רבי שבתי כהן
רבי שבתי כהן (הש"ך; ה'שפ"ב - א' באדר א' ה'תכ"ג) היה רב ופוסק הלכה, מחבר פירוש הש"ך על השולחן ערוך.
תולדות חייו
רבי שבתי[1] נולד בעיירה אמסטיביו בפולין, שם שימש אביו, רבי מאיר הכהן, ברבנות. למד בקז'ימייז' בישיבה של רבי יהושע העשיל בעל "מגיני שלמה"[2] ידידו ושותף לימודים של אביו. כן למד בישיבה של רבי נתן נטע שפירא בעל "מגלה עמוקות" . רוב ימיו חי בליטא. אביו רבי מאיר היה תלמיד חכם ידוע, ורבי שבתי למד תורה אצלו ואצל גדולי תורה נוספים (כדוגמת רבי העשיל), וכבר בילדותו נודע כעילוי מופלג, נישא לינטה-לאה, בתו של שמעון וולף, אחד מעשירי וילנה שהיה נכדו של הרמ"א, וישב בוילנה כשהוא סמוך על שולחן חותנו.
כבר בצעירותו נחשב לאחד מגדולי הפוסקים. בשנת תי"א מונה לחבר בית הדין של וילנא (אצל רבי משה לימא בעל החלקת מחוקק), על מקום רבי הלל בן נפתלי הירץ ה"בית הלל". בתקופת הגזירות שהחלה בעת המלחמה בין פולין לרוסיה, בעת כיבוש ווילנא בידי הרוסים בשנת ה'תט"ו גלה מווילנא ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם נתקבל לרב, אך נפטר לאחר זמן קצר.
משפחתו
- אביו הרב מאיר הכהן אשכנזי כ"ץ מחבר ספר שו"ת גבורות אנשים, אב"ד אמסטאוטי ומוהילוב (נקרא מוהילוב על הדנייפר, להבדיל ממוהיליב-פודילסקי שעל יד נהר הדניסטר).
נולד בפרנקפורט לאביו רבי משה, למד אצל מהר"ם מלובלין, ורבי יהושע פלק כץ מחבר ספר 'סמ"ע'.
את אמו מזכיר הש"ך בחיבורו על יו"ד[3]: "וכן ראיתי מהגבירה הרבנית אמי תי' ומשאר נשים צדקניות חכמניות שנזהרו בזה".
מסופר מפי נכדו, רבי משה, שבלמדו גמרא בחברותא עם ידידו רבי יהושע העשיל חריף מקראקא מחבר ספר 'מגיני שלמה' על פירוש רש"י. החליטו שלא לעיין בפירושי רש"י ותוספות על הגמרא, אלא לעיין לבדם. רבי יהושע חריף כיון תמיד לפירושו של רש"י, ורבי מאיר לפירושם של התוספות.
הספיק לראות את חיבורו הגדול של בנו, ואף לכתוב שיר קצר, עם ראשי תיבות של 'מאיר הכהן חזק':
דברי אבי המחבר בשפה ברורה מדבר
- מה ברי ובר בטני במעשה ידיך ארנן
- אלקים יחנך בני אל ה' אתחנן
- ישמח לבי גם אני אם חכמתך בחוץ תרונן
- רב עוד יוסיף בני ספרים בתבונה לכונן
- הלא יסכימו בעלי האסופות מרנן ורבנן
- כי חכים ברי בטריפות כרבי יוחנן
- האל יגן בעדו כצפרים עפות לנחותו בעמוד הענן
- נמלצו לחכי דברי היפות יעלו חן כרב חנן
- חזק קריותנו השרופות ירושלים נוה שאנן
לא ידוע מתי נפטר, אם בשנת ה'ת"ה או בשנת ה'ת"ג (על פי מצבה של "האלוף מוהר"ר מאיר במוהר"ם כ"ץ" שיש מיחסים אליו), או שנפטר בפרעות ת"ח ות"ט.
- אחיו הרב יונה נחום כהנא, אב"ד סוכטשוב שבפולין, למד אצל אביו ואחיו, ולאחר מכן בסלוצק אצל רבי יעקב מטומשוב. חתנו של רבי אהרן שמואל קאיידנובר, וסבו של הרב גדליה משה כהנא מחבר ספר 'חמד משה'.
