שחור (כישוף)
על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית 
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: נדרשת הגדרה ברורה בפתיח: מהם הגבולות הגאוגרפיים-התרבותיים של התופעה?. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שְחוּר הוא תחום רחב של פרקטיקות כישוף הנחשבות לשייכות לתחום של כישוף שָחוֹר. כישוף יכול להיות כישוף שחור אם הוא משמש למטרות שליליות או לחלופין אם התוצאות שלו הן שליליות. מנגד, קיימת תפיסה לפיה כישוף שחור יכול לשמש גם למטרות חיוביות ולהיות בעל השלכות חיוביות ורצויות על המציאות, תלוי באופן השימוש בו. גישה זו מגדירה כישוף שחור כתלות בכוחות ובטכניקות המשמשות את הביצוע של הכישוף. כישוף השחור הוא למעשה מאגיה ערבית-אפריקנית שמקורה בארצות צפון אפריקה. בצפון אפריקה נשים שעסקו והתמחו בכישוף נקראו סחרה. מנגד, טוענים המתנגדים לכישוף שחור כי גם אם התוצאות של כישוף שחור הן חיוביות, עצם הקריאה והשימוש בכוחות אפלים יכול להביא לתופעות לוואי מסוכנות. לטענתם,יש פגם עקרוני מהותי בשימוש בכוחות של כישוף שחור ולכן גם אם המטרות הן טובות אין להתפתות לכוחות המשחיתים של כישוף שחור[1].
סוגי כישופי שחור
תאקף
אחת מהשיטות לביצוע כישוף שחור קרוי בשם תקאף, שפירושו בערבית הוא: סגירה, נעילה, עצירה. התקאף הוא פולחן נפוץ בעולם המוסלמי בכלל ובצפון אפריקה בפרט, וידוע גם בחלקים שונים בעולם. מקומו בחיי האוכלוסייה המוסלמית והיהודית מרכזי ביותר. מנהג זה קיים עד היום, אף על פי שניכרים בו סימני נסיגה מאז התפשטות התרבות האירופאית בצפון אפריקה. קיים קושי לעמוד על ראשיתו של מנהג נפוץ זה בין היהודים והמוסלמים שבצפון אפריקה וכן לא קל להחליט איזו קבוצה אתנית השפיעה כאן על חברתה. יחס היהדות לנושא כישוף שחור שנוי במחלוקת. כעיקרון, לא מקובל לבצע כישופים ביהדות. לפי התרגום הירושלמי על איסורי "דחתנין וכלה" ניתן לראות במקרא בספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ו', אזכור לקיום מנהג התקאף (על פי פירושים שונים).עם זאת, ידוע על כך שבוצעו ניסיונות ביצוע של כישוף שחור בקרב היהודים. לפי קונטנו, בתקופת המקרא מנהג זה היה קיים כבר אצל האשורים והבבלים. ספרי המגיה הערביים נמנעים ממסירת נוסחאות של התקאף, אף על פי שקיומו מוכח על ידי הנוסחאות המרובות המיועדות לבטלו. השימוש הנפוץ ביותר של התקאף מיועד לשמירת בתולי הנערה מכל פגע. אחריו בא ביטול כוח הגברא של האיש וכן הטלת עקרות על האישה (חלוקה האמורה לגבי יהודי מרוקו). ישנם עוד כמה סוגים והם:
- תקאף חלקי הנעשה לגבר. במקרה זה אין בכוחו של הבעל לבוא אל נשים אחרות חוץ מאשתו.
- תקאף הנעשה לאישה לגבי גברים אחרים חוץ מבעלה.
- תקאף שמטרתו לעצור את הוולדנות אצל אישה מרובת ילדים.
- תקאף נגד חיות ויסודות הטבע.
תקאף הנעשה לילדות בצפון אפריקה היה חשוב מאוד, כי מטרתו הייתה להגן על בתוליהן עד החתונה. בחברה בה אי הוכחת בתולי הכלה היא אות קלון וביזיון למשפחתה, אין להתפלא כי זוהי חשיבותו של מנהג זה. תושבי הרי האטלס המפוזרים בכפרים קטנים הקפידו על מנהג זה. בערים בהן האמנציפציה של הנשים התחילה מוקדם יותר, המשיכו לרוב לחסן את הבת שעבדה בבית החרושת על מנת להרחיקה מסכנות אפשריות. קיום התקאף לפני החתונה מיועד בראש ובראשונה לשמור על בני הזוג מכל כישוף. בין היתר גם למנוע מבני הזוג קיום יחסים. סיבה נוספת לביצוע התקאף בבני הזוג באה לא מצד ההורים אלא מצד אויבים ובעלי נקמה.
