רייסנקאמפף
רייסנקאמפף (בגרמנית: Reisenkampf) פירוש: מלחמת גזעים הוא הכינוי שנתן אדולף היטלר למבצע ברברוסה ופשעי המלחמה שביצע באומות הסלאביות סביבו. על פי הגדרתו המלחמה ברוסיה היא מלחמה "בין שתי שיטות פוליטיות מנוגדות" ולפיכך אין לרחם על האוכלוסייה המקומית אלא לראותם חלק מן הלחימה הלגיטימית.
רקע
רקע תאולוגי
על פי תורת הגזע של אדולף היטלר ניתן לסווג את בני האדם לפי מוצאם האתני כשהגזע הארי הוא החשוב ומעולה מכולם, והגזע הסלאבי הוא מהנחותים ביותר, העמים הסלאבים הם בני אדם נחותים מטבעם (תת-אנושיים - "אונטרמנשן") שנועדו לשרת את הגזע הארי - גזע האדונים. היטלר תיעב את האומות הסלאביות באופן יסודי.
בנוסף, האדאולוגיה הפוליטית הנאצית הפוכה מיסודה מהשיטה הקומוניסטית שרוסיה צעדה בה, בעד היטלר דגל בדרווניזם חברתי ובברירה טבעית על פיה החזק נועד לשרוד והחלש למות, הרי הקונמוניזם טוען לשוויון זכויות בין כל בני האדם ולעולם מאורגן ומתוכנן.
רקע היסטורי
ב-23 באוגוסט 1939 חתמו גרמניה ורוסיה על הסכם אי לוחמה לעשר שנים המוכר בשם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, על פי ההסכם גרמניה לא תתקוף את רוסיה ורוסיה לא תתקוף את גרמניה בעשר השנים שלאחר חתימת ההסכם. סטלין כיבד את ההסכם ובמהלך השנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה נמנע מלהצטרף לכוחות הברית שלחמו בגרמניה, אך ב-22 ביוני 1941 הפר היטלר את ההסכם כאשר פלש לרוסיה במסגרת מבצע ברברוסה עם כוח בן ארבעה מיליון חיילים. במהלך החודשים הראשונים של הלחימה כבש היטלר את רוב רוסיה האירופאית אך נבלם בקרב מוסקבה בינואר 1942, היטלר החזיק בשטחים הללו במשך כמעט שנתיים עד שבנובמבר 1942 הצליח הצבא האדום להדוף את הכוחות הנאצים מהעיר סטלינגרד. החל מנקודה זו הלך היטלר ונהדף לאחור עד לנפילת הרייך ב-20 באפריל 1945.
הראסנקאמף
בשם תורת הגזע שלו החליט היטלר כי המלחמה ברוסיה תהיה שונה בתכלית מהמלחמות בצרפת או בבלקנים, לדבריו המלחמה ברוסיה היא "קרב בין שני שיטות פוליטיות מנוגדות" שיוכרע רק בניצחון של האחד ובתבוסתו של האחר, ולשם כך המלחמה ברוסיה תהא מלחמה גם במישור האזרחי כשיעודה הוא להכניע או להשמיד את האוכלוסייה המקומית. הנריך הימלר האמר כי "מטרת המערכה ברוסיה היא להקטין את האוכלוסייה הסלאבית בשלושים מיליונים".
בעקבות החלטה זו נהג הצבא הנאצי והS.S. לטבוח באוכלוסייה המקומית ללא רחמים הרבה יותר משאר אזורי הכיבוש הנאצי, ההערכה המקובלת מדברת על כ-12 מיליון אזרחים ו11 מיליון חיילים שמתו. הרבה יותר מכל מדינה אחרת. אמר ש[1]"יש לעקור מהשורש את המערכת היהודית בולשביקית אחת ולתמיד," והצדיק "את השימוש ביד קשה כנגד היהדות."
יחס הצבא
אף על פי שבפולין וברוב שטחי הכיבוש הגרמני השתדל הצבא להעמיד את עצמו כארגון נפרד הפועל על פי חוקי המלחמה, כשאת מעשי הרצח מבצע האס.אס. במהלך מבצע ברברוסה הצבא הוכפף כליל למפלגה הנאצית וגם הוא ביצע פשעי מלחמה חמורים שחלק גובו בפקודות רשמיות של גנרלים.
פקודת הקומיסרים
בצבא האדום לכל גדוד היה מלווה קומיסר פוליטי מטעם המפלגה הקומוניסטית שהיה אחראי על הנהגת הקומוניזם בגדוד, בהקשר לקומיסרים אלו כתב גנרל פלדמרשל וולטר פון רייכנאו את הפקודה כדלהלן[2]:
במאבק נגד הבולשביזם אין לצפות להתנהגות מצד האויב לפי עקרונות האנושיות או משפט העמים. במיוחד יש לצפות ליחס מלא שנאה, אכזרי ובלתי-אנושי כלפי שבויינו מצד הקומיסארים הפוליטיים למיניהם, שהם הנושא האמיתי של ההתנגדות.
— גנרל פלדמרשל וולטר פון רייכנאו מתוך פקודת הקומיסרים
"במאבק זה טעות היא לחוס על יסודות אלה ולנהוג כלפיהם בהתאפקות הנובעת ממשפט העמים. הם מהווים סיכון לביטחוננו ולהרגעה המהירה של השטחים הכבושים. .הפותחים בשיטות לחימה ברבריות ואסיאתיות הם הקומיסארים הפוליטיים. כנגד אלה מוכרחים לכן לצאת מיד ובלי עיכוב בכל החריפות. לפיכך, כאשר תופסים אותם בזמן קרב או התנגדות יש לחסלם מיד וביסודיות."