- אחות נוספת הייתה אמו של רבי מאיר אייזנשטאט.
אגדה מספרת שאיבד את בתו התינוקת ביער כשברח מביתו בשנת ה'תט"ו, שנה בה כבשו הרוסים את ווילנא, ומלך או שר מקומי מצא אותה, וגידל אותה כנסיכה ללא שתדע את מוצאה היהודי, ובאורח פלאי, החליטה להצטרף לעם היהודי, ומצאה את אביה שזיהה אותה כבתו[4].
בן אחד ידוע לנו בשם 'משה', והוא אבי 'יצחק' שהביא לדפוס את ספרו של סבו 'גבורת אנשים'.
ספריו
שפתי כהן על השולחן ערוך
הש"ך הספיק לכתוב ספרים רבים וחשובים, המפורסם בהם הוא הספר 'שפתי כהן' (בקיצור ש"ך, ועל שמו כונה הש"ך) על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט, שרבי שבתי פרסם בקרקא בשנת ת"ו, בהיותו בן 24. המגן אברהם מציין בכמה מקומות[5] שיש בידו חיבור מהש"ך אף על שולחן ערוך אורח חיים, ואף מעתיק מהגהות אלו[6]
באותה שנה יצא לאור בלובלין גם הספר 'טורי זהב' על חלק "יורה דעה" מאת ר' דוד הלוי סגל (הט"ז), שהיה פוסק זקן ומפורסם, וחתנו של הב"ח, הש"ך השיג על ספרו השגות בשם "נקודות הכסף", שעל חלקן השיב הט"ז ב"דף אחרון", ועל תשובות אלו ענה הש"ך בחריפות ב"קונטרס אחרון" (ה"דף" וה"קונטרס" נדפסו בסוף הכרך הראשון של חלק יו"ד, במהדורות הגדולות של השו"ע).
מעניינת התבטאותו של הש"ך אודות השגותיו על הט"ז, בה מתאר את ביקורו של הט"ז אצלו:
אל יעלה על לב הקורא בספרי זה שמפני שהיה לי ח"ו מחלוקת עם הבעל טורי זהב או שיש לי בלבי איזו טינא עליו חברתי השגות על ספרו, כי הלא נודע לכל כי נתקיים בנו "את והב בסופה"[hebrew 1], ו"התורה מחזרת אחר אכסניה שלה"[7], שנעשיתי אכסניה להבעל טורי זהב, והיה אצלי שלשה ימים וכבדתיו כבוד גדול אשר לא יאומן כי יסופר וגם הוא נתכבד בי הרבה עד שנשקני על ראשי ושמח בי ממש כשמחת בית השואבה. וא-ל א-להים יודע ועד שלא חיברתי ספרי נקדות הכסף הלז רק לשם שמים.
— הקדמתו לספרו נקודות הכסף
ספרים נוספים
הש"ך חיבר מספר ספרים נוספים:
- "ספר הארוך" - על טור יורה דעה
- "תקפו כהן" - ספר למדני - על "דיני תפיסה". ספר זה נלמד הרבה בישיבות, רבי יונתן אייבשיץ אף חיבר לו קיצור, והספר קונטרס הספקות נכתב עליו.
- "פועל צדק" - מנין המצוות לפי סדר ימות השבוע.
- "גבורת אנשים" - על אבן העזר סימן קנד.
- "מגילת עיפה" (אמסטרדם ה'תי"א), שבו הוא מבכה את חורבן קהילות אירופה שהיה עד לו. בספר יש מידע היסטורי רב על התקופה.
- הש"ך גם כתב קינות על פרעות ת"ח ות"ט (אמסטרדם ה'תי"א), חלק מקינותיו נכנסו לספר הקינות, הנאמרות על ידי האשכנזים בט' באב.
- קיימים הגהותיו על ספר ים של שלמה לחולין בכתב יד.
הש"ך היה לאחד מ"נושאי הכלים" (כינוי לפרשני השו"ע) העיקריים של שו"ע יורה דעה וחושן משפט, והם מודפסים בכל המהדורות.
למרות קביעת רבני ועד ארבע הארצות בשנת ה'תמ"ג שיש לפסוק כט"ז כשהוא חולק על הש"ך, מקובל לפסוק ברוב המקרים כש"ך נגד הט"ז. כך, רוב רבני פולין נטו בהלכה אחר הש"ך, בעוד שבגרמניה התקבלו פסיקות הט"ז[8].