נוסחאות התקאף
- קיימות מספר נוסחאות בהן משתמשת האם לשמירת בתולי בתה, בהגיעה לגיל שש או שבע. נוסחה נפוצה המשותפת למוסלמים ויהודים: כשהבת מגיעה לגיל המקובל, פונה אמה למוסלמית בעלת נול וקובעת עמה מועד שבו תסתיים אריגת השטיח או השמיכה. במועד זה האם מוסרת למוסלמית סוכר וכחלק מהטקס מפשיטה את בתה, קושרת מטפחת סביב עיניה, רוחצת אותה סביב הנול ובאותה שעה מקריבה קטורת. היא מעבירה אותה שלוש פעמים מתחת לנול ובפעם האחרונה מוציאה אותה ישר לחצר על מנת שהבת לא תראה את הנול. שבוע לפני חתונת הבת מביאה האם את אותו הנול לביתה ואם אפשר, גם את אותה מוסלמית בעלת המכשיר. האם רוחצת את ביתה מתחת לנול ומסרקת אותה. כל אותו זמן היא מבעירה קטורת, גופרית ודבק אמוני.
- באזור הריף לוקחת האם סיכת ראש ביום בו באים לבקש את יד בתה. היא קוראת שלוש פעמים רצופות את שם הבת ואחר כך סוגרת את הסיכה על ראשה של בתה.
בדמנט לוקחת האם מטחנת גרעינים הניתנת לפירוק ומחלקת אותה לשני חלקים. הבת עוברת בין שני חלקים אלו ואז אומרת האם: "מה תנחיל האד אלבנת חתא אלנהאר תנחיל האד ארחה", כלומר, בת זו תפתח רק ביום בו תפתח המטחנה. כדי לבטל את התקאף האם רוחצת את בתה ליד מטחנת הגרעינים ולאחר מכן נותנת לבתה לשתות מהמים שהתאספו במטחנה. במשך כל הפעולה שורפים קטורת.
- האם לוקחת שבע סיכות, מחממת אותן ומכניסה אותן לתוך שרף ריחני ואומרת: "מה תסיראח חתא איתסארחו האד ליבארי", כלומר, היא לא תהיה חופשיה עד שהסיכות תשתחררנה. ימים ספורים לפני החתונה, האם רוחצת את בתה, מבעירה קטורת גופרית ומתירה את הסיכות. נוסחה זו נפוצה בכפר תאחסאנט שבאטלס המערבי.
- תקאף המבוצע שבוע לפני החתונה מתנהל כך: האם קוראת שלוש פעמים "הו שמחה!" ובכל פעם משיבה הבת "נעאם"(כן). לאחר מכן האם מכריזה "אנא רבאת שמחה בנת זוהרה פהאד אל חיכ" (אני סוגרת את שמחה בת זוהרה- שם האם, בקופסה זו). מיד לאחר אמירת דברים אלה היא סוגרת את הקופסה. באותו היום אם הכלה או החתן עושים את אותו תהליך לחתן. התקאף נגד הגבר, השולל ממנו את כוח הגברא, מבוצע נגד רצונו וללא ידיעתו.
- על מנת לבצע נקמה באדם מסוים, הולכים ל"חכם" ומבקשים ממנו שיבצע את התקאף נגדו. ה"חכם" לוקח סכין וסוגר אותו תוך כדי אמירת הנוסחה והזכרת שם האדם שנגדו מכוון הכישוף.
- ה"חכם" כותב על הניצב של הסכין כמה שמות, ועל הלהב עצמו כותב את שם האיש שאותו מכשפים. לאחר מכן הוא מכניס את הלהב לתוך הניצב וקובר את הסכין על סף ביתו של האיש באומרו: "פלאן בן פלאן, אנא רבתאק. האד תקאף מה איתחאל חתה נחיל האד אסכין" (פלוני בן פלוני, אני סוגר אותך. התקאף יפתח רק כשאפתח סכין זה).
- ה"חכם" לוקח פול, צובע אותו בכחול וחותך אותו לשניים. על כל חלק הוא כותב את שמו של האיש וגם שמות אחרים, עוטף את הפול בחתיכת בד וקושרה בחוט. את הפול טומן ה"חכם" על סף בית האיש, וכשהאחרון נכנס לביתו הוא אומר "קפאלתיק בהאד אל פולה, מה תחיל חתא אנהאר לי תחיל האדיק אל פולה" (אני סוגר אותך בפול זה. אתה תיפתח רק ביום שפול זה ייפתח).
- לביצוע התקאף בבוז'אד וכן באזור הריף, די בכתיבת שמו של האיש על כלי אותו קוברים בפתח בית האיש וכן באמירת הנוסחה המתאימה בעברו את הסף.
- הולכים ל"חכם" הכותב את שמו של האיש ושמות אחרים על ביצה. בזמן הכתיבה אומר ה"חכם": "להאד אל עיזרי איכון אתקאף" (לבחור הזה יהיה תקאף). קוברים את הביצה או שומרים אותה.
- האדם המזיק משתדל לקרוא בשם אחד מבני הזוג בשעה שזה חוזר מטקס אחר שהתנהל מחוץ לבית. אם האחרון עונה, אומר האדם את הנוסחה, והחתן נהיה "מתקאף". בן הזוג יכול להשתחרר רק לאחר שימסור לאדם שביצע את התקאף ארבעה או חמישה ק"ג סוכר.
