רבי משה פרובינצאלו

רבי משה פרובינצאלו או פרובינצאלי (ה'רס"ג - ד' באלול ה'של"ו, יולי 1576) היה רב וראש ישיבה במודינה ומנטובה.

תולדות חייו

נולד באיטליה, כנראה בעיר רוזה , ולכן לפעמים מכונה "רבי משה די רושו" או "דרוזה"[1], למשפחה שגורשה מפרובנס בשנת 1501. לא ברור בדיוק מי היו רבותיו. מצד אחד, אחד מחכמי דורו, רבי עזרא טרבוט כתב עליו: "ולפי הנראה שימש תלמידי חכמים כל צרכו", אולם הוא עצמו[2], מציג שיטה חדשה לפיה בדורותינו אין צורך ללמוד דווקא מפי רב, אלא הלימוד מהספרים מספיק, ויתכן שאף הוא גדל בתורה בצורה כזו, מבלי ללמוד מפי רב מסוים. כנראה בצעירותו כיהן כדיין בקהילת מודינה. בהמשך כיהן כרב קהילת האיטליאנים ("הלועזים") במנטובה, שם עמד בראשות ישיבה לקבוצת תלמידים שנקראה בפיו "החבורה". בין תלמידיו נמנו רבי יהודה מוסקאטו ורבי מנחם עזריה מפאנו[3]. לצד זאת, העביר שיעורים בבית הכנסת הגדול בעיר, דבר שעורר את זעמו של הרב יעקב קלונימוס, מרבני קהילת האשכנזים במנטובה[4].

בשנת ה'ש"ח עמד במרכזו של ויכוח, כאשר הכריז חרם על ר' משה בן שושן, שליחו של רבי יוסף קארו מצפת להדפסת ספרו בית יוסף, לאחר שהאחרון סרב לבוא ולהעיד לפניו בדין תורה בסכסוך בין המדפיסים מסביונטה, הסמוכה למנטובה. רבי משה בן שושן, מצדו החרים את ר' משה פרובינצאלו, משום שסבר שהחרם כנגדו היה שלא כדין. רבני צפת, קרימונה, ר' משה באסולה ורבי יעקב ישראל פינצי תמכו בחרמו של ר' משה בן שושן, ואילו רבי מאיר קצנלנבוגן, רבי יצחק לאטאס ורבי ברוך חזקיטו תמכו ברבי משה פרוביצאלו[5]. לפי כמה מקורות, בעקבות אירוע זה הדוח מתפקידו, אך הוחזר אליו כעבור זמן קצר[6].

הפולמוס החריף ביותר שר' משה פרובינצאלו עמד במרכזו היה הפולמוס אודות הגט שנודע כ""גט תמרי-ונטרוצו", בשנים ה'שכ"ה-ה'שכ"ו. גט זה, שסודר בבית הדין בונציה, נפסל על ידי כמה חכמים, ובראשם ר' משה. חכמי ונציה דרשו בפניו שיתייצב בפניהם לנמק את טענתו, אך הוא סרב. בתמיכת רבים מחכמי איטליה, הוציאו רבני ונציה פסק דין: "שלא ידון רמ"ף ולא יורה ג' שנים מהיום שבו יודה לדעתם של שאר הרבנים ויפסיק את ערעורו על הגט". אל חכמי איטליה הצטרף הרדב"ז, שהגדיל לפסוק: "ולא יקראוהו עוד בשם רב ויתנצלו את עדיו". לעומתם, רבי יוסף קארו יצא להגנתו של ר' משה. אמנם, ביטול ההכרה בסמכותו לא שינה את מעמדו בקרב בני קהילתו במנטובה, וכן המשיך להשיב תשובות לרחבי איטליה. ר' משה הוחזר לתפקידו רק באחרית ימיו, בשנת ה'של"ה, בתיווכו של רבי אליעזר ב"ר אליה הרופא אשכנזי (נכדו של רבי יוסף קולון), שבתחילה נמנה על מחרימיו של ר' משה אך משהתוודע אליו פעל בקרב חכמי ונציה להחזרתו לתפקידו.

למרות הפולמוסים והחרמות כמנגדו, הוא התקבל באיטליה ומחוצה לה, ומוזכר בהערכה על ידי הרמ"א [7], רבי שמואל קאיידנובר[8], רבי יוסף קארו[9], רבי משה מטראני [10] ועוד. החיד"א כותב[11] כי רבי משה זכות אמר: "שלא ישגיחו בתשובות אחרונים כי אם התשובות שרומז הרב כנסת הגדולה ומהר"ם פרובינצאל". רבי עזריה מן האדומים כותב[12] כי את החיבור "כסף משנה" שלח רבי יוסף קארו לר' משה פרובינצאלו על מנת שידפיסו במנטובה.

נפטר בד' באלול ה'של"ו. תלמידו רבי יהודה מוסקאטו כתב עליו הספד{{הערה נפוצות יהודה דרוש לג}}.

פסקיו

בתשובותיו ניכרת מגמתו להגן ולחזק את מנהגי יהודי איטליה[13], למשל בהעדפת ייבום על חליצה[14] התרת סתם יינם בהנאה [15] ועוד. תשובה משמעותית שפרסם היתה בענין הדפסת ספר תורה על קלף, בה הוא מסיק לאסור[16]. אסר חבישת פאה נכרית ככיסוי ראש[17] ומשחק בכדור בשבת[18]. כמו כן, חייב הנחת תפילין בחול המועד, בהעדפתו את תורת הנגלה, בניגוד לעמדת הרמ"ע מפאנו, שמטעמים קבליים פסק שלא להניח תפילין בחול המועד.

כתביו

תשובות רבות ומכתבים שכתב פורסמו בכתבי עת שונים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ למשל באבקת רוכל סימן רצג ועוד
  2. ↑ שו"ת מהר"ם פרובינצאלו סימן ו
  3. ↑ שו"ת רבנו משה פרובינצאלו סי' סב
  4. ↑ קופפר, עמ' קמב
  5. ↑ מבוא הרב יוסף בוקסבוים לשו"ת "מתנות באדם", עמ' 30
  6. ↑ ראו שוורץ, עמ' 15-16
  7. ↑ שו"ת הרמ"א סימן נט
  8. ↑ שו"ת אמונת שמואל סימן ד
  9. ↑ אבקת רוכל סימן קצה
  10. ↑ שו"ת המבי"ט חלק ב סימן קלח
  11. ↑ שם הגדולים מערכת גדולים קעא
  12. ↑ מאור עיניים, מהדורת בן יעקב, א עמ' 242
  13. ↑ כפי שהעיד על עצמו בסי' יח וסי' נו
  14. ↑ רבי יצחק למפרונטי, פחד יצחק ערך 'חליצה'.
  15. ↑ סי' לט
  16. ↑ יתכן שזהו "אחד מן החברים" שעילהם התבסס הרמ"ע מפאנו בתשובתו, סימן צג.
  17. ↑ סימן צ
  18. ↑ סימן נג
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.