שירת הים (יישוב)

שירת הים (יישוב לשעבר)

בית מגורים טיפוסי בשירת הים, 2005
מדינה ישראל  ישראל
שפה רשמית עברית
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
  תאריך נטישה אוגוסט 2005
דת יהודים
תאריך ייסוד תשס"א,2001
אזור זמן UTC +2

שירת הים הייתה התנחלות בדרום רצועת עזה, על חוף הים התיכון במרכז רצועת החוף של גוש קטיף, שפונתה במסגרת תוכנית ההתנתקות.

היישוב נבנה על תשתית של עשרה בתי נופש שנבנו בסמוך לרצועת החוף ושמשו קצינים מצריים לפני מלחמת ששת הימים. בתום המלחמה הועברה הבעלות על מבנים אלו למנהל האזרחי. בקשות למתן אישור להתיישבות יהודים במקום נדחו. ב-20 בנובמבר 2000 אירע במבואות כפר דרום פיגוע שבו נהרגו שני אזרחים ונפצעו עשרות, רובם ילדים שהיו בדרכם לבית הספר. בט"ו בשבט תשס"א (2001) הקימה קבוצת צעירים מישיבת תורת החיים את "שירת הים" כתגובה. היישוב מעולם לא הוכר על ידי ממשלת ישראל. השם שירת הים הוענק למקום על ידי רוחמה שפירא, וזאת בעקבות סמיכות הקמת היישוב ל"שבת שירה" שבה נקראת בבתי הכנסת "שירת הים".

ההתנתקות

עד תהליך ההתנתקות התגוררו במקום כ-20 משפחות בקראוונים ובמבנים נטושים ובמקום הוקמו גינת משחקים ובית כנסת. ביישוב התגוררו במאי 2005 כ-16 משפחות. התושבים ייעדו את יישובם לשמש כאתר נופש ותיירות, למרות המצב הביטחוני הקשה באזור.

לקראת מועד ביצוע תוכנית ההתנתקות הוקמו לאורך החוף ליד שירת הים עשרות סוכות שקלטו לתוכן עשרות רבות של מתנחלים חדשים. חלקם הגדול הסתננו לגוש קטיף דרך מחסומי הצבא והמשטרה. בשירת הים וביישוב הסמוך, כפר ים, פרצו בחודש יוני 2005 עימותים קשים עם תושבי אזור המואסי הסמוך ועם כוחות הביטחון.

היישוב פונה ב-18 באוגוסט 2005, במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות. בני הנוער שהיו שבמקום, בהנהגתו של אריה יצחקי הכריזו על הקמת אוטונומיה יהודית שנקראה "הרשות היהודית העצמאית של חבל עזה". הם הציתו מחסומים צמיגים, פחי אשפה ועצי תמר וחלקם התבצרו בבית הכנסת ובמוסדות ציבור אחרים[1] ואף איים יצחקי לירות בשוטרים ובחיילי צה"ל[2].

אחרי תלאות ממושכים הושג הסכם על פתרון קבע לקהילה ביישוב משכיות בבקעת הירדן.[3] עד להקמת הבתים המשכיות עברו המתיישבים למגורים זמניים ביישוב הקהילתי חמדת.[4] בחודש דצמבר 2006, נתן שר הביטחון, עמיר פרץ, את האישור הסופי להרחבת היישוב בכ-30 בתים צמודי קרקע חדשים. ההחלטה קוממה את מחלקת המדינה האמריקנית, ואת האיחוד האירופי, אשר מיהרו לפרסם הודעות המבקרות את ההחלטה. בספטמבר 2009 החלו במקום עבודות לבניית 20 בתי קבע. לצד בתי הרבה קמה שכונת קראוונים וכיום מתגוררים מפוני שירת הים במשכיות.

לקריאה נוספת

  • אריק יפת: על הנסים - סיפורים מגוש קטיף, הוצאת ספריית נצרים, תשס"ה, 2005.
  • חגי הוברמן: שורשים בחולות, הוצאת מדרשת נצרים, תשס"ה, 2005.


הערות שוליים

  1. ↑ כתבי ynet, רגע האמת בכפר ים: יצחקי מאיים לפתוח באש, באתר ynet, 18 באוגוסט 2005
  2. ↑ עמוס הראל, עשור להתנתקות: הצבא והמדינה השתנו, נסיגה מהגדה היא כבר סיפור אחר לגמרי, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2015
  3. ↑ מוטי סנדר, שירת הים קולטים משפחות ליישוב הקבע במשכיות., באתר קטיף.נט, 26 בינואר 2006
  4. ↑ מוטי סנדר, ויסעו ויחנו ב...חמדת., באתר קטיף.נט, 9 במרץ 2006
התנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות
גוש קטיף נוה דקלים • נצר חזני • פאת שדה • קטיף • רפיח ים • שירת הים • שליו • תל קטיפא • בדולח • בני עצמון • גדיד • גן אור • גני טל • כפר ים • כרם עצמונה • מורג • כפר דרום
מרכז וצפון הרצועה נצרים • אלי סיני • דוגית • ניסנית
צפון השומרון גנים • כדים • חומש • שא-נור
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.