על קיום הפקודה היו מופקדים ארבעת ה"איינזצגרופן" (Einsatzgruppen, "עוצבות מבצע") כשאת תפקידם ניסח היידריך: "להלן תמציתן של פקודות חשובות ביותר שהוצאתי לאיינזצקומנדו... הוצאות להורג: אנשים המשתייכים לקטגוריות הבאות יש לחסל: פקידי הקומינטרן [Comintern, ארגון המפלגות הקומוניסטיות באירופה] (כמו גם פוליטיקאים קומוניסטים מקצועיים); פקידי מפלגה בכל הרמות; חברי הוועדה המרכזית וכן ועדות אזוריות ומחוזיות; קומיסארים של העם; יהודים במנגנון המפלגה והמדינה [הסובייטית]; וגורמים קיצוניים אחרים (מחבלים, תועמלנים, צלפים, מתנקשים, מסיתים וכו'.)"
פקודת השיפוט
ב-13 במאי 1941 חתם גנרל-פלדמרשל וילהלם קייטל על "פקודת השיפוט" ששללה מאזרחי ברית המועצות כל זכות ערעור ולמעשה פטרה חייל מכל עונש על כל פשע מלחמה שיבצע, לרבות רצח או ביזה, הפקודה של הוצדקה בנימוק ש"את הנפילה של 1918, את תקופת הסבל של העם הגרמני לאחר מיכן ואת המאבק נגד הנציונל-סוציאליזם - עם קרבנות הדמים הרבים שנפלו בשורות התנועה - יש ליחס להשפעה בולשביקית, שום גרמני לא ישכח זאת."[3] רק לשם ההדגמה, "הנפילה הגדולה של 1918" כלומר הכניעה במלחמת העולם הראשונה, התרחשה אחרי שברית המועצות נכנעה לגרמניה בגלל המהפכה הבולשביקית ב-1917.
בזירת המלחמה המזרחית הזאת, החייל אינו רק אדם שנלחם לפי דיני המלחמה, שכן הוא נושא בלי רחמים את נס האידיאל הלאומי, כמלאך נקמות על כל המעשים המפלצתיים שעשו כנגד העמים הגרמניים, משום כך חייב החייל להבין עד תום את הצורך בגמול החמור אך הצודק שעליו לתת למין היהודי החייתי התת-אנושי ולפטור את העם הגרמאני אחת ולתמיד מהאיום הסלאבי-אסייתי
— גנרל-פלדמרשל וולטר פון רייכנאו
היחס לשבויי המלחמה
למרות שעל פי מאמנת ז'נבה שבויי מלחמה אינם מוכרים כפשעים וחל איסור על שלילת כל חרות שאינה חופש תנועה הגרמנים הודיעו שכיון שרוסיה אינה חתומה על אמנת ז'נבה אין הם מחויבים לה. אם כי בתחילת ההתקפה הציע סטלין לברלין הסכם על שמירה הדדית של חוקי המלחמה אך ברלין לא מסרה תגובה. כתוצאה מכך מיליוני שבויי המלחמה של הצבא האדום הוכו, הורעבו, הוצעדו בצעדות מוות ונרצחו ללא משפט. אוכסנו במכלאות פתוחות לכפור ללא בגדים או תנאי היגיינה מינימליים. אלה שנותרו בחיים נדרשו ליהלחם בגדודו של אנדריי ולאסוב שהיה צבא של רוסים שלחמו לצידה של גרמניה. מי שהתנגד לכך נורה.
מתוך 5.7 מיליון שבויי המלחמה שנפלו לידיים גרמניות רק 3 מיליון חזרו בסוף המלחמה.
ההרעבה
ב-23 במאי ניתנה ההוראה להעביר 7 מיליון טון תבואה לשטחי המולדת הגרמנים, למרות שהדבר לא נוסח בפרוש הדבר היה ברור כי משמעות הדבר יהיה הרעבה של עשרות מיליונים. גרינג התבטא בליגלוג ואמר כי האזרחים "יאלצו לאכול אוכפים של קוזקים," מרטין בורמן אמר[4] "זה יהיה רצח." הסוכנות הכלכלית המרכזית של הוורמאכט העריכה בראשית מאי 1941, שהזנתם של הכוחות הגרמניים שישתתפו בפלישה לברית המועצות תבוא : "על חשבון רוסיה... ומכאן שעשרות מיליונים יגוועו ברעב, בלי ספק, אם ניקח מארץ זו את כל הדרוש לנו".
אחרי שכוחות הוורמאכט כיתרו את לנינגרד הורה היטלר[5] לגנרלים שלו שלא לכבוש את העיר אלא לחכות שתושביה ימותו ברעב. מהמצור שהוטל על לנינגרד מתו 642,000 אזרחים מרעב. במחנה השבויים נובו-אלכסנדרובסק שהה מגרש גדול מוקף בגדרות תיל, ללא בקתות או צריפים, נתנו ל-18,000 שבויים שתים-עשרה קדרות עם מעט בשר סוס, והורו לשבויים לאכול אלה שרצו לקחת את הבשר נורו בתת-מקלעים, הגופות הושארו במקומם למשך שלושה ימים, למען יראו ויראו.
קישורים חיצוניים
- פקודת הקומיסרים באתר יד ושם
- על עיקרון מרחב המחיה באתר יד ושם
- על תורת הגזע מאתר יד ושם