שה"י פה"י

דחה אותו בשה"י פה"י הוא ביטוי יהודי שמקורו בתלמוד שמשמעו דחייה של דבר ללא סיבה אמיתית.

מקור הביטוי

במסכת מגילה נדרשת תלונתו של המן על היהודים:

"ואת דתי המלך אינם עושים" – דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י (תרגום: שמוציאים את כל השנה בשה"י פה"י)

רש"י, בפירושו לתלמוד, פירש את "שה"י פה"י" כראשי תיבות של "שבת היום, פסח היום" – כלומר, על פי המדרש, לדברי המן היהודים כל הזמן מתבטלים מעבודה, כי יש להם ימים רבים האסורים במלאכה, או שהם כל הזמן עסוקים בהכנות לשבת ולחגים[1] ולכן המלך אינו נהנה מתשלומי המסים שלהם, שיוצאים נמוכים. הבן איש חי מסביר את ההתייחסות לפסח דווקא בכך שהיהודים כל השנה עסוקים בהכנות לפסח בדאגה למצות שמורות.[2]

שימושים בעברית וביטויים נגזרים

בכתבה שהופיעה ב"הצופה" על שביתת הרעב של 20 מובטלים, הם טוענים: "ניסו לדחות אותנו בשה"י פה"י רק כדי לדחות את השביתה"[3]

יוסי ביילין כתב על התורמים לישראל שמעכבים מדי פעם את תרומתם, או הבטחתם לתרומה, וכשבאים לבקש מהם מדי פעם, "הם דוחים בשה"י פה"י, וצריך לבוא אליהם שוב ושוב".[4]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ הרב מרדכי אליהו, דרשת פרשת השבוע 161, ראש חודש אדר - פרשת תרומה תשס"ב.
  2. ↑ בן יהוידע, מגליה פרק א', עמוד י'.
  3. ↑ "20 מובטלים הכריזו שביתת רעב בת"א", הצופה, 13 בנובמבר 1945
  4. ↑ יוסי ביילין, "חוש הומור והמון אהבת מולדת", דבר, 8 בפברואר 1976
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.