הן מאשכנז והן מספרד. מלבד זאת, בניגוד לרוב פרשני התלמוד, הרבה המאירי להשתמש בתלמוד ירושלמי לצורך פרשנותו, ולפניו היו מונחות נוסחאות של חיבור זה, שאינן בידינו כיום.
חיבורים נוספים
המאירי כתב ספרים רבים, והיה אחד מגדולי המחברים בתולדות ישראל. מלבד "בית הבחירה" חיבר המאירי "חידושים" על התלמוד, בו הוא מפרש את המשא ומתן של התלמוד, אך רק חידושיו על מסכת ערובין וביצה שרדו. חידושיו על מסכת ביצה נדפסו בברלין בשנת ה'תרי"ט. חידושיו על מסכת עירובין נדפסו על ידי מוסד הרב קוק בשנות ה'תשל"א-ה'תשמ"ח, עם הערות וביאורים מאת רבי שמחה זיסל ברוידא.
כמו כן כתב את ספר "מגן אבות", בו הוא דן ב-24 נושאים הלכתיים שונים. את ספר זה כתב המאירי בעקבות מחלוקת עם תלמידי הרמב"ן שרצו להנהיג בפרובנס את מנהגי רבם, והוא ביקש להגן על מנהגי המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו.
המאירי חיבר גם:
מתפיסותיו העקרוניות
בנוסף להיותו של המאירי איש תלמוד והלכה מובהק, הוא גילה עניין בפילוסופיה ובמדע. המאירי הושפע במיוחד ממשנתו של הרמב"ם. בוויכוח הגדול שהתפתח בעקבות ספרו של הרמב"ם 'מורה נבוכים' והחרם שהטיל הרשב"א על לימוד הפילוסופיה, התנגד המאירי לחרם ותמך ללא סייג בעמדת המגינים על עמדת הרמב"ם, וטען שאין בכך כל פסול[2].
בנוסף ראוי לציון גם יחסו של המאירי לגויים. בפירושו הוא עומד על כך שהאיסור לתת להם מתנות לא נאמר ב- "אומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלהות", ולפיכך אינו חל על המוסלמים, ואף לא על הנוצרים, שלדעתו אף הם אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה.
דוגמה לכך ניתן להביא מדבריו על מסכת עבודה זרה דף כא' בדין מכירת בתים לגויים: "ולעניין פסק, דבר זה לא נאמר אלא בארץ, ובזמנים שהזכרנו." ... "שדבר זה עיקר איסורו לאותם עובדי האלילים שהיו אליליהם בבתיהם ומקטרים ומזבחים להם שם:"
יש הטוענים, שדבריו אלה של המאירי נאמרו מתוך חשש מן הנוצרים, ואינם משקפים את דעתו האמיתית. עמדה זו נדחתה על ידי יעקב בלידשטיין, אשר הראה כי עמדתו ביחס לגויים חוברת לדיונו הייחודי באשר לגר תושב וכי התלבטויותיו של המאירי וניסוחיו מורים כי אין המדובר באפולוגטיקה.[3] כך סבר גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר קבע, "שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם".[4]
לקריאה נוספת
- שמואל מירסקי, "תולדות ר' מנחם המאירי וספריו", בתוך: חיבור התשובה, ניו יורק תש"י, עמ' 1-74.
- רבי דוד צבי הילמן, "לשונות המאירי שנכתבו לתשובת המינים", בתוך: צפונות, בני ברק תשמ"ט, חלק א' עמ' ס"ה-ע"ב.
- עדיאל ברויאר, "על שאלת זהות "ה"מ יצ"ו" המובא בחידושי המאירי לעירובין", בתוך: חצי גבורים[דרושה הבהרה], לייקווד ניו ג'רזי, אלול תשע"ד, עמ' ת"מ-תמ"ז.
- בין תורה לחכמה: ר' מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס - משה הלברטל, הוצאת מאגנס, 2003
- הרב יעקב חיים סופר (הנין), "בענין התוארים לחכמי ישראל במשנת הרב המאירי", בתוך: מנוחת שלום, ירושלים תשס"ב, חלק ה' עמ' קצ"ג-קצ"ט.
- יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, ירושלים תשכ"א, עמ' 116-128
- אפרים אלימלך אורבך, "שיטת הסובלנות של ר' מנחם המאירי – מקורה ומגבלותיה", בתוך: פרקים בתולדות החברה היהודית בימי-הביניים ובעת החדשה – מוקדשים לפרופסור י' כ"ץ, ירושלים תש"מ, עמ' לד-מד
- יעקב בלידשטיין, "יחסו של מנחם מאירי לנוכרי", ציון נא (תשמ"ו), עמ' 153-166
קישורים חיצוניים
ספרים
אודות
- "מְאִירִי, מנחם בן שלמה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 78, באתר HebrewBooks
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רבי מנחם המאירי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1044–1051, באתר HebrewBooks
- רבי מנחם המאירי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אברהם גרוסמן, האישה במשנתו של המאירי, באתר "דעת"
- אליקים קרומביין, כוונת הלב במצוות: ערך מול הלכה בתורתו של רבנו מנחם המאירי
תקופת חייו של רבי מנחם המאירי על ציר הזמן |
---|
![]() |
הערות שוליים
- ↑ ראה הרב יעקב חיים סופר (הנין), דברי יעקב חיים, ירושלים תשע"ו, עמ' צ"ה.
- ↑ תשובתו נדפסה בסוף בית הבחירה על מסכת אבות בהוצאת מכון אופק, ירושלים תשנ"ח.
- ↑ יעקב בלידשטיין, יחסו של מנחם מאירי לנוכרי, ציון נא, תשמ"ו, עמ' 165-166
- ↑ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה, ירושלים, תשמ"ה, אגרת פט.
פרשני התלמוד בימי הביניים בפרובאנס | |
---|---|
|

רישיון cc-by-sa 3.0