שורט סטירלינג

שורט סטירלינג
Short Stirling
מאפיינים כלליים
סוגמפציץ כבד
ארץ ייצורהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
יצרןShort Brothers
תקופת שירות19401946
צוות7
יחידות שיוצרו2,371
משתמש ראשיחיל האוויר המלכותי
משתמשים משנייםחיל האוויר המצרי
דגמיםשורט S.31
סטירלינג I
סטירלינג II
סטירלינג III
סטירלינג IV
סטירלינג V
ממדים
אורך26.6 מטר
גובה6.94 מטר
מוטת כנפיים13.16 מטר
שטח כנפיים30.2 מטר
משקל ריק21,270 ק"ג
משקל טעון31,000 ק"ג
משקל המראה מרבי31,750 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט244 קמ"ש
מהירות מרבית435 קמ"ש
קצב נסיקה38 מטר לשנייה
טווח טיסה מרבי1,000 ק"מ (570 מייל)
סייג רום13,000 מטר (39,000 רגל)
דחף2270 ק"ג
חימוש
פצצות6,350 ק"ג פצצות, או 3,200 ק"מ עם 1,600 ק"ג פצצות
רקטותשני מקלעים בראונינג 0.303 אינץ' בצריחי חרטום וגב וארבעה מקלעים בצריח זנב:
תרשים

שורט סטירלינגאנגלית: Short Stirling; מכונה גם בקצרה סטירלינג) היה מפציץ ארבע-מנועי בריטי כבד והמפציץ הבריטי הראשון עם מספר מנועים שכזה.[1] הוא היה בשימוש חיל האוויר המלכותי בזמן מלחמת העולם השנייה. הסטירלינג תוכנן בשלהי שנות השלושים על ידי חברת Short Brothers .

בתחילת 1941 נכנס הסטירלינג לשירות פעיל. טייסים דיברו בשבח יכולות התמרון של המטוס ובפשטות הטסתו, אך ביקרו את תקרת השירות הנמוכה שלו. לסטירלינג קריירה מבצעית קצרה יחסית וכבר בסוף 1943 שובץ למשימות משניות - זאת בעיקר בשל זמינותם של מטוסים אחרים שנחשבו לחזקים יותר, דוגמת האוורו לנקסטר והנדלי פייג' הליפקס. החלטות מסוימות של משרד האוויר הבריטי גם מילאו תפקיד בהגבלת ביצועיו של הסטירלינג, כמו הגבלת מוטת הכנפיים של המטוס ל-30.5 מטר, הגבלות בהן לא הועמדו מפציצי הליפקס ולנקסטר. לקראת שלהי שירותו שימש הסטירלינג להפצצת נמלי ים גרמניים. לאחר מלחמת העולם השנייה המטוס הוצא משירות חיל האוויר המלכותי והוחלף. קומץ סטירלינגים הוסבו לשוק התעופה האזרחית.

סקירה כללית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
צוות קרקע מבצע משימות תחזוקה
פנים המטוס
תא הטייס

השורט סטירלינג היה מפציץ כבד בעל ארבעה מנועים, שנועד לספק עליונות אווירית לחיל האוויר המלכותי. הוא הונע על ידי ארבעה מנועים רדיאליים של בריסטול הרקולס בכנף האמצעית שלו. משקל הפצצה היה עצום ביחס לאותם ימים - 14,000 פאונד (כ-6.35 טון).

מטוסים ששרדו

במוזיאון בוורו שבצרפת, ישנם חלקים של הגוף האחורי של סטירלינג LK142, אשר היה בשירות בטייסת 196 והתרסק ליד ספינקורט ב־24 בספטמבר 1944. החלק השני שנותר נמצא במוזיאון פליגסיס בדלן, הולנד, ומגיע מסטירלינג LK54, לאחר שמפציץ מטייסת 299 התרסק ליד ניימכן ב־23 בספטמבר 1944. קטע גוף המטוס נותק. בשנת 2003 הועבר קטע המטוס למוזיאון.