עצמאותו בפסיקת הלכה
בכתביו לא נרתע מלחלוק על דברי השולחן ערוך[9] ולהכריע נגד התוספות מכח סברה[10] ובמקום אחר[11] תמה על דברי השו"ע, הרמ"א ועוד: "וכל זה ברור כשמש בצהרים ולא הוצרכתי להאריך רק שהב"י ומהר"ם איסרליש, ובעל ספר לחם משנה ושארית יוסף וב"ח לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם ומקום הניחו לי מן השמים". וכתב על הר"ן שלא עיין בגמרא עצמה אלא במה שהובא מדבריה ברי"ף.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' שבתי הכהן", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1248-1241, באתר HebrewBooks
- 'ר' שבתי ב"ר מאיר הכהן (ש"ך)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 96-97 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1294-1295).
- על הש"ך מתוך ספר שם הגדולים של החיד"א
- הרב אהרן בן ציון שורין, קשת גבורים חלק ג', בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 109-113.
- שבח קנביל, תולדות הש"ך, בתוך: "תולדות גדולי הוראה", ניו יורק תשט"ו
- שלמה אנגלארד, כתב יחוס עתיק לצאצאי משפחות הרמ״א והש״ך, ישורון, חלק יג עמ' תשי"א
- הרב יהושע ענבל, סלע מחלוקת הש"ך והט"ז, מעמ' 34 ואילך, ישורון, חלק לג.
ספריו לקריאה מקוונת
הערות שוליים
- ↑ השם נכתב שבתי ולא שבתאי (הסבר ראו בערך על השם).
- ↑ רבי שבתי כהן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ↑ סימן שכו ס"ק ד.
- ↑ הרב מאיר להמן, בת הש"ך (תרגום מגרמנית)
- ↑ עח, ב; קכח, סד; רב, ג; שח, עג; תמז, יג.
- ↑ ראה עוד בספר נפש חיה (הוצאת בית מוריה, באר שבע, לרב ראובן מרגליות), סימן מ"ד.
- ↑ ראה תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פה עמוד א.
- ↑ מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, בערכו, להלן "קישורים חיצוניים", עמ' 1245.
- ↑ ש"ך חו"מ סימן מו ס"ק מ"ה
- ↑ ש"ך חו"מ סימן ל"ז ס"ק כ"ט: "ואין דבריהם נראין [...] והכי משמע מדברי כל הפוסקים"
- ↑ ש"ך חו"מ סימן ל"ח סק"א.
- ↑ ראה תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל עמוד ב: "אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: את והב בסופה, אל תקרי בסוּפָה אלא בסוֹפָהּ".
| תקופת חייו של רבי שבתי כהן על ציר הזמן |
|---|
 |
| פרשני הטור והשולחן ערוך | ||
|---|---|---|
| פרשני הטור | ||
| על הדף | בית יוסף • דרכי משה • ב"ח • דרישה ופרישה | |
| נוספים | פירוש המהר"ל מפראג • חידושי רבי יצחק אבוהב • חידושי רבי העשיל מקראקא | |
| פרשני השולחן ערוך | ||
| על כל החלקים | באר הגולה • באר היטב • ביאור הגר"א • כנסת הגדולה • ברכי יוסף | |
| על אורח חיים | מגן אברהם • ט"ז • פרי חדש • שערי תשובה • מחצית השקל • שולחן גבוה • מטה יהודה • פתח הדביר • מחזיק ברכה • פרי מגדים • משנה ברורה • שתילי זיתים • כף החיים • מור וקציעה | |
| על יורה דעה | ש"ך • ט"ז • מחצית השקל • פרי חדש • פתחי תשובה • כרתי ופלתי • שלחן גבוה • מטה יהודה • מחזיק ברכה • פרי מגדים • כף החיים • בית הלל • בית יצחק • חידושי הרי"ם • ערוגות הבושם | |
| על אבן העזר | חלקת מחוקק • בית שמואל • פתחי תשובה • בית הלל • חידושי הרי"ם | |
| על חושן משפט | סמ"ע • ש"ך • ט"ז • פתחי תשובה • אורים ותומים • נתיבות המשפט • קצות החושן • חידושי הרי"ם | |
רישיון cc-by-sa 3.0