רובה בייקר
| רובה בייקר | ||
|---|---|---|
| רובה הבייקר והכידון שלו | ||
| מידע כללי | ||
| סוג | רובה מחורק | |
| תכנון | איזקיאל בייקר | |
| שנות שירות | 1837 - 1801 | |
| יחידות שיוצרו | 22,000 | |
| מידע טכני | ||
| קליבר | 15.9 מ"מ (קנה) | |
| חירוק קנה | 1,162 ס"מ | |
| הזנה | טעינת לוע ידנית | |
| אורך כולל | 1.49 מטר | |
| אורך קנה | 72.6 ס"מ | |
| משקל ריק | 4.08 ק"ג | |
| קצב אש | בודדות | |
| טווח אפקטיבי | 183 מטר[1] | |
| טווח מקסימלי | 550 מטר[2] | |
רובה בייקר (באנגלית: Baker rifle) או בשמו הרשמי רובה רגלים דגם 1800 (באנגלית: Pattern 1800 Infantry Rifle) היה רובה מחורק, בהצתת חלמיש בעל טעינת לוע, אשר פותח על ידי הצבא הבריטי ושירת את כוחות האימפריה הבריטית, צבא ארצות הברית, ומדינות נוספות בין שנת 1801 לאמצע המאה ה-19. הבייקר היה הרובה המחורק הראשון לשרת באופן רשמי בצבא הבריטי ובכדי לעשות בו שימוש הוקמו יחידות הרובאים הבריטיות, שהפעילו בעזרת הבייקר כוח אש מדויק בשדה הקרב של תחילת המאה ה-19.
בשונה מהמוסקט חלק הקנה שהיה נפוץ בצבאות התקופה, טכנולוגיית הרובה המחורק שבאה לידי ביטוי ברובה הבייקר, הביאה ליכולת אש מדויקת בהרבה וטווח אפקטיבי רב יותר. המחיר היה תפעול מסורבל עם זמני טעינה ארוכים יותר, שכן הבייקר נטען מהלוע (בדומה למוסקט) אך הקנה המחורק הצריך מאמץ רב יותר לטעינת הנשק. בצבא הבריטי נוסדו יחידות הרובאים בכדי לעשות בו שימוש, הרובאיים נדרשו לעשות שימוש בטקטיקות לוחמה שונות והם הוצבו בקדמת הקו במטרה לפגוע במטרות איכות של האויב. רובאיים אלו היו יחידות חיל רגלים קלות שתפקדו בשדה הקרב בשיטות לחימה דומות ליחידות קומנדו של ימינו - שכללו איגופים, הסוואה והסתתרות בכדי לפגוע בכוחות האויב באש מדויקת ואיכותית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אודות הבייקר באתר England.prm.ac.uk.
- אודות הבייקר באתר War is Boring.
הערות שוליים
רישיון cc-by-sa 3.0