בספטמבר 2019, 75 שנה בדיוק לאחר שחרור דרום הולנד, החלה חפירה לחיפוש אחר השורט סטירלינג W7630 במנזר לילבוש ליד פיי אכט, בהולנד. המטוס התרסק ב־10 בספטמבר 1942. הצוות לא שרד את ההתרסקות, וצוות החפירה חשב ששרידיו עדיין נמצאים בתוך ההריסות. הם גם הניחו שהמטוס התרסק בעומק 3 מטרים מתחת לאדמה. החפירה התעכבה במשך שנים רבות מכיוון שהמטוס ניזוק קשות לאחר ההתרסקות ולא ידוע אם שרידי הפצצה נמצאים גם בין השרידים. עלויות החפירה הגיעו ל-650,000 אירו.

בשנת 1986, ארגון תת-אקווה של חיל האוויר המלכותי חקר את האפשרות לחפש את הסטירלינג EF311. ב-26 באוגוסט 1943 הוא נמצא שבעה מיל מחופי סלי ביל, על ידי ראלף קמפבל טייס מטייסת 196. לאחר הערכה מחדש החליטה הקבוצה שלא להמשיך. בשנת 1994 אותה קבוצה בדקה את האפשרות להוציא סטירלינג LJ925, מטוס טייסת 196 שהתרסק ב־25 בפברואר 1945 באגם הולן מחוץ לארנדל, נורווגיה. המטוס התגלה בעומק של מטר וחצי ונקבר בסדקי בוץ וקליפות עצים. תוכנית זו ננטשה אף היא, אם כי הקבוצה אכן שחזרה את להב המדחף היחיד. בשנת 2017 אותרו שרידי הסטירלינג בים הצפוני בין אנגליה לנורווגיה.

גרסאות

תרשים המשווה את הסטירלינג (צהוב) עם בני דורו; אוורו לנקסטר (כחול) ואת הליפקס עמוד הנדלי (ורוד).
  • שורט S.31 -גרסה מוקטנת של המטוס לצורכי בדיקות. משתמש בארבעה מנועי פובג'וי ניאגרה .
  • סטירלינג I - משתמש במנועי בריסטול הרקולס XI.
  • סטירלינג II – מופעל על ידי 1,600 כ"ס (1,193 קילוואט) מנועי רייט R-2600 ציקלון 14 . ארבעה אבות טיפוס נבנו לדגם זה.
  • סטירלינג IIIמפציץ כבד, מופעל על ידי מנועי בריסטול הרקולס XVI.
  • סטירלינג IV – מטוס לצניחה ודאייה המופעל על ידי מנועי בריסטול הרקולס XVI.
  • סטירלינג Vמטוס מטען המשתמש במנועי בריסטול הרקולס XVI.

מפעילים

הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת[2] גרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית מצרים  מצרים בלגיה  בלגיה ניו זילנד  ניו זילנד
טייסת 7 (אוגוסט 1940 – יולי 1943) לופטוואפה חיל האוויר המצרי טרנס-אייר (לימים נקראה תובלה אווירית) –

היו בשימוש אזרחי לאחר המלחמה.

בסך הכל 10 מטוסים,

מתוכם 9 הועברו בהמשך לחיל האוויר המצרי.

העשירי (OO-XAC, לשעבר-PK172)

התרסק במהלך פעולות בקונמינג, סין.

