שאול שמאי

שאול שמאי
לידה 2 בנובמבר 1925
ט"ו בחשוון תרפ"ח
בגדאד, עיראק
עליה לישראל 1942
פטירה 29 ביוני 1972 (בגיל 46)
י"ח בתמוז תשל"ב
ישראל
השתייכות פלמ"ח
  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1948 – 1972
דרגה   סגן אלוף
מלחמות וקרבות

  מלחמת העצמאות
  מבצע קדש
  מלחמת ששת הימים
  מלחמת ההתשה

עיטורים

  פרס ביטחון ישראל
  צל"ש הרמטכ"ל

הנצחה

על שמו נקרא בניין במפקדת 8200

שאול שמאי מקבל ב-1963 את פרס ביטחון ישראל מראש הממשלה דוד בן-גוריון, מימין לבן-גוריון: סגן שר הביטחון שמעון פרס, יושב משמאל הרמטכ"ל צבי צור
קברו של שאול שמאי, בבית הקברות הצבאי קריית שאול

שאול שמאי (ט"ו בחשוון תרפ"ו, 2 בנובמבר 1925 – י"ח בתמוז תשל"ב, 29 ביוני 1972) היה איש צבא ומודיעין ישראלי בדרגת סגן אלוף, מעוטר צל"ש הרמטכ"ל וחתן פרס ביטחון ישראל.

ביוגרפיה

שמאי נולד בבגדאד שבעיראק לציון ולולו שמאי. בשנת 1942 עלה באופן בלתי לגאלי לארץ ישראל והצטרף להכשרה של תנועת "הנוער העובד והלומד" בקיבוץ מעוז חיים, ממנו נשלח לסמינר שליחים של "החלוץ" במטרה לשמש שליח התנועה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר שנתפס בפעילות לקליטת מעפילים בחוף ניצנים הוגלה למחנות המעצר בקפריסין, ועסק שם בהדרכת נוער.

היה חבר הפלמ"ח והשתתף במלחמת העצמאות, תחילה כאלחוטן במפקדת חזית הדרום. באחריותו היה תרגום חומרים גלויים, אך הוא ניסה את כוחו בפענוח מברקים מוצפנים,ובעקבות הצלחתו, לאחר מבצע דני הועבר ליחידת האזנה באזור. יכולות הפענוח שהפגין הביאו עוד בתקופת הלחימה לכך שהשתלם בתחום כתבי סתר. באוקטובר 1948 הוצב בבאר שבע, ולאחר המלחמה ביקש להשתחרר וללמוד אך התבקש להישאר ולעבוד בצה"ל כאזרח ולעסוק בתחום שבירת צפנים.

שמאי שירת באגף המודיעין תחילה כאזרח ומדצמבר 1959 כקצין. הוא פיתח שיטות מקוריות לפענוח והתקדם עד לתפקיד מפקד תחום פיצוח צפנים ביחידה 8200. על הישגיו זכה ב-1963 בפרס ביטחון ישראל.

לטענת יואל בן פורת, מפקד יחידה 8200 בשנות ה-70, שמאי הוא שהציע לברור בוגרי תיכון מצטיינים, ללמדם ערבית, ולהפנות אותם ליחידה 8200, שעד אז סבלה מבעיית כוח אדם שלא היה איכותי מספיק.[1]

בשנת 1972 נפטר שמאי מהתקף לב בעת שירותו, בגיל 46. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול. לטענת יואל בן פורת, שמאי, שהיה על סף גאונות, סבל משחיקה בגלל השעות הרבות שהקדיש לעבודתו, לעיתים – 18 שעות ביום, ללא חופש וללא הפסקה מ-1955.[1]

לאחר פטירתו זכה בצל"ש הרמטכ"ל. בעיטור זה זכה:

על תרומתו ועל הישגיו המובהקים בתחום חיוני לפעולות של צה"ל. בכל פעלו הצטיין במסירות ללא סייג, בכושר המצאה, במחשבה מקורית ובדבקות במשימה, שהיו לברכה ולתועלת לבטחון המדינה.

במפקדת יחידה 8200 נקרא בניין על שמו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1 2 עדות יואל בן פורת בפני ועדת אגרנט, באתר ynet, אוקטובר 2014, עמ' 33-32
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.