שלגוטריאן

שלגוטריאן Salgótarján מבט אווירי מדינה הונגריה  הונגריה חבל צפון הונגריה מחוז נוגראד נפה נפת שלגוטריאן ראש העיר ז'ולט פקטה שטח 100.83 קמ"ר גובה 250 מטרים אוכלוסייה  ‑ בעיר  ‑ צפיפות 36,467‏  (נכון ל-2012) 361.67 נפש לקמ"ר (נכון ל-2012) אזור זמן UTC +1 http://www.salgotarjan.hu (למפת הונגריה מוגדלת)   בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. שלגוטריאן (למפת הונגריה רגילה)   בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. שלגוטריאן

מצודת שאלגו

שלגוטריאן (בהונגרית: Salgótarján) היא עיר בצפון הונגריה בקרבת הגבול עם סלובקיה כ-110 ק"מ צפונית מזרחית מבודפשט. שלגוטריאן היא בירת מחוז נוגראד ומבין כל בירות המחוז של הונגריה, רק סקסארד קטנה יותר ממנה במספר תושביה.

מקור השם

שם העיר מורכב משתי המילים "שלגו" – שמה של מצודה סמוכה ומשמעותה מבריק או זוהר בהונגרית עתיקה, ו-"טריאן" – שמו של אחד משבעת שבטי המדיארים שכבשו את הונגריה ב-896.

היסטוריה

כפר קטן בשם הנוכחי קיים כבר מימי הביניים אך לא ידועים עליו פרטים נוספים. באמצע המאה ה-19 התגלו באזור מרבצי פחם שהביאו להאצת הפיתוח של היישוב. סביב המכרות הוקמו מפעלי תעשייה כבדים מבין הגדולים במדינה. אוכלוסיית שלגוטריאן גדלה במהירות וב-1922 היא קיבלה מעמד של עיר. ב-1950 העיר קיבלה תואר של בירת מחוז. בעקבות זאת, החלה תנופת פיתוח חדשה. בעידוד ובמימון המשטר הסוציאליסטי, הוקמו מפעלים נוספים, מרכז העיר עבר שיפוץ, כפרים מהסביבה סופחו לעיר ושכונות חדשות נבנו. תנופת הפיתוח נעצרה החל מ-1970 כאשר מכרות הפחם נסגרו עקב חוסר כדאיות כלכלית. נפילת המשטר הקומוניסטי והשינויים הפוליטיים החל מ-1990, הביאו להאטה נוספת בפעילות הכלכלית וגרמו לסגירת מפעלים, לגידול באבטלה ולהגירת אוכלוסייה מהעיר.

תולדות היהודים

החל משנת 1840 עם ביטול ההגבלות של התיישבות יהודים בערים החלה הגירה של יהודים גם לשלגוטריאן. בין 1850 ל-1890 מספרם הוכפל. ב-28 ביולי 1895 נוסדה הקהילה היהודית שהייתה שייכת לזרם האורתודוקסי. מנהיגה הרוחני של הקהילה היה הרב משה דייטש^[1] וביוזמתו נבנה בית כנסת חדש ומפואר שנחנך ב-22 בספטמבר 1902. במלחמת העולם הראשונה נהרגו 19 קצינים וחיילים מבני הקהילה. בין שתי מלחמות העולם הקהילה המשיכה לגדול ולהתפתח ונטלה חלק חשוב בחיים הכלכליים, התרבותיים ובעיקר בחיי המסחר של העיר. בשנת 1941 מספר היהודים הגיע ל-1,255 ומכאן החלה הדרדרות הדרגתית במצבם. החוקים הגזעניים, שנחקקו בשנת 1938 בעקבות ההתקרבות בין הממשל ההונגרי לגרמניה הנאצית, ערערו את חיי היהודים בעיר. רבים מהם נהרגו לאחר שגויסו לשירות העבודה ונשלחו לעבודות כפיה בחזית האוקראינית בתנאים קשים ביותר. בין ה-3 וה-10 במאי 1944, רוכזו 1,126 היהודים שנותרו בעיר בתוך גטו. ב-5 ביולי 1944, הוחל בריכוז כל יהודי העיר והסביבה באורוות הנטושות של מכרה הפחם. באורוות, שהיו מיועדות לכ-60 סוסים, נדחסו כ-2,240 יהודים - נשים, ילדים וגברים זקנים, בתנאים תת-אנושיים. ב-13 ביוני הועלו 2,310^[2] יהודים על קרונות רכבת שנועדו להובלת בקר ונשלחו לאושוויץ.

נתונים דמוגרפיים

השינויים באוכלוסייה בשנים 1870 – 2012

^{[5] [4]}

ערים תאומות

• סלובקיה באנסקה ביסטריצה, סלובקיה (משנת 1975)
• רוסיה קמרובו, רוסיה (משנת 1975)
• פינלנד ונטה, פינלנד (משנת 1977)
• פולין גליביצה, פולין (משנת 1991)
• איטליה ויגרנו מאינרדה (אנ'), איטליה (משנת 1996)
• סלובקיה לושנץ, סלובקיה (משנת 2003)

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

• הקהילה ובית הכנסת של שלגוטריאן מתוך האתר www.zsinagogak.com (בהונגרית)
• SALGÓTARJÁNI ZSIDÓTÖRTÉNET תולדות יהודי שלגוטריאן 2004 (בהונגרית)
• שלגוטרין (Salgótarján), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
• ענת חן, רשימת המתים משלגוטריאן, בבלוג הספרייה הלאומית, אפריל 2018

הערות שוליים