טייסת 75 ( אוקטובר 1942 – מרץ 1944)
טייסת 15 (אפריל 1941 – דצמבר 1943) KG 200
טייסת 46 (ינואר 1945 – פברואר 1946)
טייסת 48 ( גרסת התובלה של סטירלינג Mk V)
טייסת 51 (יוני 1945 – פברואר 1946)
טייסת 90 (נובמבר 1942 – יוני 1944)
טייסת 138 (יוני 1944 – מרץ 1945)
טייסת 148 (נובמבר 1944 – דצמבר 1944)
טייסת 149 (נובמבר 1941 – ספטמבר 1944)
טייסת 158 (יוני 1945 – דצמבר 1945)
טייסת 161 (אפריל 1942 – יוני 1945)
טייסת 171 (ספטמבר 1944 – ינואר 1945)
טייסת 190 (ינואר 1944 – מאי 1945)
טייסת 196 (יולי 1943 – מרץ 1946)
טייסת 199 (יולי 1943 – מרץ 1945)
טייסת 214 (אפריל 1942 – ינואר 1944)
טייסת 218 (ינואר 1942 – אוגוסט 1944)
טייסת 242 (פברואר 1945 – דצמבר 1945)
טייסת 295 (יולי 1944 – ינואר 1946)
טייסת 299 (ינואר 1944 – פברואר 1946)
טייסת 513 (ספטמבר 1943 – נובמבר 1943)
טייסת 525 (יוני 1944 – אוגוסט 1944)
טייסת 570 (יולי 1944 – ינואר 1946)
טייסת 620 (יוני 1943 – יולי 1945)
טייסת 622 (אוגוסט 1943 – דצמבר 1943)
טייסת 623 (אוגוסט 1943 – דצמבר 1943)
טייסת 624 (יוני 1944 – ספטמבר 1944)

מפרט

תצלום שצולם מתוך תא הטייס

מפרט כללי

  • צוות:[3] 7 (שני טייסים, נווט / מכוון פצצה, שלושה מקלעני אוויר ומהנדס טיסה)
  • אורך: 26.59 מטר
  • מוטת כנפיים: 30.2 מטר
  • גובה: 6.93 מטר
  • שטח כנף: 136 מ"ר
  • יחס אורך-מוטת כנפיים-גובה: 6.5:1
  • משקל נטו: 22,498 ק"ג
  • משקל ברוטו: 26,943 ק"ג
  • משקל המראה מרבי: 31,751 ק"ג
  • כוח: 4 מנועי בריסטול הרקולס XI, 1,500 כ"ס (1,100 קילוואט) כל אחד
  • מדחפים: 3 להבים במהירות קבועה בקוטר 4.11 מטר

ביצועים

  • מהירות מרבית: 454 קמ"ש בגובה של 3.8 ק"מ
  • מהירות שיוט: 320 קמ"ש
  • טווח: 3,750 ק"מ
  • גובה מקסימלי: 5 ק"מ
  • קצב הטיפוס: 4.1 מטר לשנייה

חימוש

  • רובים: שמונה מקלעי בראונינג בקוטר 0.303 אינץ' (7.7 מ"מ): שניים באף, ארבעה בזנב ושניים בגב
  • פצצות: יכולת נשיאה של עד 6,350 ק"ג פצצות

גלריה

לקריאה נוספת

  • מיכאל בוואייר ג'. פ., The Stirling Bomber. הוצאת Faber and Faber, 1980 (ISBN 0-571-11101-7)
  • ג'ונתן פלקונר, Stirling at War. הוצאת Ian Allan, 1991 (ISBN 0-7110-2022-1)
  • רון מקיי, Short Stirling in Action, Aircraft Number 96, הוצאת Squadron/Signal Publications Inc., 1989 (ISBN 0-89747-228-4)
  • צ'ראלי פוטן, 7 x X x 90 (The Story of a Stirling Bomber and its Crew), הוצאה עצמית, 1986
  • Short Stirling Remembered, Air History Series No. 1. הוצאת Wingspan, 1974 (ISBN 0-903456-03-6)
  • ג'ונתן פלקונר, Stirling Wings: The Short Stirling Goes to War, הוצאת Budding Books, 1997 (ISBN 1-84015-004-1)

ראו גם

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. Short Stirling – Bomber Command Museum of Canada (בen-US)
  2. מטוסי הסטירלינג שהיו בשימוש הממלכה המאוחדת היו בשירות חיל האוויר המלכותי
  3. Short Stirling – Tangmere Museum, www.tangmere-museum.org.uk
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.