- הולכים למכשף ומבקשים ממנו לבצע תקאף נגד מישהו. המכשף כותב נוסחה על נייר אותו טומנים בסף ביתו של האיש המכושף. על מנת להשתחרר חייב האחרון למסור עוגות וכסף לאיש האחראי לתקאף וכן להכין קטורת של דבק אמוני.
- לשם עשיית תקאף לבעל לבל יקיים יחסים עם נשים אחרות, לוקחת האישה ביצה שהוטלה ביום חמישי ומסובבת אותה שלוש פעמים סביב ירכה הימנית. באותה ביצה היא משתמשת לשם הכנת עוגה שבעלה אוכל.
נוסחאות כלליות לביטול התקאף
כשמתגלה התקאף אצל אחד מבני הזוג וסבורים שמכירים את המבצע, הולכים אליו ההורים וכן רבנים ומנסים לבטל את רוע הגזירה באמצעות מתן מתנות ושכנוע. אם אין מצליחים למצוא את האחראי לתקאף, הולכים ל"כותב" כדי שיכתוב נוסחה מבטלת. עם זאת מכינים קטורת של דבק אמוני[2].
כישוף באמצעות תערובות שונות
שיטה נוספת לביצוע כישוף השחור נעשית דרך ביצוע של טקסים מסוימים העושים שימוש באלמנטים מגופו של האדם שעליו מעוניינים להטיל את הכישוף מהם מכינים תערובות שונות כאשר לכל סוג תערובת שימוש בביצוע כישוף אחר[3]. נוסף על כך, משתמשים בחומרי כישוף, קללות ולחשים שונים המעוררים את הכוחות האחראיים על ביצוע הכישוף. סוגים שונים של כישוף שחור כוללים כישוף אהבה ( נעשה כדי להשיג מישהו שאינו רוצה בכם או להחזיר מישהו שאהב אותכם. כדי לבצע כישוף מסוג זה יש להשיג משהו שמקורו בגוף של האדם שעליו רוצים לבצע כישוף אהבה), כישוף מוות (כישוף העושה שימוש בכוחות על טבעיים על מנת לגרום למוות של מישהו. קיימות סכנות חמורות ביותר כשמבקשים לבצע כישוף מוות), כישוף וודו (כישוף העושה שימוש ברוחות שחיות, בעבור מי שמאמין בוודו, בעולם שלנו. בוודו לכל רוח יש כוח משלה. באמצעות כל רוח ניתן לבצע כישוף וודו שונה. ישנה רוח המתווכת בין עולם הרוחות ועולם בני האדם הקרויה "פאפא לגבה" ולאחר יצירת קשר עימה, ניתן לבצע את כישוף הוודו באמצעות רוח אחרת לפי הצרכים), כישוף כדי לפגוע במישהו. הטכניקות לביצוע הכישוף הן מגוונות וכוללות סוגים של כישוף דם (קיימים סוגים שונים של כישופי דם ביניהם כישוף העושה שימוש בדם של האדם שמבצע את הכישוף או דם של אדם אחר. בין היתר, כישוף שנוגע לעניינים של דם כמו למשל כישוף נקמת דם. בדרך כלל מדובר על כשפים הכוללים הכנת שיקויים שאחד המרכיבים שלהם הוא דם), כישוף זרע (כישוף באמצעות זרע של אדם אותו רוצים לכשף), כישוף שיער (כישוף באמצעות קווצת שיער של אדם אותו רוצים לכשף), כישופי נרות ועוד[4].
התרת כישוף שחור- בחור
"התרופה" לכישופי השחור היא קבוצת כישופים אחרת הנקראת בחור. הבחור זהו טקס טיהור שתפקידו שמירה והגנה. הבחור מהווה תפקיד חשוב אצל יוצאי צפון אפריקה. "הבחור " מכיל טקסי טהרה שונים של אדם או בית בהם יש שימוש בחומרים ומינרלים כגון: שרף, סיב. אותם חומרים נועדים לטיהור כאשר החומר המרכזי המשמש בטקס זה מכונה "בחור" (פירוש מערבית- קטורת 7 המינים). הטקס מתבצע באמצעות כד חרס או כלי בתוכו יש גחלים, כאשר תערובת הקטורת נזרקת פנימה ומפיצה ריח טוב. בעדות הצפון אפריקאיות טקס זה מוכר והשתרש גם ביוצאי צפון אפריקה היהודים והנוצרים, הבדויים מסיני וכן בתימן[5].
השחור בתרבות
בשנת 1994 יצא בישראל סרט הקולנוע "שחור", שעלילתו נסובה סביב כישוף השחור. במאי הסרט הוא שמואל הספרי, וכותבת התסריט היא חנה אזולאי-הספרי. סרט זה, בכיכובן של גילה אלמגור, רונית אלקבץ ואורלי בן-גרטי, זכה להצלחה, וזכה בשישה פרסי אופיר.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ כישוף- אתר הכשפים
- ↑ יששכר בן-עמי, יהדות מרוקו, הוצאת ראובן מס, 1976
- ↑ מרכז המיסטיקה
- ↑ המידעון
- ↑ פורטל הקשר הישראלי
רישיון cc-by-sa 3.0