שלמה אאיליון

לונדון

בלונדון התקיימה בשנים ההן קהילה ספרדית-פורטוגזית של אנוסים ששבו ליהדות, שרבה, יעקב אבנדנה נפטר בשנת 1685, ארבע שנים קודם לבואו של אאיליון ללונדון. הקהילה שהייתה דלה בתלמידי חכמים בעלי שיעור קומה ראתה באאיליון, החכם הארץ-ישראלי, מועמד ראוי לתפקיד, ופנתה אליו בבקשה לכהן ברבנות. בלונדון כיהן אאיליון כעשר שנים, בהן סבל רבות ממתנגדיו בקהילה - בעיקר הרב והפרשן הידוע יעקב פידאנקה או פידאנקי Fidanque ‏(?-1701) ובנו, אברהם, שמיררו את חייו בשל חשד השבתאות. הסכסוך בלונדון התפרסם גם בקהילות אחרות, ורבנים שונים התייחסו בכבוד רב לאאיליון, בהם מתנגדי שבתאות מובהקים כרבי יעקב ששפורטש, רבי צבי הירש אשכנזי, ורבי יחזקאל קצינאלפוגין. אחרי שבשנת 1690 המעמד של הקהילה דחתה את טענותיהם של יעקב ואברהם פידאנקה, הטיל עליהם חרם עד שיבקשו סליחה מפני חכם הקהילה על יד ארון הקודש. בשנת 1699 ה"מעמד" נאלץ לדון פעם נוספת בטענות נגד הרב אאיליון ושוב מצא אותן כחסרות בסיס. בשלב זה, בשנת 1700 פרש שלמה אאיליון מתפקידו ועבר לכהן כרב הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמסטרדם. בעזיבתו קיבל מהקהילה מלונדון חמשים גיני כמתנת פרידה. כמו כן כעבור שנתיים הקהילה קנתה את הספרים שהרב אאיליון השאיר בלונדון. ספרים אלה היוו יסוד להקמת ספריה.

אמסטרדם

באמסטרדם כיהן אאיליון ברבנות 28 שנה עד מותו. תחילה שימש כדיין תחת הרב הראשי, רבי שלמה די אוליוירה מחבר הספר "אילת אהבים", ואחרי פטירתו של זה בשנת 1708, הפך אאיליון ל"חכם" ואב"ד הקהילה עד מותו, משך 20 שנה. הקהילה הספרדית-פורטוגזית הייתה הקהילה החזקה והעשירה באמסטרדם, וכרב הקהילה האשכנזית כיהן רבי צבי הירש אשכנזי שכונה "חכם צבי". אאיליון נהנה ממעמד נכבד וכיהן גם כראש ישיבת "מדרש עץ חיים" הגדולה בה הרביץ תורה. עד לשנת 1713 שרר השקט והכבוד ההדדי בקהילה, אאיליון התכתב ארוכות עם רבים מפוסקי ההלכה הנודעים בדור, ואף העניק הסכמות למי שהיה מראשי מתנגדיו לאחר מכן, רבי משה חגיז, שד"ר ירושלים ששהה בשנים ההם באמסטרדם. לימים טען רבי משה חגיז כי היה מודע לשבתאותו של אאיליון אך מחמת כבוד הקהל נמנע מלפרסם זאת.

בחודש סיון ה'תע"ג (1713) פנו פרנסי העיר איזמיר שבטורקיה לפרנסי אמסטרדם בבקשה לגזור שריפה על כתבי ההוגה השבתאי אברהם מיכאל קרדוזו. מסיבות שאינן ידועות פנו פרנסי איזמיר לפרנסי אמסטרדם ולא לרב העיר, רבי שלמה אאיליון, ואולי מפני שידעו על טיבו השבתאי. אאיליון ראה בכך משום פגיעה בכבודו, וחיווה את דעתו כי אין בכתבי קרדוזו שמץ פסול, אך הפרנסים לא שעו לו ושרפו את כתבי קרדוזו, ומאז נטרו בליבם חשד שבתאות אודות רבם.

בט' בתמוז תע"ג (1713) הגיע לאמסטרדם הנודד השבתאי המפורסם נחמיה חייא חיון, לאחר הדפסת ספריו בברלין, והתקבל בכבוד בקהילה הפורטוגזית. רבי משה חגיז פנה באופן בהול לפרנסים והודיעם כי על פי המידע שקיבל משליח ירושלים רבי אברהם יצחקי הרי שחיון הוא שבתאי מוצהר וקיצוני. הפרנסים פנו לרבי צבי אשכנזי, שהכיר את חיון מימי מגוריו בסרייבו וזה שב על האזהרה מפני חיון. פרנסי הפורטוגזים דרשו מחיון שלא לצאת מביתו, אך אאיליון נפגע קשות מהצעדים שנעשו שלא בידיעתו ומאחורי גבו, והתייצב בגלוי לצד חיון כאשר הוא מזכה אותו מאשמת השבתאות.

בעיר פרצה סערה עזה, במהלכה פורסמו כתבי פלסתר משני הצדדים ונשלחו איגרות לרחבי אירופה. פרנסי הפורטוגזים ראו בהתנהגותם של רבי משה חגיז והחכם צבי חוצפה ועזות כנגד רב הקהילה הפורטוגזית והתייצבו לימינו באופן מוצהר, על מנת להציל את כבוד קהילתם. אאיליון וראשי הקהל התלוננו בפני רשויות העיר נגד החכם צבי ורבי משה חגיז ושני אלו נאלצו לעזוב את העיר ללונדון. במהלך הפולמוס הואשם לראשונה אאיליון בגלוי בידי רבי משה חגיז בשבתאות. לאחר שוך הפולמוס עזב חיון את אמסטרדם, וכאשר שב אליה בשנת 1726 רחק ממנו אאיליון וביקשו לעזוב את העיר, כפי הנראה מחשש להתלקחות מחדש של המחלוקת. למרות זאת נהג אאיליון בחיון כבוד, ובספרו של חיון שהשתמר בכתב-ידו מצויות הערות אוטוגרפיות בכתב ידו של אאיליון.

רבי שלמה אאיליון נפטר באמסטרדם בל' בניסן ה'תפ"ח (9 באפריל 1728).